רוב הפוסטים שהם ביקורת מכל סוג מתחילים בהסבר קצר על מהות המשחק המבוקר. במקרה של Starcraft 2, אלא אם כן הקורא המזדמן נחטף על ידי חייזרים בילדותו (טרום 1998 כמובן) והוחזר רק עכשיו, אין באמת צורך בהקדמה למשחק. אז אני אדלג על כך באלגנטיות, ואתייחס ישר למשחק עצמו.
לכל אלו שדואגים או כועסים מכך ש-Blizzard חילקו את המשחק לשלושה חלקים כאשר כל אחד מהם מורכב מקמפיין אחד ויחיד, הסירו דאגה מלבכם. אין ספק שאחרי שסיימתי את עיצוב-כוכבים שתיים: כנפיים של חירות, אפשר בכנות להגיד שמדובר במשחק באורך סביר. הקמפיין, אשר סובב סביב עיסוקיו של ג'ים ריינור, אחת מהדמויות הראשיות מהמשחק הראשון, מקיף סדר גודל של 10 שעות משחק. לכך, כמובן, נוסף ה-Multiplayer.
דרום-קוריאה יכולה גם כן לנשום לרווחה; המשחק שומר באופן מובהק ומכוון על אופי הסדרה. הגרפיקה אמנם שופרה משמעותית, אך שומרת בדיוק על אותו המראה וההרגשה. הגיימפליי גם כן נותר מאוזן עד למילימטר האחרון בין שלושת הגזעים במשחק, למרות הכנסה של יחידות חדשות והוצאה של חלק מהישנות. אני מודה שלא יצא לי לשחק יותר מדי סיבובים מרובי-משתתפים, אבל ממה שבכל זאת יצא לי הרגשתי שהמשחק צוות אותי עם אנשים ברמה שלי (להלן: לא משהו).
למרות שאני לא מתקרב אפילו לרמות העליונות של התחתית בסולם של סטארקרפט, הקמפיין ברמת הקושי הנורמלית היה קל מדי, וריחם עלי בנקודות בהם הגיע לי להפסיד. בכל זאת, היתרון הכי גדול של הקמפיין הוא הגיוון האדיר שבו, סטייה משמעותית מרוב משחקי ה-RTS המוכרים, בהם לרוב יש נוסחה אחת או שתיים בה נדרש השחקן לשלוט על מנת להצליח בכל המשימות. ב-SC2:WoL, חלק גדול מהמשימות דורשות טקטיקות ייחודיות, לאור אילוצים שונים שמכניס המשחק – החל מנהרות לבה הגועשים כל מספר דקות וכלה במחזורי יום-ולילה המשפיעים על היכולת לפעול בשטח.
אלמנט חדש נוסף שהוכנס הוא ההתנהלות בין המשימות, המתרחשת כולה על ספינה בה ניתן לדבר עם חלק מהסובבים, לחקור טכנולוגיות חדשות ולרכוש שדרוגים ליחידות הזמינות. השיחות עם אנשי הצוות על הסיפון הן חביבות אבל קלישאתיות, לא פוגעות באווירת המשחק אבל גם לא תורמות יותר מדי. למרות הטקסטים הדרמטיים מדי, הדיבוב לדמויות עשוי כהלכה ולא צורם, כפי שכבר התרגלנו לצפות מ-Blizzard.
לסיכום, אצטרף למבקרים אחרים ואומר ש-Starcraft II: Wings of Liberty הוא בדיוק מה שציפו ממנו להיות – הפרק ההגיוני הבא בסדרה המוצלחת. אך בתור תשובה לשאלה: האם הוא שווה 60 דולר? לטעמי, רק אם אתם מעוניינים לשחק גם ברשת.
12 באוקטובר, 2010 בשעה 23:48
אם הכנסות של שופט בבית משפט היו מגיעות מהעבריינים אותם הוא שופט, לא היית קורא לזה שוחד? כי זה פחות או יותר מה שקורה כאן. המשחקים שאותם המבקרים שופטים הם גם אלה שמממנים אותם. כלומר, כמה אבסורדי זה עוד יכול להיות?
אתה יכול לומר שהם בעצם גם קוטלים משחקים שמתפרסמים אצלם, וזה באמת נכון, אבל זה לא סותר את העובדה שיש כאן בעית אמינות קשה וניגוד אינטרסים חריף בין אתרי המשחקים לברז הכלכלי שלהם.
13 באוקטובר, 2010 בשעה 0:48
אבל אתה מתעלם לחלוטין מהכיוון השני ש- swym הציג: אם חברת הפצה אחת תתחיל לעשות בעיות, האתר יוכל לפנות לחברת הפצה אחרת, והם יפסידו אפיק פרסומי, ויסתכנו בחשיפה של השיטות המלוכלכות שלהם (בדיוק כמו שקרה עם Eidos ו- Gamespot…).
אל תנסה להפוך את השקפות העולם האפשריות בדיון הזה לבינאריות – אני לא אומר שאין כאן בעית אמינות. למעשה, בשתי ההודעות האחרונות שלי דאגתי לסייג את העמדה שלי ולהגיד שיש הרבה בעיות בעולם הזה. הקטע הוא שאני גם מסכים לגמרי עם מה שדניאל אומר ("הוכחות קונקרטיות הן מצרך נדיר בעידן הפוסט מודרני…"), ואני חושב שבסופו של דבר, אמינות של מגזין/אתר צריכה להמדד במבחן התוצאה. הבעיה היא שמבחן התוצאה הזה (בניגוד למה שדניאל ניסה להציג) גם הוא סובייקטיבי. כמו שהסברתי – בקישורים שהוא סיפק למעלה אני הרבה יותר מסכים עם ה- 9.0 "המשוחד" מאשר עם ה- 4.8 "האמיתי".
