זהו, התערוכה נפתחה רשמית. דוכנים, ראיונות, כל הג’ז הזה. אבל קודם כל – מסיבת העיתונאים של נינטנדו.

נינטנדו

אני… לא יודע. אני באמת לא יודע. למרות כל הפסימיות שלי, יש סיכוי שיש לנינטנדו משהו טוב בידיים. באמת. Ubisoft אתמול באמתגרמו לי להתרגש מה- Wii U לכמה רגעים. אפשר לעשות עם הפלטפורמה הזאת משהו טוב. הבעיה היא שנינטנדו מתנהגת כאילו היא החברה שהכי פחות מבינה מה אפשר וצריך לעשות איתה. אז עכשיו ה- Wii U, מסתבר, תומך בשני גיימפאדים ולא רק באחד. אבל הם לא מדברים על זה כרגע. והם מתכננים שה- Wii U ישמש ממש בתור מרכז בידור ביתי, כמו שהאקס-בוקס משמש היום, אבל גם על זה הם לא מדברים כרגע. אני לא בטוח למה נינטנדו חושבת שהיא צריכה לעשות לנו טובה. אתם צריכים לשכנע אנשים למה לעזאזל הקונסולה שלכם טובה, במיוחד עכשיו, אחרי שמיקרוסופט הראתה לנו את ה- Smartglass שלה.

רוב המשחקים שהוצגו במסיבת העיתונאים לא נראים מעניינים בכלל. חשבתי של- Arkham City: Armored Edition ו- Scribblenauts Unlimited יש איזשהו סיכוי, אבל ההתנסות איתם בתערוכה עצמה די ניטרלה את המחשבה הזאת. אני אופטימי לגבי Trine 2 ו- Aliens: Colonial Marines, אבל להפוך משחקים ישנים של פלטפורמות אחרות למשחקי דגל בקונסולה שלכם זו לא בדיוק טקטיקה חכמה.

מצד שני, ZombiU נראה טוב. אני אוהב את הרעיון של Trine 2 על הקונסולה. Lego City Undercover נראה מצחיק ומעניין. אפילו Luigi’s Ghost Mansion תפס את תשומת הלב שלי, ואנחנו כבר יודעים מאתמול שהריימן עבור ה- Wii U נראה מבטיח. אז אולי בכל זאת יש סיכוי?

ולמען הסר ספק, כל ההתבטאויות שלי לגבי מוצלחותה העתידית של ה- Wii U הן בעצם התלבטויות בנושא “עד כמה היא תהיה מוצלחת בעיני?”. אחרי ה- Wii, אף אחד לא הולך לנסות להמר על כמות המכירות של הקונסולה הזו. כרגע, לא נראה שיש לה פוטנציאל גדול במיוחד, אבל אם יש משהו אחד שלמדנו מההשקה של ה- Wii זה שאסור אף פעם להניח שלקונסולה של נינטנדו אין פוטנציאל גדול במיוחד.

התערוכה

אי אפשר שלא להכנס קצת לשוק כשנכנסים למרכז הכנסים. הגודל, כמות האנשים, הרעש… מדובר באירוע בסדר גודל מטורף. ובגלל שהיום היה קצת קצר (התערוכה נפתחה רק שעתיים לאחר שהסתיימה מסיבת העיתונאים של סוני), יש המון דברים שעוד לא הספקנו לראות. ובכל זאת, יצא לנו לראות כמה דברים, שעל חלק מהם אני ממש רוצה לדבר.

ה- Wii U בפעולה

יצא לנו לנסות את ה- Rayman החדש, Arkham Cityל- Wii U ו- Scribblenauts Unlimited. בלי קשר למה שאנחנו חושבים על המשחקים (Arkham City ו- Scribblenauts לא משהו, ריימן מגניב), יש כמה דברים שאפשר לשים לב אליהם בנוגע לקונסולה החדשה כבר מעכשיו.

בתור התחלה, השלט שלה נוח. מאוד. הוא גם די קל. מה שלא נוח זה שלא ממש ברור לי, בתור שחקן, על איזה מסך אני צריך להסתכל בכל פעם. כל הסטה של המבט מאחד המסכים גורמת לי להיות קצת פחות מרוכז במשחק, ובמשחקים שבאמת דורשים ממני לעבור כל הזמן ממסך למסך (למשל, Scribblenauts), זה יכול להיות ממש סיוט.

