הרבה דברים נכתבו בבלוג הזה על Portal, יצירת המופת החדשה של Valve, אבל בין השבחים ל- Weighted Companion Cube לתיאוריות הלסביות למתקדמים, היה קל לפספס את אחת הנקודות היותר מעניינות: Valve הצליחו, בנונשלנטיות טיפוסית עבורם, לצאת מקבוצת היעד אליה פנו כל משחקי הפעולה בגוף ראשון עד היום.
אין לי מחקרים סטטיסטיים שיתמכו בטענה הזאת. כל מה שיש לי זה רק שתי דוגמאות. אחת מהן היא אחותו של דורון יעקובי, שמעולם לא נגעה במשחק פעולה בגוף ראשון מימיה, וסיימה את המשחק בשבוע שעבר. השנייה היא החברה שלי, שעל אף הרתיעה הראשונית שלה ממשחקי פעולה בגוף ראשון, סיימה גם היא את המשחק, ומזמזמת עד רגעים אלה ממש את שיר הסיום שלו.
אז מה הביג דיל? ובכן, בואו לא נעמיד פנים – מרבית הבחורות שאתם מכירים לא משחקות במשחקי מחשב. עד כה, המשחקים שהצליחו לתפוס נתח שוק נאה בקרב הקהל הנשי מתחלקים לשלושה חלקים: משחקי Wii, משחקי פלאש "Casual-יים", וסימס. והנה מגיעה לה Valve, ובשיא הזחיחות לוקחת לה את ז'אנר משחקי הפעולה בגוף-ראשון, המעוז המסורתי ועמוס הטסטוסטרון של הגיימרים "הכבדים", ומצליחה להתאים אותו לקהל שמעולם לא התקרב לז'אנר הזה בעבר.
למעשה, היא לא סתם הצליחה להתאים אותו לקהל. בהסתמך על קבוצת בדיקה לא מייצגת-סטטיסטית (שמכילה את החברה שלי בלבד), היא גרמה ל(א)נשים האלה להתאהב במשחק. להתחבר לדמויות שלו (גם אם הן לא מדברות, ונראות כמו קובייה) ולהסתקרן לדעת מה קורה הלאה. פעם נוספת – Valve הצליחו לפצח את הקוד הגנטי של קהל היעד שלהם (או מה שזה לא יהיה שהם עושים שם, במשרדים שלהם – אני חושד שזה מערב אבק פיות), ולגרום לנו לחשוב מה שהם רוצים שאנחנו נחשוב, ולהרגיש מה שהם רוצים שאנחנו נרגיש.
במקרה של Portal, זה היה קריטי. הם לקחו את תחושת שדה הקרב העמוס בנשק-חם, והחליפו אותו בסביבת פאזלים צינית אבל הומוריסטית. קטעי האקשן עמוסי-האדרנלין התחלפו באווירה מלחיצה, אבל לא בצורה דרסטית. זה פשוט עובד. זה לוקח קהל שמעולם לא הוקסם מפגיעות קליעים בנקודות אסטרטגיות בגוף האדם, ונותן רק לסקרנות הטבעית למשוך אותו קדימה.
יכול להיות שאני סתם מגזים. יכול להיות שהחבר'ה ב- Valve מופתעים בדיוק כמוני מכך שבחורות צעירות בארץ הקודש מתמכרות למשחק החידות שלהם. יכול להיות שכל אדם אחר שיעיף מבט על Portal יתעלם ממנו בתוך שניות. אבל לא נראה לי. נראה שההכללה של Portal בקופסה הכתומה, לצד המשחקים הכבדים יותר – Team Fortress 2 ו- Half Life 2, היא החלטה מחושבת על-מנת שהקופסה הכתומה תכיל קצת תוכן לכל אחד. בדרך, Valve הציגו לנו דרך חדשה לעשות משחק פעולה בגוף ראשון. האמת, מהם היינו צריכים כבר להתרגל לזה.
12 בנובמבר, 2007 בשעה 8:48
גם עפרה אהבה את המשחק ומזמזמת את שיר הסיום. אפשר להקים קבוצת זמזומים.
15 בנובמבר, 2007 בשעה 22:39
או שפשוט פורטל הוא משחק פאזלים שמראש פונה לדמוגרפיה אחרת.
