הקדמה, כל החלקים שפורסמו עד כה, משחק המשך.

בפרק הקודם עברנו בקצרה על שנות שלטונו של קלמאן ארפאד, הגיבן והעיוור מטרנסין. כעת, אנו מצטרפים לבנו קרולי, אשר בסיום הפרק הקודם נעשה מלך הונגריה מכיוון שהמלך הזקן התפגר ללא יורשים ישירים. לנוחיותכם, הנה עץ משפחה המציג את בניו של קרולי המופיעים בפרק זה:

עברו יומיים מאז שקרולי ארפאד, המלך הטרי של הונגריה, העביר את חצרו דרומה מטרנסין לפרסבורג, בה שכן ארמונו של סלומון ארפאד המנוח.  משכנו של מלך הונגריה הוא לא יותר ממצודה, קטנה ומוזנחת הרבה יותר מהטירה החדשה שהעמיד אביו בטרנסין. עם זאת, קרולי הבין את חשיבותה של המסורת והצורך להוכיח לשלל האצילים של הונגריה את הלגיטימציה של זכותו לשבת על כס המלכות. אחרי הכל, אף אחד מהם לא באמת אהב אותו.

ביומיים האלה קרולי הספיק לעבור עם היועצים שלו על תרשים של הטירה וללמוד את כל הכניסות והיציאות הסודיות. בשאר הזמן, הקדיש עצמו למעבר על כמות נכבדת מהמסמכים הרשמיים שהותיר אחריו המלך המנוח. היו שם כמה דברים מאוד מעניינים, ולקרולי לא היה ספק שהוא יכול לנצל אותם לטובתו.

הירושה של המלך הזקן כללה – בנוסף לכתר עצמו – גם כמות נכבדת של שטחים שנמתחו החל מטרנסין שבצפון ועד לגבול הקרואטי בדרום. למעשה, שליש מאדמותיה של הונגריה היה כעת בשליטתו הישירה או העקיפה של קרולי והשאר התחלק בין כמה דוכסים חלשים מאוד. הצעד הראשון של קרולי, אם כן, היה לחזק את שליטתו במערב דרך נישואין למרגרטה ואן באבנברג, הבת הבכורה של הדוכס של אוסטריה, אשר צירף את נחלותיו להונגריה לפני כמה עשורים.

קרולי מזמין את כל אצילי הונגריה לחתונה ומבטיח להם כי ימשיך לכבד את זכויותיהם ולהוביל את הונגריה לגדולה. לאחר מכן, הוא מורה למשרתיו להעניק לכל אחד מהדוכסים והרוזנים סכום כסף קטן – ולהדגיש כי רק הם (ולא אף אחד אחר מהאצילים) קיבלו ממנו מתנה אישית המעידה על רצונו הטוב. לבסוף, על מנת להעניק לו כמה חברים במזרח הממלכה, הרוזן של מחוז פשט הופך לדוכס אותו האיזור, ובנו הבכור של קרולי בלה מוכרז כדוכס של טרנסילבניה. לעת עתה, האצילים ההונגרים מסופקים.

אבל קרולי אינו אדם שישקוט על שמריו – והמסמכים שהמלך הזקן השאיר אחריו מספקים לקרולי מגוון הזדמנויות להעלות את קרנו בעיני האצילים. נראה כי המלך הזקן, שהיה ללא ספק מתוסכל מחוסר יכולתו להעמיד צאצאים וחיפש תעסוקה אלטרנטיבית, תכנן לפלוש לממלכת קרואטיה השכנה ואף הותיר אחריו מספר מסמכים לגיטימיים-למחצה הטוענים לבעלות על כמה פרובינציות בצד הקרואטי של נהר הדראבה, המפריד בין הממלכות. קרולי אהב את הרעיון הזה. ניצחון קל כנגד ממלכה חלשה לבטח יעזור לו לזכות באהדתם של האצילים. אם זאת, הוא צריך משהו יותר חזק ממעט מסמכים מפוברקים בשביל להצדיק פלישה לקרואטיה. הוא צריך הרבה מסמכים מפוברקים.

בתחילת פברואר 1117 קרולי שולח איגרת לאצילים ובהם דיווחים על בוזזים ואנסים קרואטים אשר חוצים את נהר הדראבה אל תוך ארצות הונגריה ומחללים את ארצותיה ובנותיה הטהורות של הונגריה. כמובן, בתור מלך שומר חוק וירא אל הוא אינו מסוגל להרשות לעניין הזה להמשך. שבועיים לאחר מכן, כוח של עשרים אלף הונגרים חוצים את הגבול אל תוך קרואטיה מאחורי דגלו האישי ודגלו של חתנו, הדוכס מאוסטריה.

