(אזהרה: ספוילרים קלים ל-Arkham City)
זוכרים את ד”ר רובוטניק? אני יודע שסוניק הוא האנדרדוג של מריו (או under-hog? וואו, זה היה גרוע), אבל מבחינת נבלים אני תמיד העדפתי את רובוטניק על באוזר. הוא יותר מרושע, יותר אכזרי ובעיקר, ובכן, יותר מעניין. רוב הקרבות מול באוזר (הגירסאות הישנות שלו, לפחות) מסתכמים פחות או יותר בלהתחמק מהתקפה או שתיים ואז ללחוץ על כפתור.
כשחושבים על זה, להרבה מאוד בוסים במשחקים ישנים יש דפוס פעולה מאוד דומה לזה של רובוטניק: שניים-שלושה סוגים של התקפות שצריך להכיר ולדעת להתחמק מהן, נקודת תורפה אחת שבדרך כלל נפתחת אחרי שאחת ההתקפות הנ”ל נכשלה, 3-4 פגיעות לפני שהם מתים. אני חושב שלפחות 90% מהבוסים בתחילת שנות ה-90 התנהגו ככה. אבל רגע, למה להגביל את עצמנו למשחקים ישנים? הקרב הסופי של ביושוק. חצי מהבוסים ב-Bayonetta. כמעט כל הבוסים ב-Arkham Asylum. עברו 20 שנה, והמון משחקים עדיין זורקים לנו את ד”ר רובוטניק. במשחקים שבהם זה לא אפשרי, בדרך כלל פשוט שמים אויב רגיל לחלוטין עם הרבה hit points ונשקים חזקים יותר, או משהו בסגנון. לא הגיע הזמן להתקדם הלאה?
כבר הרבה זמן אני חושב לכתוב פוסט שמסביר למה Insanely Twisted Shadow Planet הוא משחק ממש מוצלח, והבוסים שלו הם הטיעון המרכזי שלי. לא כתבתי את הפוסט הזה, כי אני יודע שכמעט אף אחד חוץ ממני לא שיחק ב-Shadow Planet. אבל בשבוע האחרון שיחקתי ב-Arkham City, וחוץ מזה שהוא משחק מצוין באופן כללי (חוץ מהעלילה, אבל בקטנה), הוא סוף סוף נתן לי הזדמנות לכתוב את הפוסט הזה כמו שצריך.
Mr. Freeze הוא אחד הבוסים הכי מוצלחים שנתקלתי בהם אי פעם. לא כי הוא מיוחד (הוא מאוד מיוחד). לא כי הוא מרגיש כמו בן אדם אמיתי (ובין כל הקריקטורות שמאכלסות את ארקהם סיטי, פריז בולט במיוחד כי הוא ממש מתנהג כמו בן אדם, עם רגשות ומניעים אנושיים והכל). לא כי הוא קשה (הוא ממש קשה). כי הוא פשוט דוגמה ומופת לאיך קרב בוס צריך להיראות.
למי שלא נלחם במר פריז ובסדר עם ספוילרים, ובעיקר לצורך שלמות הפוסט, הקרב נראה ככה: לפריז יש חליפה. היא מגנה עליו. יש לו עזרים טכנולוגיים שנותנים לו לאתר כל יצור חי במעבדה הקפואה שלו, ורובה קרח שהורג את באטמן בערך ב-3 יריות. הדרך היחידה לפגוע בו היא למצוא איזשהו טריק כדי להביא אותו למצב פגיע. אבל בניגוד למה שהייתם מצפים מבוסים סטנדרטיים –כלומר, שברגע שמוצאים את הטריק הזה צריך פשוט לחזור עליו כמה פעמים תוך כדי התחמקות מהתקפות יותר ויותר מגוחכות – פריז הוא חכם. זה המשחק הראשון שאני זוכר שראיתי בו אויב שאשכרה לומד מהטעויות שלו. אף טריק לא יעבוד על פריז יותר מפעם אחת, ומה שזה אומר מבחינה פרקטית הוא שצריך למצוא 7-8 דרכים שונות לפגוע בו.
הקרב עם פריז מכריח אתכם להבין באמת את המשחק. הוא דורש הכרה מצוינת של כל אחד ואחד מהכלים שעומדים לרשותכם, באיזו סיטואציה בדיוק אפשר לנצל אותו, ואיך לעשות את זה תוך כדי התגנבות והתחמקות מאויב קטלני. הוא לא בודק אם אתם יכולים לעשות את אותו דבר שעשיתם עד עכשיו אבל לקצת יותר זמן, והוא לא בודק אם אתם מסוגלים למצוא נקודת תורפה טריוויאלית אחת ולהישאר צלולים למספיק זמן כדי לנצל אותה כמה פעמים בלי להירדם. קרב בוס טוב, כמו זה, הוא מבחן מסכם. וכשזה עשוי טוב, זה מרגיש מצוין.