ככה שבעצם, יש רק שני פתרונות אפשריים למישהו כמוני, שלא יודע על מי לסמוך בעולם של היום:
1. לסמוך על בלוגים עצמאיים קטנים, שאף אחד לא מממן אותם ואין להם מה להרוויח או להפסיד מביקורות על משחקים. במיוחד כאלה בעברית שהשם שלהם מסתיים ב- ד'.
2. לסמוך על מבקרי משחקים/אתרים/חברים שבאופן קונסיסטנטי הפגינו התאמה יחסית גבוהה לטעם שלי במשחקים (או, במקרה של חברים, כאלה שמכירים את הטעם שלי ויודעים שאני אהנה ממשחק מסוים גם אם הם לא).
13 באוקטובר, 2010 בשעה 1:05
red – דוגמה לא טובה, כי ההכנסות של שופטים בבתי משפט אכן מגיעות, בין השאר, מהעבריינים שהם שופטים. מיסים, קנסות, דמי משפט וכו'.
13 באוקטובר, 2010 בשעה 12:21
@ דינאל
הסיבה שמראש לא הגבתי לתגובה של Red היא שהתגובה של Red נכונה (במקרה הטוב, ולפני שהוא עשה את ההקבלה למערכת המשפט): יש כאן ניגוד אינטרסים – אבל ניגוד אינטרסים הוא *לא* שוחד.
בנוסף, ניגוד האינטרסים הזה זהה לזה שיש במגזיני רכב שמסקרים רכבים של המפרסמים אצלם, למגזיני כלכלה שסוקרים בתי השקעות שמפרסמים אצלם, ועצם בכל גוף תקשורת מסחרי שנשען על כספי פרסום.
למעשה, האבסורד הוא שאפילו מערכת המשפט (והאכיפה) שRED הזכיר מתבססת על כספי מיסים שיגדלו ככל שיהיה יותר פשע, וגם הכסף שמוזרם לצבא גדל ככל שהמצב הבטחוני יותר מעורער, וביטוח לאומי מקבל יותר תקציבים ככל שבעיות האבטלה גדולות יותר. האם מישהו כאן מסיק שבאופן אוטומטי כל המערכות האלו מבוססות על שוחד בגלל שיש בהן ניגוד אינטרסים? כי אם כן, מבקרי משחקים הם הבעיה האחרונה שלכם.
כי זה מאד פשוט: המטרה של מפיצה היא *כן* לנסות להשפיע על הביקורת, המטרה של מערכת המגזין היא *לא* לאפשר את זה. אפשר לצאת בצעקות "שוחד!" רק כשיש דוגמא למקרה שבו מישהו אכן הסכים לקבל את השוחד. ובמקרה כזה צריך להביא דוגמא.
הדבר ההזוי כאן דניאל, הוא שבמקום להציג דוגמא אחת כזו אתה מנסה להוכיח את הטענה שלך כאילו המבקרים המקצועיים הם משוחדים באמצעות ציוני גולשים במטהקריטיק!?
כן, כי על הגולשים במטהקריטיק בטוח שאפשר לסמוך: LBP הוא בטח משחק של 6.5, גירס 2 הוא מן נסתם משחק של 7.6, ואססין קריד על הPC הוא משחק של 2.9.
הציונים האלו הם בטח לא בגלל שאתר מטהקריטיק איפשר לכל גולש לתת ציון למשחק בלחיצת כפתור גם אם הוא מעולם לא שיחק בו, וגם אם המשחק עדיין לא יצא. הם בטח לא בגלל שהעולם מלא בכל מיני אנשים מתוסכלים שמדרגים בציון אפס את המשחקים לקונסולה המתחרה רק בגלל שהם לא יכולים לשחק בהם (Alan Wake עמד בזמנו על ציון גולשים של 2.1 לפני שהמשחק יצא), או בגלל שחקני PC שמתמרמרים על מפיצה כלשהי שמשתמשמת בDRM דרקוני או סתם על משחק שכבד מידי למחשב שלהם ולכן מוציאים את זה על הציון של המשחק שבו הם לא באמת שיחקו.
http://www.ripten.com/2008/10/23/ripten-talks-to-metacritic-founder-about-lbp-low-user-score-fanboys-and-the-sites-future/
להבא, כשאתה בא להראות פגם במערכת מסוימת, לפחות תדאג שהטיעון שלך לא יהיה "תראו כמה היא מספקת תמונה שונה ממערכת אחרת, שבמקרה היא מערכת ש דפוקה מהיסוד ובנוייה על אנשים מתוסכלים שלא מצליחים להתמודד עם זה שלאנשים אחרים יש לפעמים גם דעה שונה משלהם וגם במה להביע אותה" (אה, רגע: זה לא במקרה גם מה שקיבלנו בפוסט הזה?).
הבנתי גם קודם למה התכוונת כשהבאת את שני הקישורים הראשונים לציונים של MW2 וGTA IV – אבל הקשר בין זה לבין שוחד נותר טיפשי כמו הקשר בין תמונה של חתול לבין שוחד.
13 באוקטובר, 2010 בשעה 21:49
התחכמות, התחכמות… הכסף לשופטים לא מגיע ישירות מהעבריינים, מה זה הקשקוש הזה? הוא מגיע ממני, וממך, ומסבתא שלך. swym – הכסף למגזיני רכב וכלכלה מגיע *קודם כל* מהמנויים, רק אח"כ מהפרסומות. הכסף של אתרי משחקים מגיע *רק* מפרסומות. זה הברז הכלכלי שלהם. יש פה ניגוד אינטרסים מאוד חזק, ואני עדיין לא מבין איך אתה יכול להתווכח עם עורך לשעבר של אתר המשחקים הגדול בעולם שאומר את זה בעצמו.