אחרי המתנה ארוכה, יש שיאמרו ארוכה מדי (והם בגדול צודקים, מצטער), פרוייקט טוטוריאל חוזר! פרוייקט טוטוריאל הוא רשימת משחקים מומלצים לאנשים שאינם גיימרים ורוצים להתנסות בתחביב האהוב עלינו. ההסבר המלא נמצא כאן.
בפעם הקודמת דיברנו על חידות. לחלקכם זה אולי נראה מוזר. “איפה כל האלימות במשחקי וידאו שכל הזמן מדברים עליה בחדשות?”, שאלתם את עצמכם. וזה נכון, בהרבה משחקים יש דגש מאוד חזק על קרבות ולחימה מסוג זה או אחר. הסיבה לזה ברורה: זו דרך מאוד פשוטה ליצור מכשולים שצריך להתגבר עליהם, מיומנות שצריך לשפר, ומצבים של סכנה ואדרנלין. ואי אפשר להכחיש שזה עובד.
משחקי אקשן נוטים להיות מהירים ותזזיתיים, ובכך גם יותר מאתגרים לשחקנים שלא שולטים לחלוטין במה שקורה על המסך בכל רגע. אבל הם בהחלט אבן בניין בסיסית ומרכזית בעולם של משחקי הוידאו, ומספקים חוויה מאוד טהורה וקתרטית שאי אפשר להעביר באף מדיום אחר. אין דרך טובה יותר להוציא עצבים בלי סכנה לעשות נזק למשהו חשוב.
Bastion
PC,Xbox,Chrome | Hack&Slash| כ-10 שעות | פשוט למדי | $15 | יש דמו
המשחק עטור-השבחים שפותח את הרשימה הפעם הוא מתת-ז’אנר שנקרא Hack & Slash, שמתאפיין בסגנון לחימה שמבוסס על שילוב של שניים-שלושה סוגי התקפות בסיסיים ועל תזמון נכון של חסימה, התחמקות והתקפה. זה סגנון שמאוד חזק ב- “easy to learn, hard to master”. המשחקים האלה (ובפרט Bastion) בדרך כלל מכילים גם מערכת פשוטה יחסית של שדרוגים וחיזוקים לדמות, ובחירה בין כמה נשקים אפשריים ומעט התקפות מיוחדות נוספות.
הנקודה החזקה במיוחד של באסטיון, חוץ מהמשחקיות הפשוטה יחסית שלו (מומלץ בגיימפאד אבל אפשר גם חצים+עכבר), היא האווירה. השלבים צבעוניים, מגוונים ומושקעים, הפסקול ומאוד מיוחד ומתאים, והסיפור מועבר בצורה מגניבה ולא פולשנית בעזרת קריינות מהפנטת וסקסית בטירוף שקשה להפסיק להקשיב לה. מומלץ לנסות לפחות את הדמו, ולו רק בשביל לשמוע את הקריין. באמת, אני לא מגזים.
טריילר | סטים | Chrome Web Store (כן, הדפדפן)
Castle Crashers
Xbox,PS3 | Beat ‘em up | כ-5 שעות | פשוט מאוד | $15 | יש דמו | מעט אנגלית
חדי העין שביניכם ודאי שמו לב שזה המשחק הראשון שמוזכר כאן שאין לו גירסת PC. זה אכן חיסרון משמעותי, אבל ל-Castle Crashers מגיע להיכלל ברשימה משתי סיבות מרכזיות:
1. אפשר לשחק בו עד 4 שחקנים בו-זמנית, בכל שילוב אפשרי של רמות ניסיון והיכרות עם המשחק.
2. מבחינת הסגנון והמשחקיות הוא ממש דומה ל-Golden Axe, משחק ארקייד עתיק מ-89 שאני מוכן להמר שלא מעט גיימרים ותיקים זוכרים אותו כאחד המשחקים הראשונים שלהם.