 

כוחותיו של קרולי פוגשים התנגדות מעטה מצד הקרואטים ומצודותיהם נופלות בזו אחר זו. בראשון לאוגוסט של אותה שנה נחתם הסכם שביתת נשק עם מלך קרואטיה, בו הוא מסכים להעביר את השליטה על פרובינציות הגבול ווראדין וקריזבצ’י אשר סמוכות לנהר הדראבה לשליטתו הישירה של קרולי.

(הונגריה, עם הפרובינציות החדשות מסומנות בכחול)

בעודו רוכב חזרה לפרסבורג מגיעות לקרולי החדשות כי שניים מבניו הגיעו לבגרות, ומורה לשדך אותם לנשים הראויות להן. בנו השני בוריס ארפאד, משודך לדיפלומטית גאונה ממוצא ספרדי בשם אינס דה לאון הממונה לאחר כבוד ליועצת המלכותית של קרולי. אחיו-למחצה הצעיר, הממזר פאל ארפאד,משודך לצרפתיה בשם ברגידה.

בעוד בוריס –בחור מעט גאוותן – נראה שמח על ששודכה לו ספרדיה ומרבה להתרברב בפני חבריו על “הטריקים שלימדו אותה הערבים שם באיבריה, אם אתם מבינים למה אני מתכוון”, פאל מאוכזב מהכלה שלו, ומכנה אותה “פרה חסרת אופי”. בתחילת מרץ של 1118 הוא עוזב את חצרו של אביו ועוקר לדוכסות אפוליה אשר בדרום המגף האיטלקי. לא שררה אהבה רבה בין קרולי לבנו הממזר והסנוב, וכל שמץ של געגוע או חרטה התפוגג לאחר שאישתו בישרה לו כי ילדה לו בת נוספת – תינוקת בריאה בשם ג’ולאן.

השנה הבאה עוברת ללא אירועים מיוחדים, אולם קרולי נחוש למנוע מהאצילים שלו את אותה שלווה אשר זכו לה בימיו של אביו: אציל חסר מעש הוא אציל מרדן. שעת הכושר מגיעה ב-12 באפריל כאשר שליחיו מדווחים לו על שני מחוזות אשר נחלצו לא מזמן משליטת האימפריה הביזנטית המתפוררת: רוזנות בלגרד ודוכסות ווידין. כוח סמלי של כמה אלפי לוחמים נשלח “להחזיר את הסדר” לפרובינציות המתמרדות, ואדוניהן העצמאיים ממהרים להכנע. בשביעי לאוגוסט של אותה שנה שניהם נשבעים אמונים לכתר ההונגרי.

חדשות טובות נוספות מגיעות לקרולי לאחר שובו מהחזית בבלגרד – אישתו ילדה לו בת נוספת, אותה בחר לכנות ויולה על שם כלי הנגינה האהוב עליו, הטרומבון. בנוסף, בנו השלישי בולדשאר מגיע לבגרות ומשודך לצרפתיה בשם מרי מפלנדריה, אשר יכולות ניהול הכספים שלה נודעו למרחקים. בולדשאר ארפאד נפל רחוק מהעץ – דיפלומט ממוצע, חסר יכולת חשיבה לטווח ארוך ובעל רגליים גדולות ומעוותות המונעות ממנו לנצל את זרועותיו החזקות בשדה הקרב. קרולי מחליט לשמור את הנער בחצרו, ואשתו החדשה – שגישתה הצינית וחסרת הפשרות לענייני כלכלה בפרט ולבני אדם בכלל מזכירה לו מאוד את עצמו ועל כן מתחבבת עליו במהרה.

בספטמבר 1119, בעודו חוזר מארוחת הבוקר לכיוון חדרו, קרולי מרגיש משב רוח מהיר מאחורי ראשו ושומע צליל מוזר של נקישת ברזל באבן. קרולי מסובב את ראשו ומגלה חץ נעוץ בקיר במרחק מילימטרים ספורים מאיפה שעמד מספר רגעים קודם. בבהלתו, קרולי מצווה לבצע חיפוש יסודי בטירה על מנת למצוא את המתנקש המסתורי, אבל הוא מצליח לחמוק מידיו של קרולי. באותו הלילה, קרולי מבין שנתן לעצמו להנות יותר מדי מפרות הצלחתו ונעשה שאנן. ביום שלאחר מכן הוא מכריז על שיפוץ והרחבה כלליים של טירת המלך בפרסבורג, ועל העברת חצר המלך חזרה לטרנסין עד השלמת השיפוצים. הבניה תעשה, כמובן, על פי תוכניות שישרטט קרולי בכבודו ובעצמו על מנת שיוכל לדעת על כל החורים והמעברים הסודיים בטירה שלו. אף אחד לא מתמרן את קרולי ארפאד.