X-COM

ההדגמה של X-COM היתה הרבה פחות מרגשת משחשבתי, כי חשבתי שבאמת ייתנו לנו לשחק קצת במשחק (לפחות ברמה הטקטית). בסוף לא נתנו לנו, אבל היא כן קיבלה תפנית משעשעת כשהמדגימים בחרו לתת לאחד הלוחמים החזקים ביותר בצוות שלהם את הפנים של סיד מאייר, יוצר סדרת Civilization.

מה שעניין אותי יותר זה הראיון הקצר עם גרט ביטנר, מפיק המשחק, שערכתי אחר כך. הדברים שהכי עניין אותי לשאול אותו לגביהם זה רמת הקושי של המשחק (שלפחות לפי ההדגמה, על אף שהיא היתה מתוסרטת, נראית מאוד ברוטאלית), אבל הצלחתי לשמוע ממנו גם את הדברים הבאים:

• למרות שנראה בהתחלה כאילו אין סיכוי שזה יקרה, הם בוחנים את האפשרות של משימות הגנה על הבסיס, בסגנון X-COM המקורי. הבעיה העיקרית שלהם עם המשימות האלה, לדברי גרט, היא שהשחקן צריך לעבוד מאוד קשה רק בשביל שהמצב שלו לא ישתנה לרעה, וזה, לטענת גרט, לא כיף בכלל.
• הוא לא נחשף עד כה, אבל במשחק צפוי להיות גם מנגנון של קרבות אווירים בין המטוסים של X-COM לחלליות החייזרים.
• מבין החייזרים במשחק – חלקם חדשים לחלוטין וחלקם נלקחו מהמשחק המקורי – רק שניים מבין החייזרים החדשים פורסמו עד כה – ואנחנו יכולים לצפות לאינטרקציה מעניינת איתם במהלך החודשים הקרובים, אבל מאוד מעניין אותי לראות גם מה קורה כשבוחרים בנתיב סיום שונה.

Star Trek

אין מה להגיד על Star Trek. מדובר במשחק שערכי ההפקה שלו גבוהים במיוחד (כל השחקנים המקוריים משתתפים בדיבוב המשחק), ממשיך סרט מצוין (מאוד אהבתי את ה- Star Trek החדש), ומגיע בתור נקודת פתיחה לסרט מצוין אחר. לכאורה, הרבה מהתנאים לטובתו…

אבל כמו הרבה משחקים מבוססי-סרטים אחרים, הוא מתרסק במהירות ברגע שמתחילים לשחק ו… אין מה לעשות, הוא נראה משעמם. עד כמה שניסיתי להצניע את זה בכתבה הקצרה שתעלה ב”וואלה!” על המשחק בקרוב, הוא לא נראה מספיק מעניין. ו”קו-אופ א-סימטרי” הן לא מילות קסם שמשפרות אוטומטית כל משחק, לא משנה עד כמה משמים הוא נראה במבט ראשון.

Scribblenauts Unlimited

צורת השליטה החדשנית של Scribblenauts Unlimited מדגימה את הבעייתיות בטכנולוגיה של ה- Wii U. רוב הזמן אתם רוצים להסתכל על המסך הראשי, כי הוא גדול יותר ונוח יותר, אבל בכל פעם שאתם רוצים לכתוב מילה חדשה בשביל “להכניס” אותה לעולם המשחק, אתם צריכים להסתכל על הגיימפאד שלכם. ומכיוון שאפשר לשחק כמעט את כל המשחק גם דרך הגיימפאד שלכם, אתם “נתקעים” שם. עד שפתאום משהו מסיט את תשומת הלב שלכם, ואתם מחזירים אותה למסך הגדול, ואז כל התהליך חוזר על עצמו.

ולגבי המשחק עצמו? למרות מספר חידושים במכניקת המשחק (כולל כמה שימושיים במיוחד), הוא נראה יותר מדי דומה ל- Scribblenauts הקודמים. וזה לא דבר טוב.

סוף יום #2

זה לא כל מה שקרה היום. גם שיחקנו ב- Borderlands 2, וראינו לא-מעט דברים אחרים, אבל על הדברים האלה יש לי פחות מה להגיד כרגע. מחר, יש לנו עוד כמה משחקים שאנחנו אמורים לראות, ובערב – הולכים לראות את הקונצרט Video Games Live, בו ינגנו מוזיקה ממשחקי מחשב ווידאו. יהיה מגניב.