‫בעוד שמרבית חבריי למשרד בילו בשבועות האחרונים בהתמכרות מוחלטת ל- Angry Birds, אני ביליתי את השבועות האחרונים בפיתוח משחקים. לפני שבוע, בערך, הפצתי לקונסולת ה- Playstatus 2 את "נינג'ה נגד נינג'ה", משחק הפעולה המצליח שמכר כ- 40 מיליון עותקים. קצת לאחר מכן החלטתי לפתח קונסולה משלי, ואחרי תקופת זמן מכובדת שבה חברת הפיתוח שלי, Grappling Hook, היתה עסוקה באופן בלעדי בפיתוח שלה, הקונסולה שלי ("צ'אק נוריס") יצאה לשוק, מכרה כ- 25 מיליון עותקים, ואז נהנתה משורה של אקסקלוסיביים פופולריים במיוחד שהעניקו לה דומיננטיות מוחלטת בשוק קונסולות המשחקים.‬

זהו Game Dev Story. משחק סלולרי (שזמין גם עבור האייפון וגם עבור האנדרואיד) שבו אתם מקבלים לידיכם חברה קטנה, עם מפתח ותסריטאי, וצריכים לפתח משחקים, להעסיק עובדים נוספים, לשפר את התכונות שלהם ולפרסם את החברה שלכם – על מנת לשלוט לחלוטין בשוק משחקי המחשב והוידאו.‬ גם אני וגם עופר בילינו לאחרונה עם המשחק, ואז החלטנו לדבר על זה. אתם יודעים, כמו שעשינו עם Plain Sight.

עידן: אז מה… Game Dev Story?
עופר: נשמע סביר. או, בשם הראפר שלו (מה שמופיע ב-home screen של האייפון) – "Game D Story". אני צריך להיות גלוי מההתחלה – אני לא אהבתי אותו.
עידן: אני מרגיש צורך להגיד שבלי שום קשר לאיכות שלו, שבטח נדבר עליה במשך השעה הקרובה, הוא באמת אחד המשחקים היותר ממכרים שיש לי על האנדרואיד עכשיו. למעשה, אני משחק בו בזמן שאנחנו מדברים. מנסה לייחצ"ן את הקונסולה הניידת החדשה שלי, ה"צ'אק מוריס" ‬‫(כן, אני מקורי בשמות)‬.
עופר: אה, הוא בהחלט ממכר, אין ספק. מה שעושה אותו אפילו יותר רע. כי עדיף משחק גרוע שאינו ממכר, מאשר משחק שאני מבזבז עליו שעות ארוכות ואז קולט "רגע, אני בעצם לא באמת נהנה מזה".
עידן: אז למה לא אהבת אותו?‬
עופר: לא אהבתי אותו כי יש בו מלא בעיות, גם מבחינת המשחקיות וגם מבחינת הממשק. וברגע שאתה עובר איזשהו מחסום ראשוני הוא פשוט נהיה קל מדי.
עידן: נראה לי שכדאי שנתחיל מבחינת המשחקיות.‬ הממשק שלו קצת בעייתי, ולפעמים מצפה ממך ללחוץ על כל מיני כפתורים קטנים מדי, או שלא מתאים את עצמו בצורה מוצלחת למסך מגע בכל מיני תפריטים, אבל אני לא חושב שזו סיבה רצינית שבגללה מישהו ירצה לזנוח את המשחק.‬
עופר: אה לא, זה לא מפריע לי, ואין ברירה על מסך כזה קטן.
עידן: המשחקיות שלו היא כבר משהו יותר בעייתי. ועם כל האהבה שלי אליו, אני יכול לזהות את הסיבות שבגללה אנשים פשוט לא יאהבו אותו.‬
עופר: אני חושב שמה שהכי הפריע לי במשחק זה שנראה כאילו מעט מאוד מההחלטות שאני מקבל באמת משנות משהו וגם אם הן כן משנות משהו, אז אין שום דרך לדעת מראש מה תהיה ההשפעה של החלטה מסוימת.
עידן: למשל?‬
עופר: למשל, אני יוצר משחק חדש, בוחר ז'אנר עם פופולריות גבוהה וסוג עם פופולריות גבוהה, דואג שזה יהיה שילוב מוצלח, משלם לכותבים הכי טובים שיעשו את הכל הכי מוצלח שאפשר, ובסוף זה יוצא זבל. זה כמובן קורה רק בתחילת המשחק.
