והמשחק שסוגר את השבוע הוא… Everyday Shooter!

Everyday Shooter נמצא בצד השני של הסקלה ביחס למשחק שהתחלנו איתו את השבוע – Geometry Wars. כמו המשחקים של היומיים האחרונים, גם הוא מבוסס-שלבים. אבל זה לא ההבדל היחיד. Everyday Shooter הוא משחק הרבה יותר איטי, מחושב, ולא לגמרי ברור במבט ראשון. וזה מה שהופך אותו לכל כך מוצלח.

הדרך הקצת-פלצנית שבה נוטים לתאר את Everyday Shooter היא בתור "אלבום". לכל אחד משמונה השלבים במשחק יש עיצוב אחר ומוזיקה אחרת. המכניקה הבסיסית נותרת קבועה – אתם צריכים לזוז, לירות מסביבכם, ולשרוד עד לסוף המוזיקה שמלווה את המסך. פשוט.

אבל בשביל באמת להרוויח נקודות (שמסייעות לכם לקבל פסילות חדשות, ו"לפתוח" כל מיני מצבי משחק חדשים), זה לא מספיק. חלק מהיצורים ישאירו מאחוריהם נקודות שתוכלו לאסוף, אבל בשביל באמת להרוויח מספר גדול של נקודות, תצטרכו ליצור "תגובת שרשרת". העניין הוא שלכל מסך יש מנגנון שונה לחלוטין של תגובות שרשרת, ותצטרכו לפענח אותו אם תרצו באמת להצליח בשלב.

בשלב אחד, למשל, מנגנון תגובות השרשרת יהיה פשוט – אובייקטים מסויימים יהפכו לעיגול כשתירו בהם, והעיגול הזה ישמיד כל מה שנוגע בו – ויהפוך גם אותו לעיגול. בשלב אחר כבר קיים מנגנון קשרים בין אובייקטים, והשמדה של אחד מהם תגרום נזק לאובייקטים שקשורים אליו, בהתאם לגודל האובייקט המקורי. השמידו את האובייקט הגדול ביותר בשרשרת – ותנקו את המסך כולו ברגע אחד.

בשורה התחתונה, בניגוד ל- Mutant Storm או Bullet Candy, מנגנון השלבים של Everyday Shooter לא עובד נגדו. השלבים שלו ארוכים מדי ומורכבים מדי כדי שמעבר קצרצר בין אחד לשני יקטע את הרצף שלו, והמוזיקה עובדת עם עיצוב השלבים על מנת ליצור תחושה של "סוף" טבעית יותר בעת סיום השלב. אין ל- Everyday Shooter את המהירות של Arena Shooters אחרים, אבל הוא מסתדר יופי גם בלי זה.

את Everyday Shooter ניתן לקנות בעשרה דולרים דרך Steam, והוא ממש שווה את זה.