Castle Crashers הוא משחק Beat ‘em up, שזה בגדול אומר שיש הרבה אויבים חלשים וצריך להרביץ להם עד שהם מתים, בדרך כלל עם סוג אחד או שניים של התקפות פשוטות והתקפה אחת “מיוחדת” (קסם או משהו כזה). זה גם אומר שאין יותר מדי עלילה, והמשחק מתנהל על ציר לינארי, כשהמסך כל הזמן מתקדם ימינה וכל כמה מטרים ההתקדמות נעצרת כדי לזרוק עליכם עוד ערימה של אויבים. המשחקים האלה הם מאוד פשוטים (השליטה היא בעיקר חצים ומעט כפתורים נוספים) ורוב האויבים כאמור לא מציבים אתגר מטורף, בעיקר הרבה מאוד כיף והוצאת אגרסיות.
Castle Crashers הוא, מעבר לכל מה שתיארתי עד עכשיו, גם חמוד בצורה יוצאת דופן. כל העיצוב הוא cartoon-י ומאוד משעשע, ויש לו את אחד הפסקולים הכי מגניבים ששמעתי אי פעם (לאלו מכם שמאזינים לגיימפוד – המנגינה שתמיד מלווה את סוף הפרק היא משם). מומלץ במיוחד אם יש לכם 2-3 חברים שיצטרפו למשחק.
עריכה: כמה חודשים מאוחר יותר (וכמה שנים לאחר יציאת המשחק על ה- Xbox) – המשחק זמין כעת גם על המחשב האישי דרך Steam.
טריילר | Xbox Marketplace | סטים
Shank 2
PC,Xbox,PS3 | Beat ‘em up | כ-5-10 שעות | פשוט למדי | $10 | יש דמו
למחוסרי הקונסולות שמעוניינים גם לנסות את חוויית ה-Beat ‘em up, אל דאגה! Shank הוא הפתרון. זה משחק קצת פחות סימפליסטי מ-Castle Crashers (בעיקר בגלל האפשרות להחליף בין נשקים שונים כדי לנצל אותם למצבים מתאימים), והוא פחות דומה למשחקי הארקייד הישנים ולכן פחות נוסטלגי, אבל הוא בהחלט דוגמה מצוינת לז’אנר ומשחק פעולה מוצלח באופן כללי. יתרון נוסף של Shank הוא, שבעוד שהוא מאפשר משחק בשני שחקנים (וממה ששמעתי מספק חוויה מאוד הקטית ומשעשעת), הוא מצוין גם לשחקן יחיד. ל-Shank הראשון היו כמה בעיות, אבל לפי הביקורות (גילוי נאות: אני אישית לא ניסיתי את השני) כולן תוקנו.
הבדל אחד מאוד משמעותי מבחינת המשחקיות ביחס ל-Castle Crashers הוא ש-Shank נותן אפשרות לעשות כל מיני שילובים (combos) מעניינים של מכות מסוגים שונים, והתוצאה היא קרבות מאוד כיפיים שממש מעבירים מצוין את התחושה של להיות badass. הסגנון עצמו הוא בכיוון של מערבון-מודרני שכזה, עם bar brawls, מגוון של סביבות מדבריות, ופסקול מתאים.
שתי אזהרות חשובות: 1) אפשר לשחק במשחק על מקלדת, אבל צריך להגדיר בקפידה את המקשים כדי שהשליטה תהיה סבירה, ולכן רצוי גיימפאד. 2) זה משחק די אלים ובפרט עם הרבה דם ו-gore, אז לא מומלץ לילדים.
עריכה
Torchlight
PC,Max,Xbox | Action-RPG | הרבה שעות | יחסית מתוחכם | $15 | יש דמו
קצת היסטוריה: ב-1996 יצא משחק בשם “דיאבלו”. הוא יצר תת-ז’אנר חדש במשחקי הפעולה והתפקידים ביחד, והצליח מאוד. ב-2000 יצא דיאבלו 2 וגרף אינספור שבחים, מכר מיליוני יחידות וביזבז להמון אנשים מאות שעות מהחיים. מאז הרבה מאוד משחקים ניסו לחקות את דיאבלו ולרכב על ההצלחה של הז’אנר, אבל אף אחד לא באמת הצליח לעשות את זה טוב באותה מידה. עוד שבוע בדיוק ייצא דיאבלו 3, ומיליוני אנשים ברחבי העולם ייעלמו מעל פני האדמה ואל תוך השאול למאות שעות נוספות של משחק.