עידן: מה זאת אומרת "יוצא זבל"? הציונים שהמבקרים נותנים למשחק שלך נמוכים?‬
עופר: ציונים נמוכים, מכירות לא טובות, לא מקבל פרסים, לא כלום. לעומת זאת, מהרגע שעברתי את שנה 10 או משהו כזה, כל משחק שאני מוציא, לא משנה כמה הוא גרוע, נכנס ל- Hall of Fame, נמכר במיליוני עותקים וזוכה בפרסים.
עידן: זה בגלל שהסקלה של "עד כמה המשחק שלך טוב בכל קריטריון" (כיף, גרפיקה, יצירתיות וסאונד) נשארת אחידה לאורך כל המשחק.‬
עופר: נכון, וזה גרוע לדעתי. ולדעתי זה קצת מצחיק שבתור משחק סוג-של-אינדי הוא מעביר את המסר של "רק משחקי AAA מטורפים יכולים להצליח אי פעם".
עידן: אני לא חושב שזה גרוע. במשחקים מהז'אנר הזה תמיד צריך לתת לך מוטיבציה להתקדם. העובדה שאתה פשוט לא יכול להוציא משחק טוב באמת בתחילת המשחק, וחייב לשפר לאט-לאט את הנתונים של המשחקים שאתה מפתח – היא מכוונת.‬ ‫מה שכן בעייתי בנושא הזה הוא שבאמת, החל מזמן מסוים במשחק, אתה כבר לא יכול להתפתח מעבר לנקודה שאתה נמצא בה.‬ ‫כלומר, הנקודה שבה מבקרי המשחקים נותנים לך רק ציונים של 9 או 10 מגיעה מוקדם מדי. לדעתי היא היתה צריכה להגיע איפשהו לקראת סוף המשחק (שנה 18 או 19), או בכלל לא להגיע.‬
עופר: לדעתי היא לא הייתה צריכה להגיע בכלל.
עידן: המפתחים של המשחק בנו את זה ככה כי הם רצו שהאתגר יהיה "להרוויח כמה שיותר כסף בתוך עשרים שנה".‬
עופר: ואני לא מסכים שזה חייב להיות ככה.
עידן: גם אני לא.‬
עופר: תסתכל לדוגמה על האבא של כל המשחקים האלה, Transport Tycoon. שם אתה מתחיל ממש בקטן, אבל גם כל שאר החברות מתחילות ממש בקטן. ואתה צריך לכל אורך המשחק להתאמץ כדי להיות הכי מוצלח.
עידן: כן, אבל אתה לא יכול לבנות את מה שאתה רוצה.‬ ההתחלה בקטן הזו, שבה אין לך מספיק משאבים (כסף/מפתחים/וואטאבר) בשביל לבנות משהו שהוא מוצלח ממש באופן אבסולוטי, היא נקודת יסוד של הז'אנר הזה.‬ לעומת זאת, אני מסכים שה- endgame ב- Game Dev Story לא צריך להיות בנוי ככה.‬
עופר: ב-Transport Tycoon אם אתה באמת מוצלח אתה אולי לא תהיה מוצלח ממש באופן אבסולוטי, אבל כן יכול להיות הכי טוב, ב- Game Dev Story עד שנה 7 או 8 או משהו כזה אין לך שום סיכוי להגיע ל- #1 במכירות, או ל-Hall of Fame. אז בתחילת המשחק אתה יודע שלא משנה מה תעשה, אין סיכוי שתהיה הכי טוב. ובסוף אתה יודע שלא משנה מה תעשה, אין סיכוי שלא תהיה הכי טוב.
עידן: טוב, זה סימולציה אמינה של שוק שבו למתחרים שלך יש יתרון התחלתי, בניגוד ל- Transport Tycoon.‬ אבל אתה לא מתחרה איתם.‬ ‫אתה מתחרה עם עצמך – אתה מנסה להגיע למכירות טובות יותר ממה שהשגת עם המשחק הקודם שלך. או ציונים טובים יותר.‬
עופר: טוב, בכל מקרה, אנחנו מתעכבים יותר מדי על הנקודה הזו. Let's agree to disagree. זה לא כאילו חסרות עוד בעיות מבחינת משחקיות. למשל, הפרסום, שמשפיע באופן אקראי לחלוטין. או ההתאמות האקראיות בין ז'אנר לסוג. או הצירופים המוזרים של training שצריך כדי לפתוח סוגי משחק חדשים.
