אחד הדברים שהכי הפריעו לי ב-Mass Effect 3 הוא שאנשים לא זזים מספיק.

אני יודע, זו נשמעת כמו תלונה קטנונית אפילו בסטנדרטים שלי, אבל זה יכול ממש לשבור את ה-immersion כשמישהי אומרת בהתרגשות “אני חייבת ללכת!”, ואז נשארת במקום. מצד שני חשבתי, רגע, זה משהו שקורה המון במשחקי תפקידים. בדיאבלו אנשים לא זזים אף פעם; ב-Final Fantasy אנשים הולכים הלוך-חזור במסלולים מוזרים, גם אם הם נתקעים באנשים אחרים בדרך; באופן כללי ה-AI של ניצבים אקראיים במשחקים הוא בדרך כלל לא משהו. אז למה, אחרי הרבה מאות שעות שביליתי במשחקי תפקידים פחות מושקעים, דווקא ב-ME זה הפריע לי? אני חושב שהסיבה היא Uncanny Valley.

למי שלא מכיר, Uncanny Valley היא תופעה ברובוטיקה שנוסחה לראשונה במאמר יפני מ-1970 (שאגב, תורגם לאנגלית ממש לא מזמן). מה שקורה הוא שכשרובוט נראה או מתנהג בצורה אנושית אנשים יותר “מתחברים” אליו, אבל כשהמראה הוא ממש-קרוב-אבל-לא-בדיוק, זה פתאום נהיה קריפי ומוזר. הסיבה לזה היא שככל שמתקרבים למראה אנושי אמיתי ההבדלים נהיים יותר בולטים, וכשזה ממש קרוב כל הבדל ממש קופץ לעין ונראה פשוט מטריד. Extra Credits כיסו את הנושא הזה בצורה מצוינת כרגיל, אם אתם רוצים לשמוע עוד.

כל זה טוב ויפה, אבל מה לנו ולרובוטים? ובכן, כל התיאוריה הזו תקפה גם לגבי אנימציה – ומה הם משחקי מחשב אם לא אנימציה? בתור דוגמה מצוינת אפשר להסתכל על פיקסאר: בסרטונים הישנים (למשל Tin Toy, למטה מימין) בני אדם נוטים להיראות ממש מפחידים, ולעומת זאת בסרטים החדשים (כמו Up) הם לא לגמרי נראים כמו בני אדם, אבל זה מרגיש הרבה יותר נחמד ונכון. מה שקרה הוא שפיקסאר הפנימו את עניין ה-Uncanny Valley ופשוט ויתרו על לנסות “לחצות” את העמק, והחליטו ללכת על גישה יותר סטייליסטית. וזה עובד להם מצוין.

חזרה לעניין Mass Effect. אני טוען שזו בדיוק הסיבה שהדברים הקטנים האלה כל כך הפריעו לי. העולם של ME הוא מאוד מושקע. הוא בנוי טוב, הוא אמין, ואנשים בו מתנהגים כמו אנשים. יצא לי לשמוע בו שיחות צד אקראיות על דייטים, על עסקים, על מסיבות, על PTSD; שיחות הגיוניות, מעניינות, מגוונות. הגזעים הם ייחודיים ומקוריים, יש להם אג’נדות ומחלוקות ובדיחות גזעניות – בקיצור, זה עולם מאוד מרשים ומעניין.

אבל הוא עדיין נמצא בתוך מחשב, ופה הבעיה. כשהעולם מלא בשטויות גנריות כמו בדיאבלו, או בדברים הזויים כמו ב-Final Fantasy, הדברים הפשוטים לא מפריעים. אבל כשכל הסביבה בנויה טוב, והכל הגיוני וקונסיסטנטי, הבעיות הקטנות מתחילות לבלוט. פתאום זה הרבה יותר מציק כשאנשים עומדים במקום אחד הרבה יותר מדי זמן, או נשארים רגועים לגמרי כשמטר מהם יש קרב יריות מטורף, או כשמישהו חוזר על משהו שהוא כבר אמר, או כשהחוקים של היקום משתנים לרגע כדי ליצור קרב שאי אפשר לנצח. (סיפור אמיתי, ובשילוב עם מה שבא אחר כך זה הביא אותי ל-ragequit. בפיינל פנטסי דברים כאלה קורים לפחות כמה פעמים במשחק וזה אף פעם לא הפריע לי.)

אני חושב שזו נקודת זכות רצינית ל-BioWare, שהם הצליחו להרכיב עולם שהוא כל כך איכותי שמתחילים לשים לב לדקויות הקטנות. אבל עוד יש על מה לעבוד. יש משחקים שהם בכיוון הנכון – ב-Infamous למשל העוברים ושבים מגיבים בצורות מאוד נחמדות לכל הפעלולים שקול מקגראת’ עושה ברחובות, וזה מאוד מוסיף לחוויית המשחק.

את ה-Uncanny Valley של הגרפיקה כבר חצינו, ואני חושב שהנקודה הזו היא האתגר המשמעותי הבא. מאוד מעניין אותי לראות איך המפתחים יתמודדו איתו בשנים הקרובות.