כמו דורון, גם אני חושב ש- Rock Band הוא אחד המשחקים המוצלחים ביותר שיצא לי לשחק בהם אי פעם. אני אוהב לנגן בו בגיטרה. אני אוהב לנגן בו בתופים. אני אוהב את העיצוב שלו, שמרגיש לי הרבה פחות מצועצע מזה של Guitar Hero. אני אוהב את הממשק הנקי שלו, שמדווח לי כבר בזמן השיר עד כמה אני קרוב לציון הנכסף של חמישה כוכבים. למעשה, עד לאחרונה, הייתי בטוח שהבעיה היחידה שלי עם המשחק היא שהוא מקשה יותר מדי על קבוצה של אנשים שהתכנסה יחדיו "לפתוח" שירים חדשים.
אבל בשבוע האחרון, דורון הוקפץ לו לאבט"ש, וערכת ה- Rock Band 2 שלו נחתה אצלי בדירה. בימים שלאחר מכן ביליתי כל דקה פנויה במשחק ב- Rock Band 2. ואז השתרשה אצלי ההבנה שיש עוד מקום ש- Rock Band קצת מועד בו.
ב- Rock Band 2 נעשו כל המאמצים האפשריים על מנת לדאוג שהוא יהיה, למרות החסרון שתיארתי למעלה, מזמין ככל האפשר לקבוצות גדולות של שחקנים שמשתנות בקבועי זמן קצרים. אפשר להחליף בו בצורה חופשית את רמת הקושי תוך כדי משחק, ואין בו בעיה להוריד ולהוסיף כלי נגינה במהירות להרכב שלכם. הבעייתיות מתחילה כשאני מגיע, לבד, למשחק, וכל מה שמעניין אותי זה להעריך עד כמה אני טוב.
כאן העניינים נהיים קצת מסובכים יותר. עבור כל שיר ב- Tour Mode, המשחק מציג לכם את רמת הקושי הגבוהה ביותר שבה עברתם את השיר, ואת הציון הגבוה ביותר שהשגתם בשיר. הבעיה? אם שיחקתם בשיר פעם אחת ברמה Medium והשגתם בשיר חמישה כוכבים, ואז עליתם לרמה Hard והשגתם רק שלושה כוכבים, המשחק יציג לכם מצד אחד של שם השיר את רמת הקושי Hard, ומהצד השני – חמישה כוכבים. ואם פתאום תכנסו למשחק עם כלי אחר – הדירוגים שהוצגו לכם ב- Tour Mode ישמרו.
כשבוחרים במצב ה- Solo Quickplay המצב קצת יותר טוב. עבור כל כלי, המשחק מציג לכם את הניקוד שהשגתם עם הכלי הספציפי הזה בכל שיר ושיר. אבל אין כאן הפרדה בין גיטרה לבאס, ובכלל, יש כאן פחות תחושה של התקדמות מאשר ב- Tour Mode.
בהשוואה למצב המשחק הרגיל של Guitar Hero III (מה לעשות, ב- World Tour עוד לא שיחקתי), שבו המשחק סגור הרבה יותר (יש לכם ציר התקדמות נפרד עבור כל רמת קושי – אתם לא יכולים לשחק ברמה Hard שיר שפתחתם רק ברמת Medium), אבל יש לי בכל רגע מדד הרבה יותר פשוט של "עד כמה אני טוב": אני רואה בדיוק כמה שירים ביצעתי בכל רמת קושי, וכמה השגתי בכל אחד מהם. לשם השוואה, הדרך היחידה שלי לעקוב אחרי הרמה שלי בצורה כזו ב- Rock Band 2 היא אם אני פותח להקה חדשה עבור כל רמת קושי, בכל אחד מהכלים במשחק.
זה לא חיסרון מאוד משמעותי במה שהוא, בכנות, אחד המשחקים הכי טובים שיצא לי לשחק בהם. אבל קצת חבל לי שבניסיון להפוך את Rock Band 2 לנגיש ככל האפשר, איבדו מפתחי המשחק מדד שהיה מאוד חשוב עבורי, בדרך.
ואחרי שזה נאמר – די, נמאס, אני צריך להשיג אחד כזה לעצמי.
18 בינואר, 2009 בשעה 1:35
אני זוכר שאמרת שאתה מעדיף לגנות את World Tour, כי לכולם כבר יש Rock Band. ויתרת על זה?
18 בינואר, 2009 בשעה 2:02
אה, לא. כשאני אומר "אני צריך להשיג אחד כזה לעצמי" אני מתכוון ל"משחק מוזיקה כלשהו שבו ארבעה אנשים יכולים לנגן בגיטרה, באס ותופים ולשיר במיקרופון". עדיין לא החלטתי סופית מה מהם אני אקנה (ההחלטה הסופית תהיה, מן הסתם, ברגע שאני אוציא כסף על הדבר הזה), אבל למרות כל השבחים שרשמתי על Rock Band 2 למעלה, אני נוטה כרגע לקנות את World Tour בדיוק בגלל מה שאמרת. 🙂
18 בינואר, 2009 בשעה 3:03
dude, you forgot to mention the font size of the track names, wtf?!
18 בינואר, 2009 בשעה 10:17
יש הרבה בעיות מינוריות ב-Rock Band 2, ועד כמה שאני נהנה מהמשחק, אני לא מבין את הטענה שה"ממשק פחות מצועצע" מזה של Guitar Hero. אם כבר, להיפך; התפריטים ב-GH3 הרבה יותר streamlined וברורים. ובלי שום קשר, אני מעדיף את קו ההתדקמות הלינארי של GH3 על פני הבלגאן הלא-מובן של Rock Band 2 (לקח לי כמה שעות משחק כדי להבין איך פותחים שירים חדשים).
ובכל מקרה, לגיטרה פרופר המשחק הרבה פחות מלוטש מ-GH3; מעבר לרמת קושי גרידא – Rock Band פשוט הרבה יותר קל! – דרישות התזמון לא הגיוניות לחלוטין (המשחק סלחני עד להחריד לטעויות תזמון בתווים הראשיים, ודייקן בצורה קיצונית בתווים המוארים [אלה שלא צריך לפרוט]).
בסה"כ אחלה משחק וכיף לא נורמלי, אבל כרגיל hype לחוד ומציאות לחוד..
26 בינואר, 2009 בשעה 20:33
תומר – זה נכון שהמשחק יותר קל, אבל זה מאוד מסתדר לי עם מנטליות ה"להפוך את המשחק לנגיש ככל האפשר".
זה שהתפריטים יותר "ברורים" ב- Guitar Hero 3 לא אומר שהם פחות מצועצעים. אני מצטער, אבל הדמויות המצוירות שמדברות בג'יבריש בסרטוני המעבר לא עושים לי את זה. וגם ה"קליפים" של הלהקה ברקע בזמן שמבצעים את השירים נראים הרבה פחות טוב מאלה של Rock Band (שוב, הרבה יותר… Cartoonish).
לא שמתי לב לבעיות בדרישות התזמון שלו, אבל אולי זה רק אני.