עידן: זהו. זו כבר בעיה שאני יכול יותר להתחבר אליה.‬ ‫משחקי ניהול מוצלחים צריכים לדרוש איזשהו איזון מהשחקן, בין פעולות דטרמיניסטיות, שהוא יודע בדיוק מה הולכת להיות ההשפעה שלהן, לכל מיני פעולות אקראיות שלא ברור בדיוק למה הן יובילו.‬ Game Dev Story שם דגש ממש חזק על הפעילויות האקראיות, וגם אלה שכן דטרמיניסטיות במשחק (למשל – לכל צירוף של "ז'אנר" ו"כיוון" יש תמיד תוצאה קבועה – משחק תפקידים בעולם פנטזיה תמיד יהיה צירוף מוצלח ממש) מסתירות ממך מידע בצורה כזו שהן אקראיות מבחינתך (לא תדע שהצירוף של "תופים" ו"משחק תנועה" הוא צירוף מוצלח עד שלא תנסה אותו).
עופר: ולא רק שזה אקראי – בהרבה מקרים זה גם לא הגיוני… למשל, ניסיתי לעשות משחק online sim של animals (כמו neopets וכל אלה), והמשחק טען ש"זה שילוב ממש גרוע, לך מפה יא קקה”.
עידן: שוב, זה לא אקראי. מאחורי הקלעים יש טבלה מאוד ברורה שאומרת מה התוצאה של כל שילוב. אתה פשוט צריך לגלות אותה בעצמך.‬
עופר: כן, אבל היא מטופשת! משחק ניהול צריך להיות מציאותי באיזושהי מידה, ככה שאם אתה מקבל החלטות טובות, יהיו לזה תוצאות טובות, לפחות בדרך כלל.
עידן: אתה צודק. אבל זה עדיין לא יצר אצלי את ההרגשה ש"לעזאזל, זה אקראי מדי". זה פשוט גרם לי לעשות רישום של התוצאה של כל שילוב בצד.‬ ‫מה שהוביל אותי לכל מיני גילויים מפתיעים .‬
עופר: לי זה יצא את ההרגשה של "WTF, המשחק הזה מטופש".
עידן: למשל, הפופולריות העצומה של משחקי ארכיטקטורה.‬ ‫או חוסר הפופולריות של משחקי מרגלים, כמעט בכל ז'אנר, כאילו ביקום של Game Dev Story לא היה Splinter Cell מעולם.‬
עופר: זהו, זה פשוט כאילו המשחק הזה מתרחש ביקום אחר, שבו ההיגיון עובד בצורה אחרת
ויש בו רק 20 אנשים שמוכנים לעבוד בפיתוח משחקי וידאו.
עידן: ומתוכם יש אחוז מאוד מכובד של נשים, ביחס למה שבדרך כלל רואים בתעשיה הזאת.‬
עופר: זה גם נכון. זה אגב אחד המקומות שבו המשחק הזה ממש מריח מחוסר השקעה. נו באמת, כמה זמן כבר היה לוקח לדאוג שהאנשים שאתה יכול להעסיק יהיו מוגרלים באקראי? זה תמיד אותם אנשים, עם אותם תכונות בדיוק.
עידן: כן, דווקא כאן, החוסר-אקראיות של המשחק פוגם בו.‬
עופר: אהה! טוויסט בעלילה!
עידן: אבל כל הדברים שאמרת עד עכשיו, באמת, הם דברים מציקים ממש קטנים, מבחינתי.‬
עופר: אבל מה נשאר?  לבחור התאמה אקראית של ז'אנר וסוג, לקוות שהמפתחים שלך ייצרו משחק טוב, repeat.