המשחק הכי מוצלח מבין החיקויים שנעשו ב-12 השנים בין דיאבלו 2 ל-3 הוא Torchlight (שגם לו יוצא המשך בקרוב, אגב). הסגנון המדובר משלב אלמנטים ממשחקי פעולה וממשחקי תפקידים, ומבוסס על בנייה של דמות (באחד מ-3 סגנונות משחק אפשריים) ושימוש מושכל בסוגים שונים של יכולות וקסמים. גם כאן העלילה היא בדרך כלל יחסית שולית, והדגש הוא על מבוכים גדולים ומגוונים ועל כל מיני סוגים של אויבים, צבירת ניסיון וציוד איכותי, ופיתוח הכישורים והיכולות. המורכבות של השליטה נובעת מהצורך “לצייד” הרבה יכולות שונות ולדעת להשתמש בכולן בסיטואציות המתאימות, אבל ברמה הקלה של המשחק כנראה שאפשר להסתדר עם כמות יחסית מצומצמת.
אמרתי שאף משחק לא באמת הגיע לרמה של דיאבלו, ואכן גם ל-Torchlight יש כמה בעיות: הוא הרבה יותר קל – אבל לאור העובדה שדיאבלו יכול להיות רצחני ברמות הגבוהות, לא בטוח שבמקרה שלנו זה חיסרון; איסוף החפצים שנופלים מהמפלצות המתות (ה”שלל”) הוא ממש לא מספק, ורוב הדברים שמוצאים הם זבל מוחלט ואפילו לא שווים כמות סבירה של כסף; מערכת הכישורים לא באמת מאוזנת וכתוצאה מכך הבנייה של הדמות פחות מעניינת; ועוד כמה בעיות קטנות שהן פחות קריטיות.
אבל בגדול, Torchlight הוא משחק חביב ביותר, והיתרון המשמעותי שלו על דיאבלו הוא המחיר והקלות היחסית. יש לו גם סגנון ויזואלי הרבה יותר ידידותי וחביב, והוא מתאים גם לילדים (אפילו מקבלים חיית מחמד! באמת). המשחק הוא ארוך, אבל כאמור העלילה היא מאוד שולית והדבר הסביר לעשות הוא פשוט לשחק עד שנמאס. לא נמאס? אפילו יותר טוב.
Beyond Good & Evil
פעולה/הרפתקאות | PC,Xbox,PS3 ועוד | 10-15 שעות | די מורכב, דורש מיומנות | $10 | יש דמו
“Action/Adventure” היא תווית גנרית שנותנים להרבה משחקים שפשוט לא מתאימים לאף ז’אנר מוכר, או משלבים אלמנטים מהרבה ז’אנרים, אבל כאן זה באמת מתאים. זה משחק עם הרבה אקשן והרבה הרפתקאות. יש לו עלילה מרכזית ומעניינת, הרבה אלמנטים של חקר, והמון המון גיוון. עיקר המשחק מתחלק בין שני סגנונות: משחק פלטפורמות, שבו צריך לטייל ולקפץ ולמצוא את הדרך בתוך מערות, בתי חרושת, מבצרים ועוד; ומשחק התגנבות, שבו צריך למצוא נתיב בטוח בחדר גדול בלי למשוך תשומת לב של שומרים שנמצאים בו. יש גם קרבות בסגנון Hack & Slash (ר’ Bastion למעלה), אבל הם די פשוטים ולא קשים.
הגיוון המטורף בגיימפליי הוא מצד אחד נחמד ומעניין, ומצד שני אומר שצריך ללמוד כמה צורות שליטה שונות לגמרי. המיומנות העיקרית שנדרשת, חוץ מלהתרגל לסכמות השליטה החדשות, היא לשלוט גם בדמות וגם במצלמה בו-זמנית, במיוחד תוך כדי ריצות, קפיצות ולחימה. המשחק אמנם בגוף שלישי, שזה באופן פרדוקסלי יותר נוח ואינטואיטיבי מאשר גוף ראשון, אבל עדיין צריך ללמוד ולהתרגל.
אני לא ארחיב יותר מדי, כי הביקורת שכתבתי למשחק לפני שנה עדיין רלוונטית ויחסית תמציתית, אבל אני רוצה לצטט את מילות הסיכום שלי משם: “בסופו של דבר, כל התלונות שיש לי לגבי המשחק לא משנות בכלל. זה משחק כל כך יפה, מקורי ומיוחד, שפשוט חייבים לשחק בו. וגם עם כל הבעיות, יש כאמור הרבה מאוד דברים שהוא עושה טוב, וכמה דברים שחבל שמשחקים אחרים שיצאו ב-7 השנים האחרונות לא למדו ממנו.”
