Alan Wake’s American Nightmare ממשיך את המשחק Alan Wake, משחק האקשן/אימה שבו חקרתם לאן נעלמה אשתו של אלן ווייק, סופר מצליח, תוך כדי מלחמה עם פנס ונשק חם נגד בני אדם ש”נלקחו ע”י החשיכה”. American Nightmare מתרחש שנתיים לאחר המשחק המקורי, ובמהלכו מגיע אלן, בעקבות סיבות שקשורות לסופו של המשחק הקודם, לעיירה פיקטיבית בשם Night Springs, שמתקיימת רק בסדרת האימה בעלת אותו השם אותה הוא כתב לפני שנים. שם, הוא יצטרך להתמודד נגד אויבו הנורא Mr. Scratch, וכנגד כל צבאות החשיכה שהוא מגייס לעזרתו, עם כלי הנשק הישן והנושן שלו: הפנס. אתם יודעים, ביחד עם רובה ציד דו-קני, אקדח ורימוני הלם.

היו לי יחסי אהבה/שנאה עם אלן ווייק המקורי. את המשחק המקורי אהבתי בזכות העלילה שלו, אבל חשבתי שהאקשן שלו מחזורי ואווירת האימה שלו לא מוצלחת מספיק. יותר אהבתי את האווירה והאקשן ב- DLC שיצא עבור המשחק, אבל בתמורה לכך קיבלתי עלילה דלוחה וצפויה למדי. בדבר אחד לא היה לי ספק: אחרי פיתוח שנמשך כחמש שנים, בהחלט ציפיתי ליותר.

אבל בכל זאת קניתי את American Nightmare. העולם של אלן ווייק סקרן אותי מספיק בשביל לרצות לראות עוד ממנו, ומחיר של 15$ (המשחק זמין רק להורדה דרך ה- XBLA) נשמע לי סביר למדי עבור החוויה הזאת. קצת יותר הציקה לי ההבטחה של המפתחים “להתמקד באקשן” (באמת? האקשן של Alan Wake זה מה שאתם רוצים לבנות עליו?) והאמירה שלהם ש”לא מדובר במשחק המשך, אלא רק בניסיון להרחיב מעט את היקום של Alan Wake” (כן, להסביר לי שהעלילה של משחק בסדרה היא מיותרת זו אחלה דרך למכור משחק). אבל נו, חשבתי לעצמי, בסך הכל 15$. ננסה.

Alan Wake’s American Nightmare לא שווה 15$.

זה לא שהוא רע במיוחד. בסך הכל, הוא די סביר. העלילה שלו נחמדה. הדיאלוגים וצוות דמויות המשנה שלו, בהשוואה לאלה של המשחק המקורי, עשויים מאוד ברישול, אבל לא בצורה גרועה מדי. סוגי האויבים וכלי הנשק שנוספו למשחק הופכים אותו לקצת פחות מחזורי מהבחינה הזאת, ולכן מעט יותר כיפי לחובבי האלימות שביניכם. בסך הכל, לא סבלתי בשעות הספורות שביליתי במחיצתו של American Nightmare.

מצד שני, גם לא נהניתי במיוחד. אם אתם עושים משחק שבו אתם מחליטים להתמקד יותר באקשן, לכל הפחות, אתם יכולים לעשות אותו מאתגר יותר. Alan Wake המקורי לא היה משחק קשה במיוחד, אבל הוא נראה כמו משחק למקצוענים בלבד בהשוואה לרמת הקושי הבודדת והבלתי-ניתנת לשינוי של American Nightmare. מלבד זאת, המשחק (שהוא גם ככה לא ארוך במיוחד), עושה שימוש בטריק עלילתי די אידיוטי שמאפשר לו להריץ את השחקן באותם השלבים שוב ושוב. הוא עושה כמה דברים מעניינים עם הטריק הזה, אבל בשורה התחתונה, זה לא עובד כל כך טוב. זה בעיקר גורם לשלבים לשעמם מהר יותר וגורם לכל המשחק להראות כמו משהו שמאוד ניסו לקצץ בעלויות שלו.

תוספת חדשה ב- American Nightmare היא מצב ה- Arcade Mode – מצב משחק לא עלילתי, שמכיל מספר שלבים של עשר דקות, שבהם אתם צריכים להשמיד גל אחרי גל של אויבים שמתקיפים אתכם. יצירת משחק הישרדות על בסיס מכניקת הקרבות של Alan Wake (אותה אפשר לסכם לאנשים שלא שיחקו במשחק בעזרת “קודם תאיר על זה בפנס ואז תירה על זה”) נראה כמו רעיון די מתבקש, אבל הוא בכל זאת לא עובד מספיק טוב בשביל להחזיק אתכם ליותר מדי זמן לאחר שאתם מסיימים את העלילה של המשחק. התוספת הזאת מרגישה מאוד מיותרת.

כל זה נגרם בגלל סיבה פשוטה. Alan Wake המקורי עבד למרות מערכת הקרבות שלו, ולא בזכותה. היא מעניינת לבערך 15 שניות, ולאחר שאתם מבינים את הקטע, מה שיחזיק אתכם במשחק זו בעיקר העלילה שלו. American Nightmare מנסה בעיקר לבנות על החלקים החלשים ב- Alan Wake המקורי ולא על הנקודות החזקות שלו, ובגלל זה, בסופו של דבר, הוא נופל. American Nightmare הוא משחק סביר. לא יותר מזה, ובהחלט לא אחד ששווה 15$.

את Alan Wake’s American Nightmare אתם יכולים לקנות עבור ה- XBLA ב- 15$, אבל כנראה שעדיף לכם בהרבה לקנות את המשחק המקורי ב- 30$ למחשב האישי.