ימים עמוסים עוברים עלי. מאז סופ"ש היומהולדת שלי, כמעט ולא הזדמן לי לשחק במחשב. אפילו קצת. אפילו לא באיזה משחק קצרצר של Geometry Wars. ועל World of Conflict או Deus Ex: the Invisible War בכלל אין מה לדבר.

אני מקווה, בסוף השבוע הקרוב, להצליח להשיג קצת את ערימת האייטמים שלא-נקראו שהצטברה לי ב- Google Reader. אבל עד אז, כל מה שאני יכול לעשות זה רק לרטון שמאז אמצע אפריל, איכשהו הצלחתי לפספס את העובדה שחברת סגה הכריזה על המשחק Typing of the Dead 2.

Typing of the Dead, למי שלא מכיר, הוא משחק פעולה "On Rails" (כלומר, מסלול השחקנים פחות או יותר קבוע, והם רק צריכים לירות במה שקופץ להם על המסך בתוך זמן קצוב) – אבל כזה שהשחקנים שמשחקים בו לא מכוונים אקדח אור על המסך, אלא צריכים להקליד מילים באנגלית בקצב מהיר על מנת לחסל את יריביהם.

כששיחקתי במשחק הזה לפני כמה שנים, היה מדובר באחת החוויות המרעננות שעברתי בתחום משחקי המחשב. המגוון שלו היה רחב ביותר, והוא כלל יריבים שבאים בכמויות גדולות אבל קלות לחיסול (כלומר, צריך להקליד רק אות אחת או שתיים בשביל להפיל אותם לרצפה), ויריבים מסובכים שבאים בכמויות קטנות (כלומר, צריך להקליד כמה מילים בשביל לחסל אותם). כמו כן, לכל יריב היה סגנון מיוחד משלו: היו זומבים שבשביל לחסל אותם הייתי צריך להקליד ראשי-תיבות מסובכים וחסרי היגיון, והיו יצורים שהתהדרו במילים פשוטות בשפה האנגלית, או במונחים מדעיים מעצבנים. מלבדם, מדי פעם גם צצו שאלות טריוויה על המסך, ועל מנת לשרוד את האתגר ששאלות הטריוויה האלה ייצגו, הייתי צריך לא רק להקליד את התשובה – אלא גם להקליד אותה מהר.

אין מה להגיד, היה מדובר בחוויה… מעניינת. אני מחכה למשחק השני בקוצר רוח. מעניין אם הוא יהיה כיף כמו הראשון.