באמצע יוני 1120, קרולי מקבל איגרת דחופה ממלך אנגליה, אותה ממלכה שכוחת אל אי שם בצפון הרחוק. המלך אדוארד שמע על כיבושיו האחרונים של קרולי בבלקן ומעוניין לכרות איתו ברית ולצאת למסע צלב נגד האמיר של טולדו, אי שם בדרום איבריה המוסלמית. קרולי אינו אדם דתי במיוחד ואין לו שום כוונה לצאת למסע צלב בקרוב, אבל אנגליה היא ממלכה רבת עוצמה וברית צבאית עימם עשויה להניב פירות בעתיד. הוא נעתר לבקשתו של מלך אנגליה והשניים כורתים ברית הגנה הדדית.

כמובן, אין טוב בלי רע. חודש לאחר חתימת ההסכם תוקפת את טירת ארפאד קדחת מסתורית ולוקחת איתה את בנו הצעיר של קרולי בולדשאר ואת אשתו של קרולי עצמו, מרגרטה. כמובן, קרולי הוא אדם פרקטי ויודע מתי צריך להכין גולאש מבשר שהחמיץ מעט, או מטאפורה כלשהי שמתאימה להונגריה של המאה ה-12 ומתארת עשיית לימונדה מלימונים. בכל מקרה, לאחר תקופת אבל קצרה, קרולי מחליט להכין לימונדה מהלימונים של החיים ונושא לאישה את אלמנתו של בנו, מרי.

יום לאחר החתונה מתפרץ לתוך חדריו בנו הבכור בלה, הדוכס מטרנסילבניה. הילד דומה שתי טיפות מים לאביו מבחינה חיצונית, אולם למרות מיטב מאמציו של קרולי הוא גדל להיות קנאי דתי שמרגיש שתפקידו בעולם הוא להוקיע את מעשיהם הלא-נוצריים של כל מכריו. “לא מספיק שאתה מכריז על רצונך לצאת למסע צלב אבל לעולם לא יוצא אליו,” הילד צעק עליו, “עכשיו אתה מתחתן עם האישה שהענקת לבן המנוח שלך? אין לך בושה?”

קרולי חרק את שיניו. הילד צודק. קרולי הוא שליט חזק עכשיו – אולי לא חזק כמו קיסר גרמניה או המלך היושב בפריז – אבל חזק מספיק בשביל שיצפו ממנו להעניק מספר חרבות למלחמה בכופרים. גם אם אינו מתכוון לצאת בעצמו למסע הצלב, כדאי שלפחות יעשה משהו סמלי כדי למנוע מהאפיפיור לגרש אותו מהכנסיה או להמריד עליו את נתיניו שלו.

כשבוע לאחר העימות עם בנו, קרולי מתחיל לכנס את מיטב האנשים מכל רחבי הונגריה. בדצמבר, כוח של כחמישה עשר אלף הונגרים חוצה את הגבול בין הונגריה לגרמניה לכיוון עיר הנמל ונציה, משם יפליגו לעבר איי המיורקאס אשר מזרחית לאיבריה. בלה מוצב כמפקד עליון של הכוח הצלבני ההונגרי, ולצידו אחיו הצעיר קלמאן ארפאד שגדל להיות לוחם יוצא דופן.

גם אם אם מסע הצלב הקטן שלו נידון לכישלון, קרולי זוכה לפחות לקצת שקט בחודשים שלאחר מכן. באוגוסט 1121, בעוד הצלבנים חולפים על פני סיציליה, מרי יולדת לקרולי את בתם המשותפת הראשונה, ג’וזסה.

בתחילת נובמבר מגיעות לטירת ארפאד חדשות רעות – זיגמונד אורוסור, הדוכס של אונגבאר, איזור עשיר למדי במרכז-צפון הונגריה, החליט לנצל את היעדרותם הזמנית של מרבית אנשיו של קרולי מהונגריה והכריז כי אינו מוכן לשרת יותר את “הנחש האנס מטרנסין”.  קרולי מחייך לעצמו – הוא ידע שהיום הזה יגיע. ובכן, הוא יעשה מהדוכס הזה דוגמא. מרבית כוחותיו אולי חוצים את הים התיכון, אולם נשארו לו מספיק חרבות בבית בשביל לעשות דוגמא מהדוכס המורד הזה בעיני שאר האצילי. אולי אחרי שהוא ישפיל אותו השאר לא יחשבו יותר על מרידות.