עידן: מה שהכי משגע אותי זה שאחד השלבים הכי קריטיים בתהליך פיתוח המשחק שלך, השלב שבו אתה קובע מי יהיה אחראי על התסריט, או הגרפיקה, או הסאונד – זה שלב אקראי לחלוטין.‬ ‫כלומר, ייתכן שתשלם מיליוני דולרים לאחד המלחינים המפורסמים בעולם כדי שייצור לך מוזיקה למשחק, והוא יכין לך משהו דבילי לחלוטין, שלא טוב יותר מהתוצרת של ילד בן 7 שאתה משלם לו 12$ על העבודה שלו.‬
עופר: הו, קרה לי הרבה פעמים.
עידן: לא מוצא חן בעיניך? תיצא מהמשחק, תטעין את המשחק השמור שלך, ופתאום המלחין הנ"ל יפיק לך את הסימפוניה המפוארת ביותר שהעולם שמע אי פעם. כמו שאמרתי, אני יכול לחיות עם אקראיות ברוב הנקודות במשחק הזה (אפילו שאני חושב שהוא קצת מגזים), אבל הנקודה הספציפית הזו פשוט משגעת אותי.‬
עופר: אותי יש הרבה נקודות שמשגעות. אבל אולי תגיד מה אתה כן אוהב בו? כי בינתיים אנחנו בעיקר יורדים עליו הרבה. לא שיש לי בעיה עם זה, אבל צריך קצת איזון, נראה לי.
עידן: כן, אני שמתי לב כבר שהקלטנו את הפודקאסט שמאוד קשה לי להגיד מה טוב במשחק הזה.‬
‫ולא רק לי, גם Gamasutra, שבחרו בו בתור משחק האייפון הטוב ביותר של שנת 2010, לא ממש ידעו לנסח את עצמם בצורה טובה.‬
עופר: אני חושב שהדבר היחיד שבאמת אהבתי במשחק הזה הוא השמות של הקונסולות וכל השטויות האלה. ה"גיימקיד" של Intendro וכל אלה.
עידן: קודם כל, מן הסתם, אני אוהב את הנושא – משחק ניהול על חברה לפיתוח משחקים. ואני חושב שלמרות שנראה כאילו הוא מתקיים ביקום מקביל, יש הרבה נקודות שבהן הוא מאוד מזכיר את העולם שלנו – למשל, היכולת שלך לקחת הימור ולשחרר לשוק משחק שלא תיקנת בו את כל הבאגים.‬
עופר: Can you say "Fallout: New Vegas"?
עידן: וכן, אני גם אוהב את הצורה שבה הוא מתכתב עם העולם האמיתי. למשל, ה- Virtual Boy (או המקבילה שלו במשחק – ה- Virtual Kid) תמיד יהיה כשלון טוטאלי. אבל אם תפיץ לו משחקים ממש טובים, אולי תוכל להעלות את הפופולריות המזעזעת שלו בקצת.‬ ‫אני אוהב את הצורך שלך להרכיב צוות מאוזן – גם בסוף המשחק, אתה יכול להעסיק רק 8 אנשים, שיכולים להיות להם 7 מקצועות שונים.‬ ואתה צריך לאזן את זה בצורה כזו שבכל מקצוע יהיה לך עובד עם תכונות מאוד גבוהות שמתאימות למקצוע הזה.
עופר: לא שהמשחק טורח להסביר לך את זה או משהו אני עדיין לא יודע בשביל מה צריך "מפיק" ו"במאי" בצוות. או האם זה בכלל משנה אם יש לי שני כותבים, או כותב אחד ומפיק אחד ששניהם טובים בכתיבה. או האם אני בכלל צריך מתכנתים, או שמספיק אנשים אחרים עם ציון טוב בתכנות.
עידן: נכון, אני הסתמכתי על אינטואיציה בקטעים האלה.‬
עופר: זהו, שאפשר להסתמך על אינטואיציה, אבל האינטואיציה לא נכונה בכל כך הרבה חלקים אחרים של המשחק… ובמקרה הזה אין שום דרך לדעת אם השילוב שהרכבת הוא באמת מוצלח או לא .
עידן: אני לא יודע. דווקא כאן (בניגוד לקטע שבו אתה בוחר שילוב של ז'אנר וכיוון) הרגשתי שהאינטואיציה שלי כן עוזרת. אבל  לך תדע, אולי הייתי יכול לעשות את כל המשחק הרבה יותר טוב וסתם לא עליתי על זה.‬
עופר: איך הרגשת את זה בדיוק? תחושת בטן? כי המשחק לא נותן לך שום פידבק.