15 בנובמבר, 2007 בשעה 22:50
אתה קצת ממעיט בערך ההישג שלהם. העובדה שהוא פונה לדמוגרפיה אחרת זו התוצאה, לא הסיבה. והעובדה שמשחק שכלול בתוך האורנג' בוקס (מוצר שנראה כמו המוצר, בה' הידיעה, לקהל ההרד-קור) מצליח לשבור את הדמוגרפיה האופיינית ל- Valve בצורה כזו… זה די מרשים, בסך הכל.
17 בנובמבר, 2007 בשעה 17:49
אתה שוכח שהמשחק הזה הוא לא חלק מ"הדמוגרפיה האופיינית ל-ואלב". זה משחק שבמקור פשוט היה Narbacular Drop וואלב פשוט העסיקו את צוות המפתחים – כמו שהם עשו עם CS בזמנו.
אני לא יודע מאיפה הערכת שהמשחק הזה אמור היה להיות משחק להרדקור. משחקי פאזלים פונים לדמוגרפיה קזואלית הרבה יותר – וראינו כבר הצלחות אדירות בתחום עם Myst (שעד לSIMS היה למשחק הכי נמכר לPC עם יותר מ-10 מיליון יחידות).
חוץ מזה שאנחנו עדיין לא יודעים באמת מה הדמוגרפיה של פורטל (לפי המדגם הלא מייצג של שתי הבחורות), אם הדמוגרפיה שונה לחלוטין מהדמוגרפיה של HL2, אין פה שום הפתעה: בדיוק כמו מיסט, פורטל הוא משחק פאזלים בגוף ראשון, ולא משחק פעולה או יריות. זה רק טבעי שהדמוגרפיה שלו תהיה דומה למשחקי פאזלים קזואלים אחרים. זה שהוא משווק כחלק מחבילת הפעולה של האורנג' בוקס גורם לזה להיראות לא טבעי, אבל זה לא משנה את העובדה שהוא מראש היה משחק פאזלים שפונה לדמוגרפיה אחרת. האורנג' בוקס רק עוצר אותו מלממש את הפוטנציאל שלו לדעתי כי הוא מרתיע משתמשים פוטנציאלים.
17 בנובמבר, 2007 בשעה 19:56
קודם כל, אני יודע שאני מדבר פה באוויר. גם אמרתי מפורשות מה שאין לי שום עדות סטטיסטית שתומכת במה שאני אומר כאן. זה בסך הכל מבוסס על השערות והערכות (אגב, את מספר הבחורות שנהנות מהמשחק הזה אפשר להעלות, לפי התגובה של דור, ל- 3)
אני לא שוכח שהמשחק הזה הוא לא חלק מהדמוגרפיה האופיינית של Valve – אני אומר את זה מפורשות. אני גם לא אומר שהמשחק היה אמור להיות מיועד להרד-קור – אני אומר שהוא משווק כחלק ממוצר שעל פניו, הוא מוצר שמיועד לקהל ההרד-קור. ההבדלים בינינו מתחילים להופיע כשאתה אומר שההכללה שלו בתוך האורנג' בוקס תרתיע אותו מלממש את הפוטנציאל שלו – אבל אני משוכנע שזה רק יביא לסטים קהל חדש.
אגב, אין שום דבר "קז'ואלי" בפורטל. או בסימס. או במיסט. גם אין שום קווי דמיון בין המשחקים הללו, מלבד העובדה שכולם זוכים להצלחה בקרב קהל רחב יותר מקהל הגיימרים ה"כבד" יותר. ובכל זאת, פורטל כל כך שונה ממיסט (ובטח שמהסימס) עד שקשה היה לי לראות מראש למה הוא אמור להצליח כל כך בקרב קהל רחב. להגיד שהוא "משחק פאזלים" זו לא חוכמה. אחרי הכל, מרבית הקווסטים לא הצליחו לזכות להצלחה מפוארת בקרב דמוגרפיה רחבה יותר. ופורטל, בניגוד למיסט, דוחף את האוכלוסייה החדשה לתוך עולם ה- FPS-ים, על כל הקונבנציות שלו. אותי, אישית, זה די מרשים, גם אם הוא עושה את זה בדרך הקלה של "להיות משחק פאזלים".
