פיטר מולינו ידוע בתור מפתח משחקים שמבטיח הבטחות גדולות, ואז מקיים אותן באופן חלקי בלבד. מהסיבה הזאת, כשהוא מבטיח שהסוד אותו יגלה אחד מהשחקנים שמשחק ב- Curiosity הוא “משנה-חיים בכל מובן אפשרי”, אי אפשר שלא להתייחס אליו בסקפטיות. ובכל זאת, הרעיון של “Curiosity: What’s Inside the Cube?” נשמע, בהתאם לשמו, מסקרן. וה’משחק’ הזה מסקרן מספיק בשביל לגרום לי להתחבר אליו כמה פעמים ביום, רק בשביל לראות עד כמה הוא התקדם, ואיך נראית השכבה החדשה שנחשפה במשחק. זה מוזר, אבל באיזושהי צורה, זה עובד.

למי שלא מכיר, נספר שלפני כמה חודשים עזב פיטר מולינו את Lionhead לטובת חברה קטנטנה שהוא הקים בשם 22Cans. החברה הזאת מתכוונת לעשות סדרה של “22 ניסויים מלהיבים וחדשניים” בתחום הגיימינג, והראשון שבהם הוא Curiosity: משחק לסמארטפונים שבו יש קוביה ענקית שמורכבת ממיליארדי קוביות קטנות יותר, שהעולם כולו מנסה לחצוב בה ו”לקלף” ממנה שכבות. רק אדם אחד, שיקיש על הקוביה האחרונה בשכבה האחרונה, באמת ידע מה מסתתר בתוכה – וזה יהיה אותו הסוד “משנה-חיים בכל מובן אפשרי” שהבטיח פיטר מולינו.

על פניו, אין הרבה משחק ב- Curiosity. או אתגר. או גיוון. או עניין. אתם פשוט לוחצים על קוביות קטנות, כל קוביה קטנה שאתם נוגעים בה נעלמת, וכך הלאה – כמויות בלתי-נתפסות של פעמים. בפועל, יש טיפה מיומנות בעניין הזה. כל קוביה שאתם חוצבים נותנת לכם מטבע, ובמטבעות האלה אתם יכולים להשתמש בשביל לקנות כל מיני כלים שעוזרים לכם לחצוב יותר קוביות. העניין הוא שככל שאתם לוחצים על יותר קוביות בלי להתמהמה יותר מדי (או בלי ללחוץ על מקום במסך שבו הקוביה כבר נחצבה), אתם בונים “Multiplier”, שמגדיל את כמות המטבעות שאתם מקבלים מכל לחיצה. חוץ מזה, מעורבים בעניין כל מיני בונוסים נוספים, כגון בונוס שאתם מקבלים על ניקיון כל הקוביות שאתם רואים במסך כרגע, או בונוס שמתקבל אם אתם נוכחים בשעה ששכבה כלשהי מקולפת מהקוביה הגדולה. זה לא משחק מתוחכם או עמוק במיוחד, אבל גם לא בנאלי לחלוטין.

בתור משחק נטו, אני מוכרח להודות שלמרות שהמוח הרציונלי שלי מנסה לצעוק עלי בכל פעם שאני נכנס ל- Curiosity משהו בסגנון של ”מה אתה עושה? זה ממש ממש דבילי! אני מת פה! הצילו!”, יש ב- Curiosity משהו… מרגיע. נינוח. אפילו… נחמד. אל תבינו אותי לא נכון, הוא לא באמת משחק טוב, ולמרות המיומנות הנדרשת בשימוש בו, יש כאלה שיגידו שהוא לא באמת משחק בכלל, אבל הוא דרך לא רעה להעביר זמן. ולפעמים, זה בדיוק מה שאתם צריכים.

מעבר למשחק, מאחורי Curiosity צמחה לה תרבות מעניינת למדי. עופר קרא לזה “Minecraft לעניים” – המשחקיות של Curiosity מאפשרת לכל אחד ליצור איזה ציור שהוא רוצה על גבי הקוביה, ולכל אחד אחר – להרוס אותו. למעשה, ההרס זה חלק הכרחי מהמשחק. אבל למרות הידיעה הודאית שכל ציור על הקוביה יהיה חייב לההרס במוקדם או במאוחר – אנשים בכל זאת ציירו ציורים מפוארים למדי על פני הקוביה. מאיברי-מין מחויבי המציאות, דרך פוקימונים וגיבורי על ועד לסתם מסרים טקסטואליים. זה לא Minecraft, אבל זה בכל זאת די מגניב.

הבעיה של Curiosity היא שמעבר לחזית הפשוטה שלו נמצא פרויקט טכנולוגי שאפתני למדי. הרעיון של לאפשר לכמות כמעט בלתי-מוגבלת של אנשים לתקשר יחדיו הוא לא חדש, אבל מעטות חברות הפיתוח הקטנות שמצליחות לעשות אותו בהצלחה בפעם הראשונה, לפני שהן מסוגלות להעריך באמת כמה משתמשים יש להן. החבר’ה של Curiosity… לא הצליחו. בימים הראשונים אחרי עליית האפליקציה השרתים שלהם קרסו כמעט לחלוטין, היה בלתי אפשרי להתחבר למשחק, והמשחק סבל כל הזמן מ”לאגים” – לפעמים הקשתם על קוביות קטנות באזור מסוים במשך כמה דקות, עד שפתאום האזור שלכם הסתנכרן עם השרת, ואז בבת אחת כל הקוביות היו נעלמות משדה הראייה שלכם (כי מישהו אחר בעצם כבר הסיר אותן) והקומבו שעבדתם עליו בעמל רב היה הולך לאיבוד. מאז העלייה הרשמית של האפליקציה הרבה מהבעיות הללו נפתרו, אבל תופעת הלאגים עדיין מתרחשת אם אתם מחוברים למשחק שלא דרך Wi-fi (בעיה שאני צופה שתהיה קטסטרופלית במיוחד כששלושה אנשים שונים יקישו בו זמנית על הקוביה האחרונה במשחק…), ויש למשחק לא-מעט פונקציונליות שעדיין לא עובדת בצורה סבירה (כמו ההתממשקות המתוכננת עם פייסבוק). וזה חבל, כי הדבר האחרון שאני רוצה להאבק איתו כשאני מפעיל משחק קליל וחסר-מחשבה זה בעיות טכניות.

ולמרות זאת, Curiosity משיג את המטרה שלו. הוא מושך כמות מסיבית של שחקנים מרחבי העולם (נכון לזמן כתיבת שורות אלה, 60 שכבות כבר קולפו מהקוביה, בקצב של 2 שכבות ביום) והוא איפשר לפיטר מולינו לחשוף את הפרויקט הגדול הבא שלו (משחק האלים ההמוני “Project GODUS” שהם מנסים לאסוף עבורו מימון דרך Kickstarter). למרות בעיות טכניות כאלה ואחרות, כנראה שאפשר להכריז על הניסוי הזה בתור הצלחה. הצלחה עם המון ציורים של איברי-מין גבריים, אבל הצלחה.