הצלבנים ההונגרים נוחתים סוף סוף באי מנורקה בסוף נובמבר 1121. מתוך השבעה עשר אלף שיצאו למסע פחות ממחצית שרדו את הצעידות וההפלגה. אולם, כוחותיו של האמיר של טולדו מרוכזים בצפון חצי האי, במאבק נגד חייליו של המלך האנגלי, והצלבנים פוגשים מעט מאוד התנגדות. שבועיים בלבד לאחר שנחתו על האי, מנורקה משוחררת מידי המוסלמים ומועברת לשליטתו הישירה של קלמאן, בנו הצעיר ביותר של קרולי. כעת, הצלבנים פונים מערבה, לעבר האי מיורקה.

בהונגריה, כוחותיו של קרולי פוגשים את כוחותיו של הדוכס מאונגבאר ימים ספורים אל תוך שנת 1122 וחודרים לאט לאט אל תוך הדוכסות המורדת. בינתיים, כוחות הצלבנים מצליחים לכבוש את מיורקה בחודש מרץ, וקרולי שולח את ההודעה לחתום על הסכם שלום עם טולדו – ההרפתקאה הזו רוקנה את כיסיו ודלדלה את צבאותיו, וקרולי צריך את שניהם קרוב לבית אם ברצונו להחזיר את אונגבאר להונגריה.

כוחותיו של הדוכס מאונגבאר נכנעים סוף סוף באמצע מאי, חצי שנה לאחר תחילת המרד הגדול. קרולי נאלץ לתת לדוכס המורד לשמור על כסאו מתוך פחד שהוצאתו להורג תגרור מרמור מקרב שאר האצילים, ואין לו מספיק כוח אדם לדכא מרד נוסף. בסתר ליבו, קרולי מקלל את בנו שהכריח אותו לצאת להרפתקאה בספרד ונשבע לנקום יום אחד בדוכס של אונגבאר.

עם כוחותיו בבית ומסע הצלב הקטן שלו מוכתר כהצלחה, קרולי מתפנה להביט אחורה על החודשים האחרונים. המסקנה העיקרית אליה הוא מגיע היא שהגיעה שעתה של הונגריה להשיג טביעת רגל לחופי הים התיכון. מסעם של הצלבנים ההונגרים דרך האדמות הגרמניות לעבר ונציה דלדל מאוד את כוחותיהם עוד בטרם עלו בכלל על הספינות, והגישה של הונגריה לים התיכון דרך הים השחור נתונה לגחמותיהם של הביזנטים והסלג’וקים היושבים לחופי מיצרי הבוספורוס. אם הונגריה רוצה לשמור על נכסיה באיי המיורקאס, היא צריכה גישה לים התיכון.

ב-11 לאוגוסט 1122 קרולי מכריז על מלחמה נוספת כנגד ממלכת קרואטיה בשביל להשיג את השטחים של הדוכסים מסלובניה וקרואטיה וליצור מסדרון הונגרי לים התיכון. זאגרב, מקום מושבו של הדוכס מסלובניה, נופלת בתחילת ספטמבר, ו-וגליה, מקום מושבו של הדוכס של קרואטיה, נופלת מספר שבועות לאחר מכן. קרולי חותם על הסכם שלום עם מלך קרואטיה ונותן לשני הדוכסים לשמור על תארי הדוכס שלהם בתמורה לנאמנותם המוחלטת לכתר ההונגרי.

(מערב הונגריה בסוף שנת 1122, המסדרון הקרואטי מסומן בכחול)

במרץ 1123, קרולי מחליט כי הגיעה השעה לנקום בדוכס מאונגבאר. הוא שולח לו הודעה כי אינו מוכן לסבול עוד אדם מרדני ומרושע כל כך תחת פיקודו, ומנשל אותו מתואר הדוכס שלו. כאשר הוא שומע שהרוזן ממחוז גמר אשר בדוכסות אונגבאר מחה כנגד המעשה הזה, הוא מחליט לנשל גם אותו מארצותיו.