זה מדהים כמה מפתחים משקיעים כל כך הרבה מחשבה במשחק שלהם ואז זורקים בוסים סטנדרטיים ומשעממים, או סתם קלים. נכון, זה קשה להמציא בוסים מקוריים ואיכותיים, אבל אם זה עשוי טוב זו יכולה להיות חוויה אפית ומדהימה שאנשים יזכרו וידברו עליה אחר כך. תסתכלו על ה-Big Daddies בביושוק לעומת הבוס המסריח שהיה בסוף. הבוסים בדאוס אקס הראשון לעומת הזוועות בחדש. כל השבחים שקיבלו הקרבות הגדולים ב-God of War.
אני לא חושב שאין מקום לבוסים מהז’אנר של רובוטניק או אויב-רגיל-על-סטרואידים. הם יכולים להיות מאוד כיפיים כשהם עשויים טוב, במיוחד במשחקים שמלכתחילה מתאימים לסגנון הזה, כמו פלטפורמרים דו-מימדיים או סיריוס סאם. אבל הם בדרך כלל לא עשויים טוב, וגם כשכן הם כמעט תמיד יהיו פחות מעניינים ו-memorable מאשר קרבות מתוחכמים ומקוריים.
במשחקי מחשב, כמו בחיים, עדיף בוס חכם שיודע מה הוא עושה.
24 במאי, 2012 בשעה 10:12
מסכים, באמת בוס כיפי. חבל ששאר הבוסים במשחק הרבה פחות מעניינים.
24 במאי, 2012 בשעה 10:48
כן, שאר הבוסים די המשיכו את המסורת המפוקפקת של Arkham Asylum. אבל היי, לפחות לא היה אף בוס שחזר על עצמו 10 פעמים במהלך המשחק.
24 במאי, 2012 בשעה 13:08
הבוסים ב – Bionic Commando Rearmed – גם מעניינים – כל בוס חוזר על עצמו 2-3 פעמיים, אבל עם התקפות מתוחכמות יותר, וגם במהלך הקרב עצמו, המתקפות נעשות מתוחכמות יותר.
יש גם משחקי פלטפורמה שבכלל ויתרו על הבוס ושמו במקום שלב מאוד מאוד ארוך שבו הבוס רודף אחרי השחקן (בעיקר Super Meat Boy).
24 במאי, 2012 בשעה 13:13
באופן כללי אני מתעב קרבות בוסים, בעיקר מהסיבות שמתאר עופר- כלומר, שהם one-trick pony מעצבן ומשהו שצריך לחזור עליו עשרות פעמים בכדי להגיע לדיוק אופטימלי הנדרש כדי לנצח.
אבל אם מתייחסים ל"בוס" בתור אתגר ספציפי לדמות ועושים את האתגר הזה מעניין – אז למה לא.
24 במאי, 2012 בשעה 18:37
@zipdrive: בוס טוב הוא מעבר לסתם אתגר. זה קרב אפי וזה חוויה שונה מהשגרה הרגילה של המשחק.
24 במאי, 2012 בשעה 23:07
באופן כללי אני נוטה להעדיף בוסים שאין להם נקודת תורפה או זמן שבו הם "תשושים" ולמעשה ניתן להתקיף אותם כל הזמן פשוט בקצב הורדת חיים מאד איטי. כביכול הבוסים האלו יותר "טיפשיים" לנצח אבל אם הם מבוצעים נכון אתה לא באמת יכול לתקוף אותם חזיתית ולצפות לנצח וצריך ללהטת בין הגנה להתקפה אבל לעומת זאת אין זמן שהמפתחים אומרים לך "תתקיף עכשיו" אלא אתה צריך לפתח טקטיקה משלך מתי להתקיף ומתי להתרכז בהישרדות. אבל בסופו של דבר מסובך לעשות בוס טוב ואין דרך אחת נכונה. שני משחקים ששיחקתי לאחרונה שאני יכול להגיד שאהבתי את הבוסים שם. devil may cry 3 וhenry hatsworth and the puzzeling adventure שבטח אף אחד כאן לא שמע אודותיו.
28 במאי, 2012 בשעה 23:46
1. אין בוסים בדאוס אקס 1.
