ברגעיה האחרונים של 2008, שוחרר לרשת ה- Xbox Live משחק חדש וחינמי בשם Dash of Destruction. המשחק הזה היה התוצאה הסופית של תחרות בשם "Unlock Xbox", שאורגנה ע"י החבר'ה שמייצרים דוריטוס, בה נקראו המשתתפים להעלות רעיונות למשחק פרסומי הסובב סביב (הפתעה!) דוריטוס. מארגני התחרות הבטיחו לייצר "גרסת בטא" לחמשת המועמדים הסופיים, והבטיחו להפוך את הרעיון הזוכה למשחק Xbox Live Arcade חינמי – הכל לרווחת הגיימרים ויחסי הציבור של החברה.
הרעיון מאחורי הזוכה, Dash of Destruction, הוא אבסורדי, אבל פשוט. כולם יודעים שטי-רקסים אוהבים דוריטוס. לכן אתם, בתור טי-רקס רעב, צריכים לרדוף ברחבי עיר וירטואלית אחרי משאית שמבצעת משלוחי דוריטוס ממקום למקום. לחילופין, תוכלו לשחק גם בתפקיד המשאית – ואז תצטרכו לבצע משלוחי דוריטוס תוך כדי התחמקויות מטי-רקסים זועמים.
כשמדובר במשחקים פרסומיים, הציפיות שלי לא נוטות להיות גבוהות במיוחד, בעקבות נסיונות עבר כואבים. לא עוזרת העובדה ש- Dash of Destruction משתמש בטקטיקות זולות במיוחד בניסיון לשכנע אותי לשחק בו ("תשחקו בי! כי אז תרוויחו המון Gamerscore ו- Achievements!"), וגורם לי להרגיש שמתייחסים אלי כמו ילד בן שמונה. אבל Dash of Destruction הוא נחמד בצורה מפתיעה. כשמשחקים בתפקיד הטי-רקס, יש כיף לא-מבוטל בלעבור דרך בניין בניסיון לתפוס את המשאית החמקמקה (מצד שני – בריכות של מים רדודים? זה עוצר את הטי-רקס במקום). כשמשחקים בתפקיד המשאית, יש תחושה מאוד כיפית של מהירות והמון התחמקויות "על הרגע האחרון" ממלתעותיו של הדינוזאור הרעב. זה לא Geometry Wars, אבל זה עושה את העבודה… למשך עשרים דקות, בערך.
אחרי עשרים הדקות האלה, לא רק שרואים את כל המסכים במשחק, אלא גם משלימים 11 מתוך 12 ה- Achievements שיש למשחק להציע. למזלי, ה- Achievement האחרון הוא "נצח בקרב מרובה-משתתפים", והניסיון להשיג אותו גרם לי למצוא עוד קצת ערך במשחק.
קיימים שני מצבים מרובי-משתתפים ב- Dash of Destruction: מצב שבו כל שחקן בוחר אם הוא רוצה לשחק משאית או דינוזאור, ומצב בשם "Zen", שבו כל השחקנים מתחילים בתפקיד דינוזאור, וצריכים לתפוס את המשאית. מי שתופס את המשאית, הופך למשאית בעצמו, ולאחר כמות מסויימת של משלוחים מוצלחים בתפקיד המשאית – מנצח במשחק.
גם סגנון המשחק הזה ממצה את עצמו מהר למדי, ו- Dash of Destruction הוא לא מספיק אינטואיטיבי בשביל ששחקנים שלא מכירים את המשחק יוכלו פשוט להרים את הג'ויסטיק ולהתחיל לשחק בו בקרב מרובה-משתתפים. אבל כשמדובר במשחק שניתן להוריד בחינם, קשה להוריד לו נקודות על זה. בסך הכל, הוא כיפי ובעל אורך חיים של משחק פלאש ממוצע – אז מה אכפת לכם, בעצם?
6 בינואר, 2009 בשעה 10:32
היו אי-אילו משחקים פרסומיים ממש איכותיים, כמו Avoid the Noid ו-Cool Spot. זה ז'אנר די אזוטרי, אבל גם שם אפשר למצוא פנינים…
6 בינואר, 2009 בשעה 18:27
צריך להבדיל בין משחקים פרסומיים בחינם לבין כאלו שעלו כסף כמו כל משחק אחר. Cool Spot (גם משחק הלוח וגם הפלטפורמה) ושני המשחקים של מקדונל'דס (מיק ומאק) נמכרו תמורת כסף.
7 בינואר, 2009 בשעה 15:01
… ובמקרה של Cool Spot, גם היו שווים את זה.
7 בינואר, 2009 בשעה 19:15
כן, נו… דיוויד פרי, אתה יודע…