19 בנובמבר, 2007 בשעה 16:22
אני חושב שההבדל בינינו הוא לא בדיוק בהערכ לגבי מימוש הפוטנציאל של פורטל, אלא בגישה שלנו ל"הישג" של ואלב: בעוד אתה חושב שמדובר בהישג משמעותי ומעריך שאני ממעיט בערך ההישג שלהם, אני באמת ובתמים לא רואה בזה שום הישג מיוחד וחושב אם הם היו לוקחים את diner dash ומכניסים אותו למנוע שלהם אז היית מקבל התלהבות דומה בקרב הבנות (למרות שמדובר במשחקים שונים).
אבל מפה כבר נגררת למחוזות אחרים: בשביל להמשיך את הדיון המעניין הזה, אני חושב שאתה צריך להגדיר מהו קזואל, כי אני לא בטוח שאנחנו מדברים פה על אותו דבר. ואולי גם תגדיר מהו משחק פאזלים על הדרך, כי אני ממש לא מסכים עם זה שהקווסטים של פעם היו משחקי פאזלים.
19 בנובמבר, 2007 בשעה 20:32
המם. תראה, אני גם לא חושב שהקווסטים של פעם היו משחקי פאזלים. מצד שני, אני חושב ש"מיסט" הוא לא קווסט, אלא משחק פאזלים. הבעיה היא שזה נושא שאני הרבה פחות מתלהב מלדבר עליו – כי בטוח יהיו בינינו חילוקי דעות על זה, ואני ממש לא אוהב להשקיע יותר מדי זמן בהגדרת ז'אנרים. "ז'אנרים" בסך הכל צריכים לעשות לנו את החיים קלים יותר באמצעות יצירת אוצר מילים משותף – ברגע שאנחנו משקיעים יותר מדי זמן על הדיון בהם (ומתווכחים, למשל, האם דיאבלו הוא משחק פעולה או משחק תפקידים, כמו שיותר מדי אנשים אוהבים לעשות), אנחנו יורים לעצמנו ברגל.
20 בנובמבר, 2007 בשעה 15:51
דווקא אחרי ההבהרה שלך אני חושב שפה אנחנו דווקא מסכימים לחלוטין: גם שמשחקי הקווסט (או הרפתקאות גרפיות) הם ממש לא משחקי פאזלים וגם שמיסט הוא בכלל לא קווסט אלא משחק פאזלים שפשוט מוצג מגוף ראשון.
פשוט כתבת קודם: "להגיד שהוא “משחק פאזלים” זו לא חוכמה. אחרי הכל, מרבית הקווסטים לא הצליחו לזכות להצלחה מפוארת בקרב דמוגרפיה רחבה יותר" – ובגלל זה חשבתי שאתה לא עושה הפרדה בין משחקי פאזלים לקווסטים. קווסטים לא הצליחו בקרב דמוגרפיה רחבה יותר כנראה בגלל שהם לא פונים לדמוגרפיה רחבה יותר. מיסט אינו קווסט, ופונה לדמוגרפיה רחבה יותר. גם פורטל אינו קווסט ואינו משחק FPS. הוא משחק פאזלים (אמנם שונה לחלוטין ממיסט) וכמו שכתבתי בהתחלה: משחקי פאזלים פונים לדמוגרפיה שונה ורחבה יותר, לכן אני חושב שאין הפתעה בזה שבנות הצליחו להתחבר למשחק בקלות יחסית: הוא משחק פאזלים, הוא משחק מצחיק, והוא משחק טוב. אולי ההפתעה שלך מכך נובעת מעצם זה שהן מתחברות למשחק המשוחק בגוף ראשון בתלת מימד שזה משהו שלא כל כך נפוץ (כי מיסט לא באמת מציג תלת מימד אמיתי). אבל האוריינציה של נשים בסביבה תלת מימדית היא נושא לדיון קצת אחר.
20 בנובמבר, 2007 בשעה 22:19
אוקיי, אפשר לסכם בקצרה אם נגיד שאני דווקא כן מופתע מזה. וכך או כך, מדובר במשחק הראשון של Valve שלא פונה לקהל ההרד-קור (או לפחות – מצליח בקרב קהל שאינו מורכב מגיימרים כבדים).
10 בפברואר, 2008 בשעה 20:55
אגב, ידעת שיש ביו טיוב קליפ ממש משעשע של החיים של המכונות ירייה?
http://www.youtube.com/watch?v=Fz2_NkyTv8E&feature=user