2. כמות המכות שאתה נדרש לתת לפריז משתנה לפי רמת הקושי.
3. קרב בוס טוב לא חייב להיות מבחן מסכם. תפסיק להעתיק מיאצי.
29 במאי, 2012 בשעה 0:28
אתה יכול לקרוא להם איך שאתה רוצה, אבל אני קורא לקרבות הגדולים ב- Deus Ex בוסים (כן, למרות שעברתי חלק מהם בלי להלחם בכלל). ואם תגיד למישהו ששיחק ב- Deus Ex הראשון משהו על "הבוסים מ- Deus Ex" הוא יידע מיד על מה אתה מדבר.
29 במאי, 2012 בשעה 0:40
אתה סתם זורק דברים לאוויר בלי לתת הסברים או דוגמאות, אז אין לי כל כך מה לענות. למה אנה נבארה ו-וולטון סיימונס הם לא בוסים? איפה למשל היו בוסים באמת מוצלחים שהם סתם טנקים או מצא-את-נקודת-התורפה? מתי העתקתי מיאצי, חוץ מבביטוי הספציפי "מבחן מסכם" שבכלל לא זכרתי שהוא ספציפית מ-ZP עד שאמרת את זה?
29 במאי, 2012 בשעה 1:15
פריז הוא בוס די מעפן. כן, הוא "לומד" מטעויות, אבל יש לו רק איזה 2 סוגי התקפות שנורא קל להתחמק מהן (הרובה קרח וה-drones המעופפים האלה). הוא גם הולך נורא לאט ובמסלולים קבועים בשלב כמו רובוט, ולא נראה שהוא באמת מנסה ברצינות להילחם בך. כל הקרב מולו הרגיש לי כמו איזה טוטוריאל להדגמת היכולות של באטמן.
בנוגע לדאוס אקס, אנה נברה ווולטר סימונס הם לא בוסים אלא סתם NPC מאוד חזקים שאתה יכול לתקוף אם אתה רוצה. באותה מידה אני יכול לומר שה-Jarls בסקיירים הם בוסים או כל NPC מאוד חזק אחר בכל RPG מערבי שנותן לך קצת חופש פעולה.
29 במאי, 2012 בשעה 1:26
כן, חשדתי בכך. יש לנו פה ויכוח על טרמינולוגיה. לא היה לנו אחד כזה כבר הרבה זמן. מרתק. אבל כמו בקודמים, נראה לי שאני אשאיר לאנשים אחרים את כל הכיף.
29 במאי, 2012 בשעה 14:23
אוקיי, אז בואו נדבר על מה זה בוס.
איך שאני רואה את זה, בוס הוא משהו שקיים במשחק כדי לספק אתגר מיוחד שהוא ברמה מעל לאתגרים ה"רגילים" וכדי לשבור את השגרה הרגילה של המשחק. בוס טוב, כמובן, הוא אחד שיש לו צידוק עלילתי, רקע טוב, יכולות מעניינות ושמספק אתגר טוב וייחודי, אבל גם בלי כל אלה זה עדיין יכול להיחשב בוס.
ההבדל המהותי בין הבוסים של דאוס אקס ל-Jarls בסקיירים הוא שאנה ו-וולטון נמצאים שם *כדי* לספק אתגר ולשבור שגרה. אם אתה רוצה לדבר על Skyrim, אז הדרקונים שלהם הם בהחלט בוסים. הם לא סתם יצורים חזקים שאתה יכול להילחם בהם אם בא לך. הם איתני טבע. הם חוויה. אתה מסיים קרב עם דרקון וחושב לעצמך "וואו, הרגע הרגתי דרקון".
יש בוסים מאוד מוצלחים שהם לחלוטין אופציונליים (דוגמה מצוינת: פיינל פנטסי). יש בוסים מצוינים שאפשר לעבור בדרך שלא כוללת שום קרב, ובמקום זה בוחנת את המיומנויות שלך במשהו אחר (כבר הזכרתי את אנה נבארה, אבל עוד דוגמה: הבוס הראשון באלפא פרוטוקול).
לסיום, נחזור לידידינו פריז: יכול להיות ששיחקת ברמה קלה מדי בשבילך, אבל זו לדעתי בדיוק הפואנטה של הקרב נגד פריז – להכריח אותך להכיר טוב טוב את היכולות של באטמן ולהשתמש בהן בצורה אופטימלית תוך כדי התחמקות והתגנבות.
29 במאי, 2012 בשעה 16:34
ויכוח על טרמינולוגיה? אני רוצה!
