הערת המערכת: שלו מורן התנדב לשלוח סיכום שנה אחד נוסף. מכיוון ששלו אינו מהצוות הקבוע של גיימפאד או גיימפוד, נספר בקצרה שהוא עובד ומתעסק במשחקי מחשב, מארגן שלל אירועים הקשורים לסצנת הגיימינג הישראלית (כולל מסיבות, ערבי דיון ומפגשים אקדמאיים) ובחור מגניב מאוד באופן כללי. קבלו אותו בקולולולו!

אני לא מצליח לחשוב על שום פיתוח מטריף, שום תפנית בעלילה, שום רעיון חתרני שנולד בשנת 2014. וזה בסדר, אין חדש תחת השמש אף פעם. והאמת, באמת באמת, היא ש-2014 היתה שנה די מחורבנת למשחקים. ולמה להתאמץ לבחור רק צרה אחת אם עודד ירון כבר סיכם את כולן עבור ״הארץ״? אז מתוך רצון להשרות אווירה אופטימית, הנה כמה מגמות חיוביות שלמרות הכל המשיכו להתפתח, גם אם לא נולדו, בשנה החולפת. מי ייתן וימשיכו גם לתוך השנה הבאה:

כל הפלטפורמות טובות

בעבורי היתה זו השנה הראשונה בה הקדשתי זמן שווה, פחות או יותר, למשחק בכל אחד מהמכשירים הדיגיטליים שברשותי. במחשב, באייפד, בקונסולה, בקונסולה הניידת, ובחכמופון – בכולם לא היו חסרים לי משחקים מעולים. את הקרדיט אני נותן לתכנית המנויים Playstation Plus של סוני, שדואגת למלא לי גם את הקונסולה הביתית וגם את הקונסולה הניידת.

משהו טוב עובר גם על אנדרואיד: סוף סוף זה מרגיש כאילו כמעט כל משחק נייד זמין (ולרוב גם זול יותר) על הטלפון שלי. הקרדיט הולך כנראה לפיתוחים טכנולוגיים, ולא לחנות האפליקציות של גוגל – כי האוצרות שם עדיין נוראית. בחנות של אפל, לעומת זאת, היתה השנה אוצרות מצוינת, וזו אולי הסיבה העיקרית שקניתי שם יותר משחקים.

סימולטורים זה הפאנק החדש

מי אתם, המוני האנשים שקונים סימולטורים מפורטים של ניהול חוות, רכבות, מוסכי רכב, של נהיגת משאיות בכבישים המהירים של אירופה או חטיבת עצים? זו היתה שנה מדהימה לאנשים שאוהבים דברים משעממים. שנה מדהימה לאנשים שחוזרים מהעבודה ומתיישבים מול המחשב כדי לעשות עבודה של מישהו אחר. לא שיש לי משהו נגדכם: אני מבין אתכם לגמרי. אסקפיזם מושלם. אבל צריך לזכור שסימולטורים גם הפכו להרבה יותר מזה: הם עכשיו כלי פואטי, פוליטי, חתרני, סאטירי.

יצא השנה סימולטור עז. להיט. יצא סימולטור הר. גם להיט. הסטודיו שיצר את הסימולטור שבו אתם מגלמים את המנתח הגרוע בעולם, הוציא סימולטור שבו אתם מגלמים את הטוסט הגרוע בעולם. להיט. מעבר לדאחקות, המשחקים האלה מעלים שאלות על המשמעות של חיקוי דיגיטלי, על המגבלות של משחקים שמנסים לתאר את המציאות, ועל ״מה ראוי״ להיות משחק. סימולציות ״קטנות״ הפכו לכלי תגובה לאירועים אקטואליים – חפשו למשל את Parable of the Polygons או את Punch a Monet.

סימולציות ״גדולות״, כמו תמונת המראה העקומה של לוס אנג׳לס ב-GTA5 וכמו מערכת הנמסיס ב-Shadows of Mordor, שלא להזכיר את ההישג המרשים של No Man's Sky שייצא בקרוב, מגשימות דברים שחלמנו שסימולציה תעשה והנה היא כבר כאן. הסימולציה היא אחד הכלים הייחודיים למדיום המשחקים, ואני שמח לראות אותה ממשיכה להשתכלל.

