בשנים האחרונות נדמה שמשחקי ה-AAA הגדולים מתחלקים לשני סוגים: כאלה שיש בהם סוג מסוים של sandbox, ו-FPS-ים עם אלמנט מולטיפלייר מרכזי. בין GTA, Assassin’s Creed, Burnout Paradise, Arkham City, Skyrim, DayZ, Far Cry וכמובן Minecraft, נראה שאין כמעט אף ז’אנר שחסין לתופעה הזו. ולמה שיהיה? זה כיף, זה הרבה מאוד תוכן שלא דורש כתיבה או cutscenes או מכניקה נוספת, וזה פותח אופציה להרבה השתטויות מבדרות, סרטונים ביוטיוב ו-memes, או בלשון מפיצות: פרסום חינם! אבל משחק sandbox של BioWare? מה הלאה, Mirror’s Edge עם עולם פתוח? אה, כן.

אני מנחש ש-BioWare החליטו ללכת בכיוון הזה משתי סיבות: אחת היא התלונות הרבות על ההיקף הקטן-עד-כדי-גיחוך של Dragon Age 2 ועל זה שהוא ממחזר סביבות כאילו יש מחסור עולמי במעצבי שלבים, והשנייה היא ההצלחה של Skyrim (שיצא באותה שנה). אבל כמו שקורה הרבה יותר מדי בתעשיית המשחקים, הם לא עצרו לרגע לחשוב למה העולם הפתוח של Skyrim הצליח כל כך, ופשוט הניחו שאם הם יזרקו פנימה כמה איזורים ממש גדולים, יקרה איזה קסם ופתאום המשחק יהיה הרבה יותר טוב.

אז בואו נעשה את העבודה ש-BioWare היו צריכים לעשות לפני כמה שנים, ונעצור לרגע לחשוב.

Skyrim הוא לא משחק על דרקונים, עד כמה שהוא ינסה לגרום לכם להאמין בזה. הוא גם לא משחק על מלחמת האזרחים בממלכה, או על כל דבר אחר שקורה בעלילה או בקווסטים. Skyrim הוא משחק שעוסק בעולם הפתוח של Skyrim. נכון, יש עלילה וקווסטים ודיאלוגים ו-Stormcloaks וכל זה, אבל יש גם מערות לחקור, ומפלצות להרוג, ופרחים לקטוף, והרים לטפס עליהם, ובתים לגנוב מהם את כל הרכוש, ואנשים אקראיים לזרוק מצוקים עם Fus Ro Dah. וכל הדברים האלה חשובים בדיוק באותה מידה, אם לא יותר. אפשר לשחק את המשחק תוך התמקדות מלאה בקווסט המרכזי ולהגיע לסוף העלילה כמה שיותר מהר; אפשר גם להתעלם מכל זה ולנסות לחיות כמו NPC.

הדבר שעומד בליבה של Skyrim והוא מאוד חשוב ומרכזי לחוויה הוא חופש. ואם תחשבו על משחקי ה-sandbox המוצלחים של השנים האחרונות, תוכלו לשים לב שכולם תומכים באלמנט החופש הזה בצורה שממש בנויה לתוך העיצוב הבסיסי של המשחק, ב(לפחות )אחת מ-3 דרכים: (ואם אתם חושבים “minigames”, תחשבו שוב – הם בדרך כלל ניצול פשוט של 2 ו/או 3)

1. רכיב מרכזי של חקר ותגלית
2. עיצוב גיימפליי מאוד פתוח שמאפשר הרבה בחירה ואפשרויות מעניינות / מוזרות / מטופשות
3. מכניקת תנועה ייחודית ומעניינת

הסביבות הגדולות של Dragon Age: Inquisition יכולות להיות מאוד מרשימות ומפורטות והגיוניות, אבל החופש היחיד שהן נותנות הוא החופש לעבור לאיזור אחר אם אתם משתעממים. אי אפשר באמת לחקור, כי ה-regions התחומים הם יחסית קטנים ומונוטוניים וכמעט שאין בהם הפתעות. אי אפשר להשתטות, כי המכניקה מאוד מגבילה – למשל, אי אפשר בכלל להניח חפצים, שלא לדבר על להניח אותם על הראש של NPC ולגנוב לו את כל האוכל מהבית (לא שאיפשהו במשחק הזה יש אוכל). אי אפשר לעשות פעלולים, כי התנועה היא רק בהליכה איטית, ריצה איטית, או רכיבה איטית על סוס (שהיא איכשהו רק טיפה יותר מהירה מריצה, וכמובן שצריך לרדת מהסוס כל פעם שרוצים לעשות משהו). וכדי לחתום סופית את הסיפור, כל איזור שמגיעים אליו מכיל קווסט אחד ספציפי שהוא הסיבה שהגעתם לשם מלכתחילה, אז כל דבר אחר מרגיש במקרה הטוב כמו משימה צדדית פחות חשובה ובמקרה הגרוע כמו בזבוז זמן מוחלט.

אז כמובן שהאיזור הראשון שמגיעים אליו אחרי משימת הפתיחה הוא האיזור הכי גדול ומשעמם במשחק, שאפשר בכיף לבלות בו 20 שעות לפני שמבינים שזה לא הולך להיגמר בקרוב וכל זה היה די מיותר.

העיצוב של Inquisition לא רק שלא תומך בעולם פתוח, הוא מתנגד לו אקטיבית. כל עוד הסביבות הן יחסית קטנות ו/או לינאריות, הן לרוב אחלה, וכפי שציינתי במיני-ביקורת שלי יש כמה שהן ממש מופת של עיצוב שלבים, ושם המשחק מרגיש מצוין. אבל ברגע שמגיעים לאיזור גדול ופתוח מתחילים להופיע סדקים בעיצוב – כמו הקרעים במציאות בתוך המשחק, שכמובן יש הרבה יותר מדי מהם בשלבים הענקיים האלה – שלאט לאט מתרחבים וממלאים את כל העולם שלכם בשדים של עצבים ושיעמום, עד שנמאס וחוזרים הביתה למבצר, או יוצאים מהמשחק.

החדשות הטובות הן שרוב הדברים האלה אופציונליים לחלוטין. אבל איכשהו לא נראה לי שהמשפט הזה ישמח את האנשים שעבדו קשה על העיצוב של הסביבות הגדולות האלה. ובלי לחקור את כל העולם, קשה לדעת איפה יתחבאו הדברים המעטים שהם כן מעניינים ומגניבים. אז או שמתעלמים מחלק גדול מהתוכן של המשחק, או שסובלים שעות על גבי שעות של grinding משעמם בלי שום חופש ועניין מוסף.

אז המסר שלי ל-BioWare הוא שכל עוד לא משנים את העיצוב הבסיסי ככה שיכיל את החופש הדרוש למשחק sandbox טוב, עדיף להיצמד למודל הישן של שלבים יחסית קטנים ולינאריים שהם הוכיחו כבר אינספור פעמים שהם ממש טובים בו. ולכם, קוראים יקרים – בתור נציג גיימפאד בארה”ב, המסר שלי הוא שיש דבר אחד הכי חשוב: FREEDOM!