Fable II, המשחק החדש של פיטר מולינו, כמעט עבר לחלוטין מתחת לרדאר שלי. קראתי עליו כמה כתבות "בקרוב", ראיתי כמה טריילרים, ולא התרשמתי יותר מדי. הוא נראה כמו משחק סביר בהחלט, אבל לא הרבה יותר מזה.
כשראיתי שעלתה על המשחק ביקורת ב- Eurogamer, התנהגתי אליה כמו שאני מתנהג לכל ביקורת על משחק שלא מעניין אותי יותר מדי: העליתי אותה, וקפצתי ישר לציון בסוף. ואז ראיתי משהו קצת מפתיע: ראיתי שהמשחק קיבל 10/10.
מילא, אם זה היה מקרה יחיד. אבל הביקורות ש- Fable II מקבל הן מוצלחות למדי. ניסיתי לקרוא את הביקורת ב- Eurogamer, אבל היא לא הצליחה לשכנע אותי בגדולתו של המשחק. כן, אני די מחבב את הקונספט של משחק שעמוס רק בחיזוקים חיוביים, אבל האם זה מצדיק את ההתלהבות הזאת?
מישהו כאן, במקרה, שיחק ב- Fable II (או אפילו ב- Fable הראשון, שגם בו לא נגעתי) ויכול להסביר לי קצת יותר מה המקור להתלהבות הזאת?
26 באוקטובר, 2008 בשעה 12:39
אני עוד מחכה שהוא יגיע, אותי מה ששמעתי מאוד הלהיב, הדבר היחיד שלא מצא חן בעיני, זה שאין שמה יותר מידי עונש על מוות. אבל כל החופש וההרפתקאות, והאפשרות לעשות כל כך הרבה דברים, בעולם שבאמת מעוצב בצורה מושקעת, נראית לי מגניבה.
כרגע אני על saints row 2, משחק ממש כיפי לדעתי.
26 באוקטובר, 2008 בשעה 13:31
אני שיחקתי בפייבל הראשון
בעיקרון זה RPG שמבוסס יותר על לחימה מאשר דיבורים
השליטה סבבה הקסמים גם כן
העקרון של התקדמות בשלבים קל להבנה ופשוט
ויש המון קווסטים כדי להשאיר אותך מעוניין
שווה לנסות אם רוצים להעביר את הזמן עד שפייבל2/משחק מעניין אחר מגיע אם אתה אוהב את הסגנון
26 באוקטובר, 2008 בשעה 18:42
לפי דעתי במקרה של פיטר מולינו ההישג המרשים הם דוקא העובדות איתן התחלת את הפוסט.
נראה שהוא סוף סוף למד לא לעורר את האמא של האבא של ההייפ, ואחרי זה לאכזב את חצי מהאנשים שציפו למשחק 🙂
למרות שמצד שני, יכול להיות שאלו הכתבים בחו"ל שלמדו לא לקחת אותו ברצינות. אין לי מושג.
27 באוקטובר, 2008 בשעה 12:30
גם אני במחכים שהוא יגיע: הצפי הוא יום חמישי הקרוב, ואז אוכל לחרוש עליו קצת בסוף השבוע.
כך או כך, בראשון שיחקתי עד כמעט הסוף (עצרתי ממש לפני הבוס האחרון), והוא סבל ממקרה עצוב של הרבה רעיונות טובים וביצוע בינוני. הוא היה נחמד, סך הכל, מעין אקשן RPG מודרני וצבעוני עם כמה רעיונות חדשניים – רק מה, היו בו המון קטעים מעצבנים לאללה, והוא הרגיש באופן כללי כמו משחק חצי אפוי בלבד.
כנראה שהשני נאפה מספיק, ואם הוא אכן הצליח לשמר על כל החידושים והרעיונות של המשחק הראשון ולהלביש אותם על מוצר קצת יותר מגובש, עם סיפור מעניין – הביקורות החיוביות בהחלט מגיעות לו.
27 באוקטובר, 2008 בשעה 15:45
פייבל הראשון הבטיח המון. בגדול הוא רצה להיות MMO לשחקן יחיד, כלומר משחק RPG שתוכל להרגיש בו אספקטים חברתיים למרות שאתה לא משחק עם אנשים. הוא הבטיח המון וסיפק מעט. הוא היה משחק טוב, אבל לא התקרב להייפ שלו.
פייבל השני? לפי הביקורות הוא כן מצליח לספק את רוב ההייפ וההבטחות שהראשון לא מימש. אמנם עדיין לא את הכל (לפי המבקרים רוב הדמויות הם עדיין כאלו שלא אכפת לך מהן יותר מידי), אבל מצד שני יש המון דברים שכן אפשר לעשות במשחק ועובדים כמו שצריך. כמעט כל המבקרים אומרים שבכל זאת מדובר במשחק הכי טוב של פיטר מולינו עד היום (וזה אומר הרבה), אבל אני מניח שעוד כמה ימים אני אגלה בעצמי כמה זה נכון.
29 באוקטובר, 2008 בשעה 7:51
אתמול קיבלתי את השני והתחלתי לשחק בו. העיצוב של המשחק מדהים, לממשק פחות התחברתי, במיוחד בגלל שלא ברור מה יש לעשות עם כל החפצים. גם מסתבר שהרבה יותר קל לגרום לבחורה לרצות להתחתן איתך מלעשות איתך משהו אחר, לפחות כך זה נראה כרגע.
היה קשה קצת להכנס אליו, אבל בגדול הוא ממש חמוד, הקצב שלו קצת איטי, אבל הקרבות אחלה. הם גם יכלו לעשות דברים יותר טוב, בתנועה בין אנשים. הצלחתי למשל די בקלות לעבור דרך הכלב שלי, וזה קצת מגוכח.
כך או כך שיחקתי בו כמה שעות טובות, ולמרות כל הבעיות הוא די תפס אותי. אני מניח שככל שאני אתקדם יותר, המשחק עצמו יהיה גם כן מעניין יותר.
כרגע אני גם משתדל להיות לגמרי טוב, ואני מניח שזה מונע חלק מהכייף במשחק.
29 באוקטובר, 2008 בשעה 22:12
התחלתי לשחק בו (טוב, למעשה אני לקראת סיום הקווסט הראשי) ויש המון דברים לעשות. הקווסטים מעניינים והלחימה מצוינת. 'play-asia', האמת שאתה צריך לרכוש ספר מסוים בחנות ספרים בשוק שתאפשר לך לעשות מה שאתה רוצה עם הבחורה..
מעבר לזה – השליטה באמת קצת מעצבנת, ולא ממש אכפת לי מהדמויות, אבל הכלב ממש מוסיף.