Beyond Good & Evil יצא במקור (2003) לקונסולות שהיו אז – כלומר PC, PS2, GameCube והאקסבוקס המקורי (שאינו 360) – אבל לפני שנה יצאה גירסת HD לדור החדש (PS3 ול-Xbox360) שגם משפרת את הרזולוציה. (ובאותו מחיר!)
לבקשת הקהל, התיאורים (כפי שבטח שמתם לב) היו הפעם קצת יותר ארוכים ומפורטים – נשמח כמובן לשמוע את דעתכם, כמו גם הצעות למשחקים שיתאימו לפרוייקט.
בפעם הבאה זיירמן ייקח את המושכות ויכתוב על משחקי אסטרטגיה.
7 במאי, 2012 בשעה 15:27
כתיבה מאוד איכותית. הכי חשוב בפוסטים כאלו שמי שבאמת לא מכיר משחקים יוכל לקרוא את זה ולהבין הכל, ואני חושב שהצלחת במשימה הזאת.
אם אתם רוצים להוסיף קריטריון למשחקים שמתאימים לשחקנים חדשים, לפי דעתי זה כל משחק שמכונס בעצמו. מה זה אומר? כל משחק שאני אוכל להישאר בתוך המשחק לנצח ולהבין הכל, בלי צורך לצאת לאינטרנט לבדוק מה הולך באותו רגע, או מה צריך לעשות.
7 במאי, 2012 בשעה 15:44
מישהו שיחק ב-Shank 2? הראשון היה ממש כייפי לשני שחקנים אך די מתסכל לשחקן יחיד.
7 במאי, 2012 בשעה 16:05
הביקורות שקראתי היו מעד באופן כללי, וטענו שתיקנו את הבעיות במשחק הראשון. אתה יכול לנסות בעצמך, כרגע הוא עולה $5 בסטים.
7 במאי, 2012 בשעה 16:29
חשבתי שיהיה נחמד יותר באקסבוקס בגלל הגיימפאד והמסך, אבל אולי אתפשר הפעם.
7 במאי, 2012 בשעה 16:48
אה, בהחלט עדיף גיימפאד. אתה יודע שאפשר לקנות מתאם שמחבר שלט אקסבוקס ל-PC באיזה 10 דולר, כן?
7 במאי, 2012 בשעה 16:57
אני חייב לומר ששיחקתי בדמו של באסטיון ולא הבנתי מה כל ההתלהבות. בעוד תפקיד המספר מגניב והסביבה צבעונית ונחמדה, מצאתי את המשחקיות הבסיסית פשוטה וחוזרת על עצמה.
7 במאי, 2012 בשעה 17:01
אני גם חשבתי שבאסטיון הוא פשוט מדי וקל מדי, אבל אלה דווקא יתרונות בהקשר הזה. וכל השאר עשוי מצוין.
7 במאי, 2012 בשעה 17:02
עופר – לינק לדילאקסטרים?
7 במאי, 2012 בשעה 17:20
שאל את זיירמן/אלון, הם קנו כזה. (אני קניתי אחד מקורי של MS שמגיע יחד עם שלט חדש, כי בכל מקרה הייתי צריך עוד שלט)
10 במאי, 2012 בשעה 13:49
לגבי המתאם – אתה מדבר על משהו חוטי או אלחוטי?
10 במאי, 2012 בשעה 15:03
קשה לי קצת עם ההגדרות של הזאנר: אני רואה כאן משחקים שנמתחים מAction-Adventure ועד למשחקים שהם בתכלסAction RPG עם יותר דגש על הRpg והייתי מקטלג במקום אחר (מה שכן, מעניין לראות שכל המשחקים שהומלץ עליהם כאן מכילים איזשהו אלמנט של צבירת ניסיון).