פוליטיקה זה מגניב

זה לא משנה כרגע מהי דעתכם על אניטה סרקיזיאן. מה שמשנה הוא שיש לכולכם דעה עליה, ויש לכם דעה על סוגיות של ייצוג מגדרי במשחקים, והשנה השמעתם את הדעה הזו ושאלתם את עצמכם שאלות והצפתם אותן עם אחרים. זה לגמרי נהיה בון-טון לדבר על פוליטיקה בעולם המשחקים, ואין דבר חשוב מכך למדיום שלנו. יש למשחקים עוד הרבה סוגיות להתמודד עמן – ייצוג אתני ותרבותי, פוליטיקה של העולם האמיתי, אלימות, אוריינות, כלכלה והתמכרות. אז טוב שהעברנו הילוך בתחום הזה. והכי חשוב, השנה היו לנו משחקים פוליטיים מעולים. Papers Please (שיצא בסוף השנה שעברה למחשב והחודש לאייפד) הרוויח את ההצלחה שלו, ו-This War Of Mine מתמודד יפה עם נושא עגום להחריד. אני חש שזו מגמה שתתחזק.

תנועה זה מגניב

אני עדיין מאמין במשחקי תנועה. פשוט יש לי מעט הוכחות. זו פרדיגמה כל כך הפוכה מכל מה שאנחנו מכירים במשחקים (שימוש בשלטים), שקשה לפצח אותה. למעשה, הדרך היחידה לדעתי לעשות זאת היא להמציא סגנונות משחק חדשים לגמרי. והשנה יצאו שניים כאלה. Bounden לחכמופונים ו-Johann Sebastian Joust לפלייסטיישן ולמקינטוש. שרק נתברך בשניים כאלה כל שנה.

זה ג'אוסט ביד שלך או שאתה שמח לראות אותי?

לוקאל מולטיפלייר

חייבים למצוא שם יותר סקסי מזה. משחקי מסיבה? משחקי חבר׳ה? משחק מקומי, שיהיה. ג׳אוסט ובאונדן שציינתי לעיל הזכירו לי שזו היתה שנה מדהימה לכל מי שאוהב לשחק עם חברים בסלון. שחקני נינטנדו קיבלו עוד מאריו קארט ו-SSB, שחקני פלייסטיישן קיבלו את Sportsfriends, שחקני מחשב קיבלו את Nidhogg, את Towerfall, את Gang Beasts, את Broforce, את Crawl, ועוד ועוד ועוד. בניידים קיבלנו את Mucho Party, את Heads Up, וכמובן את באונדן של הסטודיו ההולנדי Game Oven, שמסתמן כאחד הסטודיואים המעניינים בעולם, בעיני. תענוג.

המשחק הכי טוב שלא שיחקתם בשנת 2014

למה לי להתחיל לדרג משחקים? באיזו זכות? אני בסך הכל אורח פה ב״גיימפאד״. אז תרשו לי רק להזכיר את המשחק הכי טוב שאף אחד לא שיחק השנה. קוראים לו Tearaway ועשה אותו הסטודיו הנהדר Media Molecule (שאחראים גם על סדרת LBP, והם אחד הסטודיות היחידים שמוציאים משחקים ״לכל המשפחה״ בלי שום פשרות על איכות). הוא יצא בסוף 2013, ממש בזמן כדי לקטוף שלושה פרסי BAFTA ומייד להישכח.

כנראה כי הוא היה כותר אקסקלוסיבי של ויטה, הקונסולה שאף אחד לא קנה. אז קודם כל, באסה לכם שאין לכם ויטה, כי היא פגז. ושנית, אני מקווה שהגרסה המורחבת שלו שתצא בקרוב ל-PS4 תגיע ליותר שחקנים, כי הוא פשוט קסם. אני גם סקרן לראות את השינויים לממשק, כי המשחק המקורי ממש נתפר עבור התכונות הייחודיות של הויטה. MM עוד לא הוציאו משחק גרוע או לא-מלוטש תחת ידם, כך שאני לא מודאג.