עם מרבית הונגריה הנמתחת מחופי הים השחור לחופי הים התיכון תחת שליטתו הישירה, קרולי מביט אל העתיד: יורשו הישיר הוא בנו הצלבן בלה, אבל מעולם לא היה בנו המוצלח ביותר של קרולי. בוריס, אחיו הצעיר, הוא אומנם בחור גרגרן ופזיז אבל נראה לקרולי כשליט הרבה יותר טוב מאחיו הגדול. קרולי מחליט אפוא להעניק את מחוז גמר ודוכסות אונגבאר לבנו בוריס, ותוהה בסתר ליבו אם ירצה בעתיד לשנות את חוקי הירושה בשביל להבטיח שבוריס יירש את כס המלכות, ולא אחיו הגדול.

ההחלטה הזו לא מתקבלת בנחת בהונגריה וקרולי מרגיש איך האצילים מתחילים לדבר מאחורי הגב שלו על “המלך המטורף שממנה את בניו במקום אצילים ותיקים”. עם זאת, הלקחים מהמרד הקודם של הדוכס מאונגבאר הופנו ואף אחד מהם לא מורד. אף אחד חדש, בכל מקרה.

בסוף מאי 1123 מגיעה לקרולי החדשה כי בנו קלמאן, אשר הושאר בספרד כרוזן של מיורקה ומנורקה, מת ממחלה איברית כלשהי. יורשו, אנטאל, הוא לא יותר מפעוט בן שנתיים, וההנהגה עצמה נטולה בידי אימו, הגרמניה קלרה ואן-פרנקן. האישה הזו מעולם לא שמעה על הדרך בה קרולי מתמודד עם מורדים, ואולי חשבה שתזכה לקבל את חסותו של אביה, מלך גרמניה. בכל מקרה, ואן-פרנקן הכריזה על עצמאות האיים הספרדיים מהכתר ההונגרי.

הפעם, קרולי מחליט שצריך לתת לעניין טאץ’ אישי, אוסף עשרת אלפים לוחמים ומפליג בעצמו דרך המסדרון ההונגרי החדש למיורקה. בינתיים בהונגריה, הדוכס של וידין, גם היא תוספת טריה יחסית להונגריה, מכריז על עצמאותו מהונגריה. כוח של ששת אלפים הונגרים נשלח לשכנע אותו אחרת. וידין נופלת באוקטובר של אותה שנה ומוחזרת אל התלם.

קרולי נוחת במנורקה בעשירי ליוני 1124. כוחותיה של ואן-פרנקן מציבים התנגדות מועטה ושתי הפרובינציות נכבשות בתחילת אוקטובר של אותה שנה. על מנת להבטיח את התנהגותה הטובה, ואן-פרנקן משודכת לברדאס ארפאד, קרוב-רחוק של קרולי שהיה בעבר בנו הממזר של אשתו היווניה של סבא של קרולי, הדוכס גזה ארפאד, וחזר לאחר מותו של אביו-לשעבר להונגריה.

ובעודו יושב אי שם על גבול איבריה, מוקף בלוחמיו המנצחים, מגיעות לקרולי ארפאד שתי ידיעות. הראשונה – שאשתו ילדה לו בן נוסף, נער בריא בשם אישטבאן. הידיעה השניה, שנשלחה על נייר קלף מהודר הרבה יותר, היא מהאפיפיור.

נרעש מהידיעה כי קרולי יושב כל כך קרוב לאיבריה עם כוח של כמה אלפי לוחמים, האב הקדוש מצא לנכון להזמין את מלך הונגריה לקחת חלק באופן רשמי במסע הצלב כנגד המוסלמים שבאיבריה, מסע צלב אליו הצטרפו כבר כוחותיהם של מלך אנגליה ומלך פולין. קרולי אינו אדם מאמין ממש, אבל הוא יודע מה הולך לקרות עכשיו – אם הוא יסרב, הוא עשוי לחטוף אקסקומוניקציה – נידוי רשמי מהכנסיה שמזמין כל אדם שרוצה בכך לפלוש להונגריה ולהרוג אותו. לא. עד כמה שהוא לא רוצה או מוכן לעשות זאת, הגיע הזמן לצאת למסע צלב.

בעשרים לאוקטובר 1124 כוח של חמשת אלפים הונגרים תחת הנהגתו של מלך הונגריה קרולי ארפאד חוצים את הים הצר שבין המיורקאס לאיבריה. יעדם: שחרור הממלכות הנוצריות מידיהם של המוסלמים הרשעים, אשר כוחותיהם עולים פי כמה מונים על שלהם. עתידם: לא ידוע.

דאוס וולט!

בפרק הבא: קרולי ארפאד מגלף לעצמו ממלכה באיבריה, ומשנה את חוקי הירושה בהונגריה.