מה לגבי משחקי פלטפורמות או משחקי יריות? אלו לא תת קטגוריות של משחקי פעולה במקרה? זה נראה לי כאילו צמצמת את הרשימה למשחקי hack&slash. אני הייתי למשל שם דבר ראשון ברשימה של משחקי אקשן משחק כמו אנצרטד – משחק שהוא כל כך קולנועי שהוא בהחלט יכול לגרום לחובבי הקולנוע להתחבר לגיימינג.
מה שכן, אני רוצה באמת לציין לטובה את Castle Crashers כמשחק למתחילים, אבל בעיקר בco-op. כשמשחקים לבד המשחק זוכה לspike משמעותי ברמת הקושי איפשהו באמצע המשחק, וכנראה יצריך מאנשים לחזור על שלבים קודמים בשביל לצבור מספיק ניסיון כדי שהדמות שלהם תוכל להתמודד עם מה שבא בהמשך – בטח כשמדובר בשחקנים לא מנוסים. מה שכן, אם מדובר באנשים עם עתיד בגיימינג אז עד לשלב הזה הם צריכים להיות כבר מספיק מכורים בשביל להתמיד 🙂
מדובר בפועל במשחק שנראה שטחי אבל יש בו לא מעט עומק, במיוחד אחרי שהקסמים, הקומבואים והחפצים והחיות שאפשר להשיג נפתחים במהלך המשחק. זה מגיע למצב שיש לדמויות שפתחת builds שיותר מתאימים למשחק בצוות וbuilds שמתאימים למשחק סולו. צריך לצבור בו קצת קילומטראז' בשביל לשים לב לדברים האלו.
10 במאי, 2012 בשעה 16:10
נראה לי שעופר שם פה משחקים שאפשר למכור לאנשים שלא מכירים משחקי מחשב כמשחקי אקשן, בעיקר. משחקי פלטפורמה… כן, הם נחשבים משחקי אקשן, אני מניח, אבל לא יודע אם יש משהו שהייתי מכניס לרשימה הזאת מהז'אנר חוץ מ- Prince of Persia (החידוש הראשון).
לגבי Uncharted: מהמעט ניסיון שיש לי, הוא לא ידידותי במיוחד לשחקנים שלא שיחקו מעולם ב- Third Person בקונסולות, והוא נבדק על אנשים שדווקא עם Portal הם הסתדרו נהדר בלי שהם שיחקו באף משחק FPS לפניו, כן?
10 במאי, 2012 בשעה 18:16
ניסיתי להכניס פה כמה שיותר גיוון, אבל הבעיה העיקרית היא שכמו שאמרתי בפיסקה הראשונה משחקי אקשן נוטים להיות הרבה יותר בעייתיים לשחקנים מתחילים והאפשרויות שלי היו יחסית מוגבלות. אני חושב שבהינתן המגבלה הזו, הגיוון פה בהחלט לא רע: יש פה Hack&Slash, Action-RPG, Brawler, Stealth ופלטפורמות. (אני באמת לא מבין איך אתה יכול לשאול "מה לגבי פלטפורמות" כשהרשימה כוללת את BG&E)
לגבי משחקי יריות – יש לך רעיון למשחק מתאים? כי הדבר היחיד שאני הצלחתי לחשוב עליו הוא Shadow Complex, שבאמת היה מעולה אם הוא לא היה אקסקלוסיבי ל-Xbox.
אנצ'רטד, למשל, כל כך לא מתאים לכאן שהוא אפילו לא עלה בדעתי. הוא יקר, די מסובך מבחינת גיימפליי, וקיים רק ל-PS3.
אה, ואיזה משחק שיצא בשנים האחרונות *לא* מכיל אלמנט של צבירת ניסיון? אולי עם קצת מאמץ אפשר למצוא כמה משחקים כאלה, אבל מן הסתם לא התאמצתי לחפש אותם בשביל הרשימה.
13 במאי, 2012 בשעה 12:31
שיחקתי בדמו של Shank 2 בעקבות הפוסט והוא היה כייפי מאוד, אולי אפילו יותר מהמשחק הראשון. לצערי גיליתי שהמולטיפלייר שלו שונה מבמשחק המקורי ואין יותר Story mode לשני שחקנים אלא רק Survival, מה שדי הוציא לי את החשק מהמשחק. אני חושב שעדיף לשחקנים חדשים המחפשים משחק לשחק עם חברים ללכת על Castle Crashers במקום.
