איזה עצוב זה שכל המשחקים של הרובוטריקים יוצאים ממש מבאסים. עצוב כי ממש קל לפנטז על משחק טוב בכיכוב הרובוטים משני הצורה האלה, במיוחד אם אתם, כמוני, ילידי שנות ה-80 שגדלו במידה רבה על הצעצועים והסדרה המצויירת (אם אתם ילדי שנות ה-2000 וגדלתם על הסרטים של מייקל ביי אין לי שום סימפטיה אליכם. אולי רק רחמים). עצבו רובוטים מגניבים, הטמיעו מערכת גיימפליי טובה לשינוי צורה, צרו מפות ענקיות שיוכלו לנצל את שינוי הצורה הזה, תכנתו אם אפשר גם מערכת נהיגה / טיסה טובה, ויכול לצאת אחלה משחק.

אבל בעולם האמיתי, הרוב המוחלט של משחקי הרובוטריקים סובלים מ"תסמונת המשחקים מבוססי הסרטים": תקציב יחסית נמוך וזמן פיתוח קצר ומשחקים חצי אפויים שמטרתם לשכנע את הסבתא-שזה-עתה-לקחה-את-הנכד-שלה-לפרק הקולנועי-החדש-של-סדרת-הסרטים לקנות לנכד הנ"ל גם את המשחק, במקןם באמת לפנות לאלה, נו, איך קוראים להם, אה, כן, גיימרים.

הרובוטים הסמוראים 

כזה הוא גם המשחק החדש בסדרה, המבוסס על הסרט הרביעי של מייקל ביי. מבאס. העלילה שלו, שממשיך את עלילת המשחק הקודם בכיכוב הרובוטריקים (Fall of Cybertron), כל כך מפוזרת שאי אפשר באמת לעקוב אחריה. יש איזה דארק ספארק שכולם רוצים להשיג אותו, ועל סייברטרון ההרוס יש את ה-insecticons שהם די מגניבים למען האמת, ולפעמים משחקים רובוטריקים ולפעמים שקרניקים אבל אף פעם לא ברור ממש למה ומה ההבדל במניעים של שני הצדדים. ואה, כן, בחלק מהשלבים משחקים בתור רובטריק שהוא סמוראי. ממתי יש רובוטריק שהוא סמוראי? למה רובוטריק צריך להיות סמוראי? מה לעזאזל קורה כאן?

תוסיפו לזה מערכת שליטה מרושלת, עם הרבה יותר מדי שילובי כפתורים והרבה פחות מדי מהלכים מעניינים שמצדיקים אותם, ותקבלו משחק שקשה מאוד להנות ממנו. נקודת האור היחידה היא שקטעי האקשן עצמם יחסית נחמדים, כי מנגנון הירי סבבה ומגוון כלי הנשק רחב בצורה מפתיעה ומזכיר ברגעים הטובים את השיאים אליה הגיעה סדרת Ratchet & Clank (חבל שאפשר לסחוב רק שני כלי נשק בבת אחת ולא יותר. עד שיא משהו טוב, למה להגביל אותו?). העובדה זו גם הופכת את מצב המולטיפלייר הקואופרטיבי לדבר הכי טוב במשחק, כי שם צריך רק לירות על גלים של אויבים ולא לסבול את כל השאר.

חפיף, העיקר שייצא בזמן לסרט

כל השאר הזה, למרבה הצער, משדר אווירה של חפיפניקיות מוחלטת. עיצוב השלבים נדוש, מערכת הנהיגה כל כך לא נוחה עד שאין באמת סיבה להפוך את הרובוט למכונית אף פעם (וגם מערכת הטיסה במעט הרובוטריקים שהופכים למטוסים מבאסת), הגרפיקה לא ממש מצדיקה את הכסף ששילמתי את הפלייסטיישן 4 שלי ואפילו הדיבוב, למעט אופטימוס פריים האלמותי, חסר כל אישיות או דרמה.

לפני מספר שנים ערכתי ראיון עם שניים ממפתחי אחד מהמשחקים הקודמים של הרובוטריקים, כבר לא זוכר בדיוק איזה. אני כן זוכר את ההתלהבות האמיתית שהיתה להם בעיניים. "אנחנו מתים על המותג הזה מאז שהיינו ילדים", הם אמרו, והוסיפו: "ככל שזה תלוי בנו, מגיע לרובוטריקים את המשחק הכי טוב בעולם". מאז אולפן הפיתוח שאחראי על המשחקים האלה התחלף, אבל בתכל'ס גם אם אנשי האולפן החדש חושבים אותו דבר – המציאות היא שזה לא תלוי בהם. זה תלוי בכל אותם מפיקים שחושבים, פעם אחר פעם, שעדיף להוציא למדפים מוצר רע כדי שיספיק לצאת בסמוך לסרט מאשר להשקיע את הזמן והכסף הדרושים כדי להוציא מוצר מוצלח. אבל היי, העובדה שהדברים האלה קורים פעם אחר פעם כנראה אומרת שיש לזה הצדקה כלכלית, אז מי אני שאנסה לעצור אותם.

כך או אחרת, בשורה התחתונה Rise of the Dark Spark הוא משחק רע, וכמה שזה צפוי זה עדיין די עצוב.

Transformers: Rise of the Dark Spark יצא לכל הפלטפורמות המוכרות לאדם פחות או יותר ב-24.6. אני שיחקתי בגירסת הפלייסטיישן 4, שנשלחה אליי באדיבות ייבואנית המשחק לישראל EDLEE ENTERTAINMENT.