1. יאצי (כנראה) לא המציא את הביטוי "מבחן מסכם". זה trope ידוע:
http://tvtropes.org/pmwiki/pmwiki.php/Main/FinalExamBoss
2. לא הייתי אומר שהJarls בסקיירים הם בוסים, אבל דברים כמו הDragon Preists בהחלט כן – וגם הם די אופציונלים במשחק בסופו של דבר. כנ"ל האויבים הכי חזקים בDragon Age כמו הHigh Dragon וFlemmeth. איך כן הייתי מקטלג דברים כאלו? שוב Tvtrope נחלץ לעזרה:
http://tvtropes.org/pmwiki/pmwiki.php/Main/BonusBoss
בכל מקרה – אחלה פוסט. מזכיר לי שכבר הרבה זמן רציתי לכתוב על בוסים, אבל זה כנראה עוד משהו שלא יצא לפועל…
29 במאי, 2012 בשעה 20:16
לא, אנה נאוורה ווולטון הם סתם NPC חזקים במיוחד, כמו שיש בערך בכל RPG מערבי שמכבד את עצמו. הם לא שם *בשביל* לספק לך אתגר, אלא בשביל למלא תפקיד בעלילת המשחק. אם אתה *רוצה*, אתה יכול לתקוף אותם. בדיוק כמו את ה-Jarls בסקיירים או את ה-brotherhood of steel בפולאאוט.
פריז הוא לא בוס טוב לדעתי, כי אין איתו שום קרב באמת. זה "קרב" שמרגיש כמו אוסף מעשי קונדס מאולצים.
29 במאי, 2012 בשעה 20:16
אה, ושיחקתי במשחק על hard.
29 במאי, 2012 בשעה 23:48
(שכחתי לציין את זה בתגובות הקודמות, אבל פה זה יותר קיצוני: ספוילרים לדאוס אקס!)
אני חושב שאנחנו לא מדברים על אותו דאוס אקס. אמנם אתה לא חייב לתקוף את הבוסים בדאוס אקס, אבל צריך מאוד להתאמץ בשביל זה. גם אם אתה בוחר לא לתקוף אותם, הם עדיין מספקים את האתגר המיוחד ואת היציאה מהשגרה. הסיבה שאנה מחכה לך ביציאה מהמפקדה היא לא "כדי למלא תפקיד בעלילה", אלא כדי להיות בוס. נכון, זו לא הסיבה היחידה שהיא קיימת – ואם זו כן הייתה הסיבה היחידה שהיא קיימת היינו מקבלים בוס מעפן שמרגיש מנותק מהמשחק כמו ב-Human Revolution – אבל זו בהחלט הסיבה היחידה שהיא נמצאת שם באותו רגע. והעובדה שיש לך את *האופציה* לא להילחם בה לא משנה כלום.
אם אתה רוצה עוד דוגמאות לבוסים מצוינים שהם לחלוטין אופציונליים אבל ברור לגמרי שהם בוסים, אז כמו ש-swym אמר, Flemmeth מדרגונאז' היא דוגמה מעולה, ועוד דוגמה (שנתתי גם בפוסט) היא ה-Big Daddies בביושוק. ולפני שאתה אומר שגם הם סתם NPCs חזקים במיוחד: לא הם לא. הם הרבה יותר מזה. הם שונים ומיוחדים ומעניינים בצורה שונה לגמרי מכל דבר אחר שיש במשחק.
חזרה לפריז: הדיון פה הוא לא על סמנטיקה. אם אתה לא רוצה לקרוא לזה "קרב" אז בסדר. קרא לזה "מפגש". "עימות". ווטאבר. זה לא משנה שום דבר ממה שאמרתי. כל הפואנטה של הפוסט הזה היא שהמהות של בוס טוב היא הרבה מעבר לסתם "קרב".
1 ביוני, 2012 בשעה 0:35
אפילו אם נחשיב את אנה נבארה כבוס, אז היא בוס ממש ממש גרוע. כל מה שיש לה זה הרבה HP והרבה DMG. שום דבר מעבר. אם כבר, זאת דוגמה אולטימטיבית לאיך *לא* עושים בוס.
אבל זה לא ממש משנה כי היא לא.
1 ביוני, 2012 בשעה 2:46
[…] 13:10 – עופר שיחק ב- Arkham City, אבל אין לו יותר מדי דברים חדשים להגיד עליו. במיוחד כאלה שהוא לא כבר כתב בפוסט על כמה שמיסטר פריז הוא בוס טוב. […]