13 במאי, 2012 בשעה 12:52
אני ממש לא מוצא בעיה עם משחקי אקשן ורמת הקושי שלהם: להיפך, חלק ממשחקי האקשן הם המשחקים הכי נגישים שיש, בדגש על המשחקים הקלאסיים. מצד שני, אני מוצא דווקא אנשים שהסתדרו עם פורטל בתור משחק ראשון לדוגמא מאד לא מייצגת של מי יסתדר עם משחק בגוף שלישי (ולהיפך – מדובר במשחק מאד לא שיגרתי בנוף).
לגבי משחקי יריות: אם נעזוב לרגע את הדוגמא של אנצרטד (שאני דווקא חושב שהפך לנגיש ופשוט יותר ככל שהסדרה התקדמה) שלא הייתם מרוצים ממנה, אני מניח שהדבר הראשון שהיה קופץ לי לראש הוא משחקי arena shooters דמויי Geometry Wars שלפחות חלקם יהיו נגישים למתחילים, ועד למשחקים עם אותו עיקרון של twin stick אבל בעולם משחק פתוח יותר – כמו Renegade Ops למשל. הייתי אפילו נותן את Alien Swarm כדוגמא למרות שלא מדובר במשחק הכי ידידותי למתחילים בזאנר, אבל הוא לפחות מוצע בחינם ולכן אנשים יוכלו לנסות אותו בלי להסתכן.
לגבי משחקי פלטפורמה: דווקא את BG&E לא הייתי מקטלג כמשחק פלטפורמות ואני לא מכיר מישהו שבאמת מקטלג אותו ככזה. זה שאפשר לקפוץ במשחק לא הופך אותו למשחק פלטפורמות, אפילו אם יש בו פלטפורמות מרחפות באוויר (Half Life כדוגמא. מישהו טוען שמדובר במשחק פלטפורמות?).
BG&E כמו שעופר רשם בעצמו זה משחק Action Adventure קלאסי – ולכן הפוקוס בו הוא ממש לא הפלטפורמה. אם כבר, אז הייתי אומר שאפילו Shadow Complex הוא יותר "פלטפורמרי" ממנו כי פה דווקא כן מדובר בסוג של shooter-platformer היברידי כזה.
רק שמצד שני, גם את Shadow Complex לא הייתי מכניס לרשימה כזו כי אני ממש לא רואה אותו כמשחק ידידותי למתחילים. על הPC משחקים דמויי Shadow Complex אחרים (או יותר נכון דמויי Metrovinia) שמשלבים יריות:Insanely Twisted Shadow Planet הוא למשל דוגמא לאחד כזה, אבל גם פה לא בטוח שהייתי ממליץ עליו למתחילים.
על איזה משחק כן הייתי ממליץ כמשחק פלטפורמות? אני לא חושב שחסרים כאלו – בדגש על שלל משחקי מריו שמלכתחילה עבור חלק לא מבוטל מהגיימרים היו כרטיס הכניסה לעולם המשחקים.
לא מעוניינים להמליץ על משחקי Wii או DS או על משחקי קונסולה בכלל? (לא ברור לי למה, כי אם נתעלם ממשחקי דפדפן אז דווקא המחשב האישי הרבה פחות ידידותי למתחילים, אבל שיהיה). אז על המחשב האישי יש משחקים כמו Rayman Origins ואת שלל משחקי Sonic – מרימייקים של המשחקים הישנים ועד למשחקים חדשים כמו Generations או הפרקים של Sonic 4. יש על הPC גם משחקי פלטפורמה עצמאיים קטנים כמו Toki Tori או Tobe's Vertical Adventure ואחרים (למרות שחלק לא מבוטל מהם נופל על התפר שבין פלטפורמה לפאזלים – את Trine למשל הזכירו כבר בקטגוריית הפאזלים). גם משחקי Prince of Persia או Tomb Raider או אפילו Assassins Creed יכולים להיכנס לקטגוריה, ולמרות התלת מימד חלקם הפכו ליותר נגישים מאי פעם לשחקנים מתחילים – כמו POP מ-2008 שאי אפשר אפילו למות בו.
