אם קראתם את חלק א’ של הביקורת, אתם בוודאי יודעים את הדברים העיקריים שאתם צריכים לדעת. אם אני שופט רק את חווית המשחק לשחקן יחיד, Portal 2 הוא משחק ענק. גם בפרספקטיבה של חודש מאוחר יותר (ואחרי שסיימתי אותו פעם נוספת), אני עדיין חושב שמדובר באחד המשחקים הטובים ביותר של השנים האחרונות. אבל יש אנשים שהטיחו בו ביקורת אחת שאני לא ממש יכול להגיד שהיא לא נכונה: הם טוענים שהוא לא קשה מספיק.

ובכן, אני מקווה מאוד שהאנשים האלה לא חיכו לחלק ב’ של הביקורת לפני שהם ניסו בעצמם את ה- Co-op.

במשחק ה- Co-op של פורטל 2 אתם (ואחד מחבריכם הטובים יותר או פחות) משחקים זוג רובוטים, שנדרשים לבצע שורה של מבחנים שנוצרו עבורכם ע”י GLaDOS, ה- AI הפסיבית-אגרסיבית שכולם אוהבים לשנוא. לצורך המבחנים האלה, יעמוד לרשות כל אחד מכם רובה פורטלים משלו, מה שמאפשר לכם למקם 4 פורטלים שונים ברחבי השלב.

כמות החידות החדשות והמעניינות שהדבר הזה יוצר היא בלתי-נתפסת. מחידות פשוטות של העמדה (מכל מקום כל אחד יכול לירות פורטלים רק למקומות מסוימים, ולכן שני השחקנים צריכים לעמוד בנקודות ספציפיות בשביל לירות את 4 הפורטלים שיאפשרו להם לעבור את השלב), דרך העברות מומנטום מתוחכמות במסלול לא-שגרתי, ועד למצבים מופרעים לגמרי (למשל, שחקן אחד צריך לנווט בעזרת הפורטלים שלו בתוך מבוך, בשעה שהשחקן השני צריך לשנות את מבנה המבוך באמצעות לחיצה על כפתורים מבחוץ).

המשמעות העיקרית של זה היא שהמשחק השיתופי הרבה יותר קשה מהמשחק לשחקן היחיד. מפתחי המשחק חשבו, ובצדק, שעצם העובדה ששני שחקנים יושבים ביחד על חידה מסויימת ומדברים על דרכים אפשריות לפתור אותה תסייע להם להגיע לפתרון יותר מהר, ולכן אפשר להקשות עליהם יותר. את התוצאה רואים די מהר במצב המשחק השיתופי. למרות שהוא יותר קצר (בערך 4-5 שעות) מהמשחק לשחקן יחיד, היו בו הרבה יותר נקודות שפשוט נתקענו בהן למשך כמות זמן לא-מבוטלת.

למרות רמת הקושי הגבוהה יותר, המשחק השיתופי כמעט לא מתסכל אף פעם. אולי זה רק בגלל שאשתי היא שותף מוצלח במיוחד לביצוע מבדקים המסתמכים על רובי-פורטלים, אבל יש משהו במבנה של השלבים ובאתגרים שהם מציבים מולכם שמעודד חילופי רעיונות והסתכלות על בעיות מכמה זוויות, והופך את השלבים למאתגרים בלי להיות מתסכלים. הממשק של המשחק השיתופי הופך את תהליך חילופי הרעיונות להרבה יותר פשוט וקל: כל שחקן יכול “לסמן” אזורים מסוימים במסך, (וכך למשוך אליהם את תשומת הלב של השחקן השני), להתחיל ספירה לאחור (כדי לעזור בתזמון פעולות רגישות במיוחד), או פשוט לראות מה השחקן השני רואה עכשיו מנקודת המבט שלו. כל הפיצ’רים האלה לא בדיוק מחליפים את מקומה של השיחה הקולית הישנה והטובה, אבל הם בהחלט הופכים אותה ליותר קלה לניהול.

אבל משהו הוקרב בכל החוויה הנהדרת הזו של המשחק השיתופי. והמשהו הזה הוא העלילה. זה לא שציפיתי שלמצב המשחק השיתופי תהיה עלילה שתשתווה לגאונות שהיא מצב המשחק לשחקן יחיד של פורטל 2, אבל כן ציפיתי למשהו שמגרד את מצב המשחק הזה קצת מבחינת איכות הכתיבה והמבנה העלילתי הכולל. המצב, בפועל, רחוק משם מאוד. המצב השיתופי בפורטל 2 מכיל עלילה מבולבלת, לא-מעניינת, ועם כל מיני חצאי רעיונות שחלקם נזנחים באמצע לפני שהם הובילו למשהו מעניין, או גרוע מכך, מסתיימים בצורה מאכזבת ומסורבלת במיוחד. פה ושם יש כמה משפטים מצחיקים שנאמרים ע”י GLaDOS, וגם ההתנהגות של שני השחקנים עצמם עלולה ליצור כמה סיטואציות משעשעות, אבל בזה זה מסתכם, פחות או יותר.

זה הופך את המשחק לשחקן יחיד והמשחק השיתופי לשתי חוויות שונות לחלוטין זו מזו. המשחק לשחקן היחיד הוא עם רכיב עלילתי חזק במיוחד, המון אירועים סינמטיים ומרשימים, וחידות יחסית קלילות ומהירות לפתרון. המשחק השיתופי הוא עם חידות מדהימות, כשחלק מהן קשות במיוחד, אבל עם רכיב עלילתי מאכזב. לא ברור לי למה שני הדברים האלה חייבים לבוא אחד על חשבון השני. לדעתי, יש כאן החלטה בעייתית במיוחד של Valve, ואני מקווה שלפחות במשחקים הבאים שלהם הם יעשו קצת חושבים על הנקודה הזו, ואולי יפסיקו לדלל כל כך את הרכיב העלילתי במשחקים מרובי-המשתתפים שלהם.

אבל כל זה לא יותר מדי מפריע. כמו שאמרתי כבר בחלק א’ של הביקורת, מצב המשחק לשחקן יחיד הוא מספיק, בעיני, בשביל להמליץ לכל מי שאני מכיר לקנות את המשחק, ועכשיו. מצב המשחק השיתופי הוא עוד דובדבן שהתווסף על העוגה המוצלחת במיוחד שהיא פורטל 2. הוא משלים את המשחק בכמה אזורים בהם הוא היה עלול להיות חלש במיוחד, והוא עושה את זה טוב.