ככל שאני מתקדם, לאט לאט ובזהירות, ב-Destiny אני מבין שזה משחק שנוצר בשביל השחקנים, ולאו דווקא בשביל מבקרי המשחקים. זה לא הופך את כל הביקורות שכבר כתבו עליו בעולם, ובטח קראתם, לפחות רלוונטיות: זה משחק רפטטיבי להחריד, הסיפור שלו נע בין הלא קיים לממש-ממש-ממש-מטופש, יש לו בעיות מהותיות במערכת ה-Loot וגם מצב המולטיפלייר שלו סובל מאי אילו חוסר איזונים. ולמרות זאת, כשמפסיקים להתייחס למה אין במשחק ומנסים להנות ממה שיש בו מגלים שהוא ממש ממש כיפי, במיוחד אם אתם מהשחקנים שאוהבים להשקיע במשחקים שלכם מאות שעות. כי בדבר אחד אין ספק: באנג'י רוצה שתשחקו במשחק הזה הרבה מאוד זמן.

מכיוון ש"הרבה מאוד זמן" זה דבר שאין לי כל כך ביומיום, אני מתקשה להקדיש את כמות השעות שאני חושב שצריך בשביל לכתוב ביקורת מקיפה על המשחק הזה. אני גם לא חושב שזה דבר כל כך רע. Destiny זה משחק שאני נהנה לגלות אוטו לאט לאט, בקצב שלי. בזמן שמבקרי המשחקים היו במירוץ מטורף להגיע לרמה 20 כדי לכתוב ביקורת לאתרים שלהם, אני בקושי הגעתי לרמה 10. לקחתי את הזמן, חקרתי את השלבים, שיחקתי רק עם חברים והאמת היא שנהנתי מכל רגע. כי למרות כל הבעיות הנ"ל, כמשחק Destiny עושה עבודה טובה. יש לו מכאניקת ירי מעולה, אויבים שמצד אחד מגוונים מספיק בשביל לא לשעמם יותר מדי ומצד שני אייקונים מספיק כדי לגרום לכל חבורת השחקנים שלי לצעוק "שיט, הגיע לכאן אביר חלול איך לעזאזל אנחנו אמורים לנצח אותו עכשיו!" כל כמה דקות וכשאת כל זה עוטפת מעטפת גרפית יפהיפיה זה בכלל עושה את כל העסק למענג במיוחד. וכך, עם כל הטענות והבעיות והביקורות אני מוצא את עצמי רוצה לחזור למשחק הזה שוב ושוב, ולנסות לארגן את החברים לסשני משחק נוספים.

עד שאצבור עוד כמה שעות שיאפשרו לי לארגן את המחשבות שלי בצורה מבוססת יותר, הקלטתי יחד עם יוגב ועידן "הבא נשחק" בו אני מסביר בקצרה על המכאניקות ומה אני חושב עד עתה. אתם מוזמנים לראות. הכלבה שבוכה בהתחלה זה רק כי גם היא רוצה לשחק.

הביקורת המלאה שלי על Destiny תפורסם, ככל הנראה, במהלך שבוע הבא בוואלה!. אקשר מכאן כשזה יקרה.