וכל אלו רק כשמדובר על הPC, כי מן הסתם הזאנר עוד יותר נפוץ על הקונסולות. ועכשיו שאני חושב על זה, אז אם אני לא טועה בערך כל המשחקים שציינתי כאן גם לא מכילים צבירת ניסיון, ככה שבלי להתאמץ אני חושב שזה עונה על עוד שאלה שעופר שאל.
13 במאי, 2012 בשעה 13:45
בנוגע קונסולות אני חושב שהתשובה ברורה. למספר מועט מאד של אנשים שאינם גיימרים אבל מעוניינים להיות יש קונסולה נגישה בבית ואז הם יצטרכו למצוא חבר שיהיה מוכן להיפרד ממנה לזמן מה או לבזבז אלפי שקלים רק בשביל הניסיון הזה. בעוד שמחשב יש לכל אחד בבית. בנוסף יותר קל לבנאדם ללמוד לשלוט במשחק באמצעות המקלדת והעכבר שהוא רגיל אליהם מאשר בעזרת בקר שהוא לא יודע אפילו להחזיק נכון.
בנוגע לפלטפורמה beyond good and evil הוא בהחלט לא משחק פלטפורמה (וטוקי טורי אגב עוד פחות) אבל בפרק הקודם מלבד world of goo כל המשתתפים היו גם משחקי פלפורמה, ופלטפורמרים טהורים הם אחד מהז'אנרים שיותר מסתמכים על מיומנות ושליטה. אז בהתחשב בכל הדברים והמבחר המצומצם על הPC היעדרם מהרשימה הזאת די בסדר.
13 במאי, 2012 בשעה 20:48
חשבתי לשים משחק פלטפורמה "טהור" יותר כמו Sands of Time או Mirror's Edge אבל הם הרבה יותר מאתגרים מבחינת השליטה ודורשים הרבה מיומנות. BG&E הוא לדעתי מצוין מהבחינה הזו, כי מצד אחד יש בו די הרבה קטעים של פלטפורמינג (אני לא יודע עד כמה אתה זוכר את המשחק, אבל קטעי הפלטפורמינג מהווים בכיף איזה 1/3 ממנו), ומצד שני השליטה בהם יחסית פשוטה.
לגבי משחקי יריות, הדוגמאות שלך הן ממש לא מתאימות. את Renegade Ops לא ראיתי אז אני לא יכול להגיב עליו, אבל על Geometry Wars אני יכול להעיד מניסיון שהוא ממש ממש מבלבל וקשה לשחקנים מתחילים, ולפעמים גם ללא-מתחילים, וב-Alien Swarm אנחנו בעצמנו לא הצלחנו חלק מהזמן להבין מה הולך במשחק כשניסינו אותו… ו-ITWP הוא לא משחק יריות, הוא משחק פאזלים לכל דבר.
13 במאי, 2012 בשעה 20:50
אה, וכמו ש-nngnna ציין את הפלטפורמרים הדו-מימדיים די כיסיתי בפוסט הקודם, עם Braid, לימבו ו-Trine.
11 באוקטובר, 2012 בשעה 12:48
[…] שמע על המשחק הזה, סיפרתי את הסיפור המלא בקטע הרלוונטי בפרוייקט טוטוריאל. וכמו שאמרתי שם, מבין אינספור החיקויים שיצאו ב-12 השנים […]
11 בדצמבר, 2012 בשעה 16:15
[…] $10-15 וזמין בסטים, XBLA ו-PSN. אפילו הייתי שוקל להוסיף אותו לפרוייקט טוטוריאל אם לא היה מאוחר מדי. אבל מה לעשות, החיים קשים כשאי אפשר […]
28 באפריל, 2014 בשעה 2:11
[…] שעלו כבר: פאזלים, אקשן, […]
26 בפברואר, 2015 בשעה 2:09
[…] 37:46 – אבישי שיחק עם חברה שלו ב-Castle Crashers, משחק ארקייד מצוין שאת המוזיקה שלו אתם שומעים בסוף של כל פרק, ויש בו פופקורן, ולמעשה לא דיברנו עליו מעולם בפודקאסט אבל הוא כן הוזכר בפרוייקט טוטוריאל. […]
31 במרץ, 2019 בשעה 19:06
[…] Crashers, משחק יקיר הבלוג (והמקור של מוזיקת הסיום שלנו!) מגיע ל-PS4 ולסוויץ' בגירסה […]