חגיגות השישים למדינה שלחו את אתרי הגיימינג לשרשרת סיקורים של תעשיית המשחקים הישראלית. כמובן, מאוד עזרה להם העובדה שבניגוד ל- 2007, נראה שיש כזה דבר "תעשיית משחקים ישראלית" בשנת 2008.
אז מה היה לנו?
Vgames העלו ראיון עם רנארד גלוזמן, מי שהיה עד לפני שנה רנן גלוזמן, ופיתח את סדרת משחקי פיפוש. תירוץ נוסף לקיומו של הראיון היה העובדה שכל סדרת המשחקים זמינה כעת להורדה בחינם ברשת. הם גם העלו ראיון עם היוצרים של "פורטל: גרסת הפלאש", בדיוק רגע אחרי שהם יצרו חבילת מפות לפורטל (גרסת התלת-ממד) שמבוססת על המפות מפורטל (גרסת הדו-ממד).
בינתיים, Gamer העלו דף שמוקדש לנושא של משחקים ישראליים. קצת חבל שכל הכתבות בו (מלבד הטור של אלעד קפלן) הן כתבות שכבר פורסמו בעבר באתר, אבל מילא.
וזה לא באמת נעשה בגלל יום העצמאות, אבל גם ב"המשחקיה" (פודקאסט שעוד יוקדש לו מרחב קצת יותר גדול מעל דפי הבלוג האלה בהמשך) העלו פרק שבו מתארח יובל בירב (מ- Vgames, כן?) ומדבר על תעשיית המשחקים הישראלית. סוג של המשך רוחני לפרק שבו התארח ירון דותן, מנכ"ל Invasion Interactive, ודיבר על תהליך הפיתוח של Rising Eagle.
ופה בבלוג? לא מספיק. הביקורת שלי על Rising Eagle מתבשלת כבר יותר מדי זמן, ואפילו לא הספקתי לבדוק כהלכה את Moondo, הדבר החדש שיצא מחברת Funtactix הישראלית. צפו לעדכונים בעתיד הלא-רחוק.
8 במאי, 2008 בשעה 16:01
אה, אני לא יודע – כל העניין מדיף ניחוח מאולץ משהו.
מכל הדברים שצויינו, היו השנה שני הישגים – רייזינג איגל ומונדו. כל השאר – אה.
פיפוש, כמו שאתה אמור לדעת טוב מכולם, לא היה הישג ובטח שהוא לא משהו שצריך לציין היום.
המפות לפורטל והמשחק הדו-מימדי הם פרוייקטים של שני אנשים, לא משהו "ישראלי" במהותו.
אבל לדעתי מה שחותם את העניין הוא העיסוק ב"אושר בלי גבולות". אם באמת היה מה להגיד על התעשיה, לא היו חוזרים ומזכירים את המשחק הנוראי הזה. בינתיים אין תעשיה, ו"אושר" הוא אחד מהקשים בהם נאחזים כדי להראות שמשהו כן קורה.
8 במאי, 2008 בשעה 18:19
טוב, שים לב שרק כיסיתי את הסיקור של האתרים הישראליים על התעשיה הישראלית – לא הבעתי את הדעה שלי על כל אחד ואחד מהם. אם אחד מהמשחקים שהיה אפשר להוריד היה פיפוש 3, הייתי טורח לזרוק על זה איזושהי הערה. בשביל להגיד משהו יותר מזה על כל הפיפושים למיניהם, אני ארצה לחזור לשחק בפיפושים המוקדמים יותר עוד פעם, מתישהו בעתיד… ולא נראה שבאמת יהיה לי זמן לזה.
בכל אופן, על Moondo ו- Rising Eagle תהיה כאן התייחסות יותר נרחבת בעתיד הלא-רחוק (וכן, אני יודע שאני מבטיח את זה כבר מיליון שנה).
9 במאי, 2008 בשעה 11:12
המצחיק הוא שיש ועוד איך תעשיית משחקים ישראלית, ואף אחד מהאתרים לא הזכיר אותה אפילו. מאחורי הקלעים יש כמה וכמה חברות ישראליות שעובדות על דברים שהם בין "נסיון מעניין" בתעשיית המשחקים ו"הדבר הענק הבא". הן עוד לא הוציאו מוצרים של ממש לשוק, אבל הן שם. למשל, דבר שאפשר להיות בטוחים שייכנס לתעשייה בעתיד הוא מצלמת תלת-מימד – כמו פלייסטיישן איי, רק כזאת שמבינה עומק; או במילים אחרות, כמו ווי, רק שלא צריך להשתמש בשלט. יש שתי מתחרות עיקריות בעולם על ייצור מצלמה כזאת לתעשיית המשחקים (3DV ו-Primesense) – ושתיהן ישראליות.
10 במאי, 2008 בשעה 10:20
רד פיש, זו לא תעשיית משחקים. זו תעשיית טכנולוגיה למשחקים.