עידן: החלפתי מקצועות של אנשים בצוות, וראיתי איך זה משפיע על הציונים שהמשחק שלי מוציא בסוף.‬
‫אבל כן, הייתי צריך לשחק משחק שלם לפני שיכולתי להבין את זה, ואז הייתי צריך להתחיל משחק חדש שבו יכולתי ליישם את מה שלמדתי.‬ ‫(ממש כמו Dead Rising 2, לפי השמועות)‬
עופר: תראה, אני חושב על משחקים ישנים כמו Sim City או Transport Tycoon, ושם היה מאוד ברור אם כל דבר שאתה עושה הוא מוצלח או לא, וכל פרמטר הכי קטן שאתה יכול לשנות, היה מאוד מורגש. פה יש לך בדיוק פידבק אחד על כל הדברים שאתה עושה, וזה המכירות של המשחק.
עידן: לא, אני מדבר גם על הציונים שהמשחק שלך מרוויח בדרך.‬ ‫ה"נקודות" שאתה צובר בגרפיקה, סאונד, יצירתיות וכיף.‬
עופר: אוקיי, אז שני סוגי פידבק, שזה עדיין ממש מעט. ולך תדע אם הגרפיקה של המשחק שלך נמוכה כי יש לך רק מעצב גרפי אחד ומפיק אחד במקום שני מעצבים גרפיים, או סתם כי לא היה לך מזל.
עידן: אני מסכים איתך. מה שגורם לי להגיע לנקודה האחרונה שלי, שבתור משחק ניהול הוא טוב רק בסטנדרטים של משחקי אייפון ואנדרואיד.‬ כלומר, הוא נכנס לז'אנר שבו אין לו כמעט תחרות.‬ ‫ואולי זו הסיבה הכי חשובה שבגללה כל כך אהבתי אותו. אני חושב שזה ז'אנר שיכול לעבוד מצוין בתור משחק אנדרואיד.‬
עופר: אתה יודע מה היה יכול להיות נחמד? Transport Tycoon לסמארטפונים. הוא יחסית פשוט, גם מבחינת שליטה וגם מבחינת גרפיקה.
עידן: אבל רגע, בתור משחק שעולה דולר – לא שווה?‬
עופר: בדיעבד, לא. גם אם הוא היה בחינם. כי לא באמת נהניתי ממנו,אבל בזבזתי עליו המון זמן, סתם.
עידן: וואו, זה היה אכזרי.‬
עופר:כאמור, זה הסוג הכי גרוע של משחק – גרוע אבל ממכר.
עידן: אני חושב שאם זה היה המחיר שלו, הוא בהחלט היה שווה את זה. הבעיה היא שכשאין עליו מבצעים מיוחדים (לכבוד סוף השנה הוא היה במחיר של דולר, רוב הזמן הוא עולה בסביבות ה- 5$), יש כבר אלטרנטיבות הרבה יותר טובות ממנו.‬
עופר: 5 דולר? זה כבר מגוחך. אפילו המשחקים של פופקאפ לא עולים 5 דולר.
עידן: בדיוק.‬
עופר: פאק איט, ב-5 דולר אפשר לקנות Worms.
עידן: (זה הזמן להזכיר שעדיין אין משחקים של פופקאפ לאנדרואיד. ולבכות קצת)‬
עופר: יש ביג'ולד, לא?
עידן: לא.‬
עופר: באסה.
עידן: לגמרי.‬ ‫נסכם בזה שאתה לחלוטין לא ממליץ על המשחק, ואני ממליץ עליו, אבל לא במחיר של 5$?‬
עופר: כן, זה אכן המצב.
עידן: ושמדובר במשחק ניהול גרוע עם נושא חביב, בז'אנר שכמעט ולא קיים על סמארטפונים?‬
עופר: עם זה אני לחלוטין מסכים. ושצריך שמישהו יעשה Transport Tycoon לסמארטפונים. על זה הייתי משלם 5$.
עידן: אוקיי. אני אתמוך בזה.‬
עידן: אז סיימנו?‬
עופר: נראה ככה. יום טוב לך.
עידן: יום טוב.‬