גילוי נאות: יקירתכם מעולם לא שיחקה במשחקי Mafia הקודמים, אפילו לאחר הגילוי המדהים והמפתיע ש- Mafia 2 יושב אצלי בסטים, ככל הנראה לאחר שנקנה באחד הבאנדלים של הבאנדל הצנוע והלך לאיבוד בחור השחור שהוא ספריית הסטים שלי. זה לא היה מחוסר רצון, אבל העולם גדול ומלא משחקים ואיכשהו Mafia הוא פרנצ'ייז שפשוט דילגתי עליו עד לאחרונה.
Mafia 3 הגיע אלינו בתחילת אוקטובר ולצערי התחיל ברגל שמאל. היה כמעט בלתי אפשרי לשחק בו במחשב הנייח, אפילו כבעלת כרטיס מסך טוב (970 GTX), נתקלתי בשלל קרטועים, במיוחד בזמן נהיגה – ורוב המשחק הזה הוא זמן נהיגה. התקלות הטכניות תוקנו במלואם לאחר יום אבל אז בעודי חוזרת לשחק במשחק שעכשיו עובד חלק, נשאר לי לתהות האם התקלות האלה היו מוצדקות. בסדר, אז מדובר במשחק עולם פתוח בסגנון GTA, הוא מן הסתם יהיה כבד, יש בו הרבה פרטים, יש בו מקומות מגניבים ויש סרטונים אדירים עם גרפיקה ממש מושקעת וריאליסטית… אבל בזמן שמבלים בריצה/נהיגה/פריצה לאזורים הגרפיקה היא פשוט מכוערת. שזה חבל. לעומתה, האווירה של המשחק ממש טובה. בזמן אחד החיסולים למשל, הדמות הראשית (הרי הוא לינקולן!) נשלח אל פארק שעשועים נטוש ויש שם קטע שמזכיר את ה- Broken Knee Exhibit מ- BioShock Infinite. השראה? העתקה גסה? למי אכפת. זה כיף.
אז מי אתה בעצם, Mafia 3, ועל מה באת לספר לנו? Mafia 3 מתרחש בשלהי שנות ה- 60, בעיר דמיונית בשם ניו-בורדו שהיא למעשה שעתוק של ניו אורלינס (אפילו יש תנינים בנהר! והם רעבים!). אתם משחקים את לינקולן קליי (כמו חימר! הבנתם?!), גיבור שחור, וכן, יש צורך לציין את זה, כי המשחק הזה מתעסק בגזענות באמריקה באותה תקופה ולפי תגובות היוצרים בא להתעמת עם נושא הגזענות בימינו. כמו כן, כמה משחקים שבהם יש פרוטגוניסט שחור אתם יכולים כבר למנות?
לינקולן הוא ענק חביב שכזה עם פוסט טראומה ממלחמת ויאטנם. הוא נקלע למצב שבו הוא צריך לחסל לא-מעט אנשים מחוסר ברירה. ננסה לא לספיילר יותר מדי, אבל בין המניעים שלו נקמה היא במקום די עיקרי, וזוהי בעצם אחת התמות של המשחק: סיבות שבגללן אנשים כמו לינקולן נדחפים לאלימות ולפשע. אתם מתחילים את המשחק כנער שליחויות – לך תעשה את זה, לך תחסל את זאתי, לך תגנוב את זה, וזה נעשה בדרך חכמה למדי. יש מספר קבוצות שלינקולן עובד בשבילם, והם דורשים ממך לחבל בעסק של גנגסטרים אחרים: לגנוב להם כסף, להרוג להם אנשים, לחבל במשלוחי קוקאין ובין לבין אתם יכולים גם לאסוף ירחוני פלייבוי ותמונות של פינאפס חצי-ערומות, כי מי לא אוהב Collectibles. אבל היי, מצד שני, ניקיתי בית זונות וברגע שסיימתי עם האזור ומסרתי אותו לאחד מהארגונים האחרים הוא הפך במפתיע למועדון יוקרתי ואלגנטי.
אז לינקולן מטפס לאט בסולם הגנגסטרי, תוך כדי שהוא עוזר לכמה חברים חדשים וחברים ותיקים והם עוזרים לו בחזרה. וכשאני אומרת מטפס לאט, אני מתכוונת למטפס לאט כי לעזאזל, למה אין fast travel במשחקים כאלה? למה עדיין עושים את זה? עד כמה שאני נהנית להקשיב בלי סוף ל- Creedence Clearwater Revival הנהיגה ממקום למקום מתישה ודורשת מכם לחצות מרחקים עצומים תוך כדי שאתם מצייתים לחוק (!) – אם תדרסו הולך רגל, או תגנבו רכב ומישהו יראה אתכם, המשטרה תהיה בעקבותיכם. חוסר היכולת להגיע במהירות מאזור אחד לשני היא בין הבעיות המרכזיות במשחק והופכת אותו למאוד איטי והרבה פחות זורם. לעומת זאת, השירים שהשתמשו בהם במשחק מעולים ולא מצאתי שיר אחד שאני לא אוהבת, אז לפחות זה העביר את הזמן.
מבחינת משחקיות מצאתי את עצמי נהנית יותר ממה שציפיתי. המשחק, כמו המון משחקים אחרים, נותן לכם אפשרות לעשות דברים בדרך האלימה ובדרך לא-קטלנית. פרט שולי: אני מגושמת בצורה מזעזעת (זיירמן יעיד על כך אחרי ששיחק איתי ב Overcooked) (הו, כן -זיירמן). בדרך כלל אני מתחילה משחקים כאלה בהתגנבות ואז באיזשהו שלב אומרת לעזאזל עם זה! באתי להרוג! גם פה התחלתי סבבה: המשחק די סלחני והוא נותן מספיק אופציות להתגנב, אבל גם כשזה נכשל, החיסולים עצמם הם כיף. חבל רק שבשלב מסוים הם מתחילים להרגיש דומים מדי זה לזה.
העלילה של Mafia 3 דווקא טובה ועשויה בצורה מעניינת. בין משימה למשימה יש קטעי מעבר מה״הווה" שגורמים למשחק להראות כמו סרט דוקומנטרי על לינקולן. הם עשוים ונראים טוב וקצת הופכים את המשחק לסרט, אבל בצורה שלא חונקת אתכם ומשאירה לכם יותר מ- 10% זמן משחק. הם נותנים לכם להכיר את הדמויות ונותנים לכם עוד דרך להתחבר ללינקולן.
כאמור, גם האווירה היא בין הדברים הטובים במשחק. העולם הפתוח דמוי ניו-אורלינס עשוי טוב, יש אזורים מגוונים, והוא דואג להזכיר לכם את כל הקטע הזה של ״גזענות״ בעזרת אזורים שלינקולן לא יכול להכנס אליהם בגלל צבע העור שלו. אגב, את התנינים כבר הזכרתי? הנה טיפ משעשע: תנסו להרדים מישהו ואז תזרקו אותו למים ותראו מה קורה.
Mafia 3 הוא משחק עלילתי עם רקע מאוד טוב, סיפור מעניין, דמויות טובות ומוזיקה מעולה. רק חבל שמפתחי המשחק התעקשו על לכלול אלמנטים שהרבה פחות מתאימים למשחקי עולם פתוח ״מודרניים״. הפעולות החוזרות והנהיגה האינסופית מונעים ממשחק עם המון פוטנציאל להיות משחק שישאיר חותם בזכרון שלנו.
הביקורת נכתבה על גרסת ה- PC של המשחק, באמצעות עותק ביקורת שסופק ע”י הד-ארצי NMC.