לפני כמה ימים, הלכתי וקניתי את Rainbow Six: Vegas 2. לאחר קצת בעיות בהתקנה בעקבות כונן DVD מעצבן (תודה, סמסונג), היתה לי סוף סוף ההזדמנות לשחק איתו קצת.

אם אתם קצת מתעניינים במה שקורה סביבכם, אני בטח לא אחדש לכם אם אני אגיד עד כמה המשחק הזה דומה למשחק הראשון. זאת לא נראית כמו בעיה גדולה במיוחד, בהתחשב בעובדה שמאוד התלהבתי מהמשחק הראשון, אבל לשלם בסביבות ה- 200 ש"ח על משחק שהוא לא יותר מחבילת הרחבה זה קונספט קצת בעייתי, לא?

פעם החיים עם משחקי Rainbow Six היו פשוטים יותר. לאחר משחק מוצלח כלשהו, היו מפתחי המשחק מוציאים לשוק חבילת הרחבה שאינה דורשת את המשחק המקורי, במחיר שעומד איפשהו בין המחיר של חבילת הרחבה רגילה למשחק רגיל. הם קראו לזה Expandalones, או משהו מופרע כזה. אבל Vegas 2 לא מציית לחוקיות הזאת – הוא הולך בצעדיו של המשחק הקודם כאילו היה מדובר במשיח שיוביל אותו אל ארץ הקודש המובטחת, עד כדי המנוע הגרפי שמתחיל להתיישן, אבל הוא עדיין מתומחר כמו משחק מן השורה.

אחת מהנקודות שכן שונה בצורה כלשהי בין שני המשחק היא התוספת החדשה של "נקודות ניסיון". הדמות שלכם, כעת, מרוויחה "נקודות ניסיון" בשלוש קטגוריות שונות, בהתאם לצורה שבה היא הורגת את היריבים שלכם. כשרק התחלתי לשחק במשחק, הייתי בטוח שזו אפשרות גאונית. היא מתיישבת בצורה מאוד נוחה על סימני האובססיביות-קומפולסיביות שאני נוטה להפגין לפעמים, ושולחת אותי להרוג מגוון טרוריסטים במגוון דרכים מגוונות, רק על מנת להרוויח עוד קצת נקודות ניסיון.

הבעיה היא שהיא שולחת אותי לבד. אתם לא מקבלים נקודות ניסיון (לפחות לא מהקטגוריות האלה) אם החברים שלכם הורגים טרוריסט בדרך מיוחד כלשהי. ומהסיבה הזאת, נראה ש- Vegas 2 מנסה בצורה מאוד מודגשת להתנגד למה שמשחקי Rainbow Six ניסו להטיף לו מאז ומעולם: בלי עבודת צוות, אי אפשר להתקדם לשום מקום.

הבעיה השנייה היא שנקודות הניסיון האלה לא באמת עוזרות יותר מדי. הם מאפשרות לכם לקנות כל מיני כלי נשק שלא זמינים בתחילת המשחק, אולי, אבל הפרדה בולטת יותר בין כלי הנשק מעולם לא היתה הצד החזק במיוחד של סדרת Rainbow Six. בסופו של דבר, אולי יש הבדל בין רובה צלפים לרובה ציד, אבל אם הייתם מכניסים אותי למבחן-טעימה ביזארי שבו הייתי צריך להבדיל בין רובה צלפים א' לרובה צלפים ב', סביר להניח שלא הייתי יודע מאיפה להתחיל. לשחקנים שמשחקים במשחק מרובה-המשתתפים זה אולי נותן משהו, אבל מהר מאוד מצאתי את עצמי מאבד את התמריץ להמשיך ולהרוויח נקודות ניסיון לצורך "פתיחה" של כלי הנשק החדשים האלה (אם כי גאווה ישראלית עדיין דוחפת אותי להשיג לדמות שלי את ה"תבור").

זה נשמע כאילו אני מתלונן הרבה, אבל באמת שאני לא סובל. כמו המשחק הקודם שלו, Rainbow Six: Vegas 2 הוא משחק מלוטש, כיפי ומאוזן היטב. הבעיה היא שהוא פשוט דומה יותר מדי למשחק הראשון, ודווקא בנקודה שבה אמור להיות הכי הרבה הבדל בין השניים נראה שיש כמה פגמים בסיסיים.

אחרי שכל זה נאמר, ראוי להזכיר שאני נמצא רק בהתחלה שלו. ברגע שאני אסיים את המשחק תוכלו למצוא עליו ביקורת יותר מקיפה כאן בבלוג. בהנחה שאני לא אמצא פתאום מישהו שיש לו את GTA IV בבית.