E3 של שנת 2009, כך מסתמן, צפויה להזכר בתור התערוכה שבה כל מיני חברות מוצלחות אכזבו את המעריצים שלהן. אחרי ש- Valve עוררה על עצמה את אפם ואת חמתם של עשרות אלפי מעריצים (ולא בצדק), הגיע תורה של Harmonix לעצבן. והיא עשתה את זה עם משחק המוזיקה הראשון שצפוי להכיל שירים של 'חיפושיות הקצב'. דורון 'רד פיש' פישלר סיכם את זה בצורה מוצלחת:
אתם יכולים להוריד בחנות המוזיקה של "רוק בנד" שירים של איירון מיידן או פרל ג'אם או Honest Bob and the Factory-to-Dealer Incentives או מאה להקות אחרות, במחיר הוגן של שני דולר לשיר, אבל אם אתם רוצים לנגן שירים של הביטלס, תצטרכו לקנות במחיר מלא משחק. פיזי. עם קופסה ודיסק והכל. רוצים עוד שירים של הביטלס? אין בעיה, אתם יכולים לקנות אותם מהחנות הוירטואלית – אבל רק אם קניתם קודם את משחק ביטלס המלא, על כל 45 שיריו. זה מטופש בדיוק כאילו כדי לשמוע שירים של להקה כלשהי בסטראו בבית הייתם נאלצים לקנות נגן דיסקים חדש, מיוחד לשירי הלהקה הזו בלבד.
וזה מוזר… כי זה קורה בשעה ש- Activision (שבדרך כלל עושים שטויות בנושא הזה) מכריזים שהתוכן שהורדתם עבור Guitar Hero: World Tour יתאים גם עבור Guitar Hero 5. ממתי הם הפכו להיות לחברה השפויה והמאוזנת מבין השתיים?
אבל האמת היא שכמו במקרה של Left 4 Dead 2, אחרי אי הנוחות הראשונית, הנושא הזה הפסיק להפריע לי מהר מאוד. קודם כל – כי כמו במקרה של Guitar Hero: Metallica, אני בטוח שהסיפור הזה נובע יותר מלחץ של בעלי הזכויות מאשר תאוות הבצע של Harmonix (ואגב, ל- Activision אין את היכולת להנות מהספק הזה במקרה של Guitar Hero: Smash Hits). אבל הסיבה העיקרית היא שמעבר לאי-הנוחות שכרוכה בהחלפה של דיסק בשעת הצורך, מדובר בעסקה די משתלמת.
נניח שכבר יש לי את Rock Band, ואת כל הכלים שלו בבית, ומעתה והלאה אני רוצה רק לשחק בשירים חדשים. כל שיר להורדה עולה היום 2$ ברשת ה- Xbox Live. הצורה שבה אני מסתכל על משחקים כמו Guitar Hero: Smash Hits, או The Beatles: Rock Band, היא פשוט בתור חבילות שירים. עבורי, אין שום הבדל עקרוני בין קנייה של דיסקים שלמים להורדה עבור Rock Band במחיר של כ- 20$, לבין קנייה של 45 שירים בבת אחת, בעלות של כ- 60$. למעשה, אנחנו מקבלים מזה עסקה ממש טובה.
אז נכון, זה מציק להחליף את הדיסק של המשחק לפי הצורך – אבל כבר היום אני עושה את זה כשאני מנגן את Hotel California ב- Guitar Hero: World Tour, ופתאום מתחשק לי לנגן את Carry On My Wayward Son ב- Rock Band. חוץ מזה, אם ללמוד מהתקדים של Guitar Hero: Metallica – רוב הסיכויים הם שהפיצ'רים החדשים של The Beatles: Rock Band (כלומר, אפשרות למספר שחקנים לשיר בו-זמנית) יעשו את דרכם ל- Rock Band 3, בבוא היום. ככה שאפילו אם הביטלס לא מעניינים אתכם אפילו במעט – כנראה שתרוויחו מעצם קיומו של המשחק הזה.
ואם אנחנו כבר מדברים על הנושא של משחקי מוזיקה – נכון שבאמת חסרים לכם שירים של Greenday במשחקי Rock Band?
9 ביוני, 2009 בשעה 8:59
טוב, אני לא מכיר את גיטר הירו או את רוק באנד, אבל אני ממש לא חושב שהאי-3 הזה היה אחד שיזכר כאכזבה. אם כבר הוא יהיה זה שיזכר כמחיה של האי-3. מלא טריילרים מוצלחים, מלא מידע מעניין – שחלקו אפילו לא "הודלף" בשבוע לפני הכנס!
9 ביוני, 2009 בשעה 9:50
אני מסכים עם הדעה הכללית שלך.
לא הפריע לי לקנות את "מטליקה" כדי לנגן בשירים שלהם – להיפך, אני מאמין שאם כל השירים היו זמינים להורדה עבור World Tour אולי הייתי מוריד אחד או שניים, מנגן אותם פעמיים וזהו, ובטח לא מוריד שירים פחות מוכרים או קשים מדי. אני חושב שבמקרה הזה השלם עולה על סך חלקיו וההנאה מהמשחק גדולה הרבה יותר בתצורתו הנוכחית מאשר אם היה מדובר באוסף שירים להורדה.
כל זה יהיה נכון שבעתיים לגבי הביטלס. במיוחד במשחק הזה, נראה לי שהם מכוונים לקהל חדש ופחות לשחקנים ותיקים. מעריצי ביטלס מושבעים שעד כה נמנעו מלרכוש את "רוק בנד" ישמחו לדעת שהם יכולים לקנות משחק שפשוט מכיל את כל השירים שהם אוהבים, והם לא משלמים אקסטרה עבור עשרות שירים שאין להם כוונה לשחק 2 דולר לכל הורדת שיר של הביטלס. תוסיף לזה את העיצוב הייחודי שמתאים לאווירה הביטלסית ולאופי של כל שיר ושיר והאפשרות לשיר בשלושה קולות (מה שאין ברוק בנד כרגע, וצריך לגבות על הוספתו כסף), ותקבל משחק שלדעת מעריץ הביטלס הרציני שווה פי כמה וכמה ממשחקי רוק בנד שיצאו עד כה.
האם לא היה כדאי לאפשר גם את רכישת המשחק וגם את הורדת השירים? אולי, לא יודע, זה בטח נפל מסיבה משפטית. אבל נראה לי שההנאה היתה נפגמת אם את אותו השיר אפשר היה לשחק בגירסה רגילה של רוק בנד 2 ומשופרת של "הביטלס". אני יודע שאני בתור מישהו שלא צווח בהתרגשות כל פעם ששמם של לנון ומקרטני נשמע לא התלהבתי כל כך מהמשחק לפני פירסום הטריילר, אבל לאחר הצפייה נשמעו כמה צווחות בזכות האווירה ותחושת הגימור.
9 ביוני, 2009 בשעה 9:56
ואגב DLC בגיטר הירו – יש תקדים קטן עוד מלפני ההכרזה על המשחק החמישי בסדרה.
אם הורדת את אלבומם האחרון של מטליקה (שהוא בטח גרוע) בגיטר הירו 3 או 4, תוכל לשחק בו גם ב"מטליקה". למי שקנה אותו עבור 4 התוספות זניחות, אבל מי שקפץ ישירות מ-3 ל-"מטליקה" יוכל לנגן את אותם השירים עם כל הלהקה, וזה באמת שיפור רציני (שהרמוניקס, למזלם, לא צריכים להתעסק איתו). יכול להיות שאפשר לעשות את אותו הדבר גם במעבר מ-3 ל-4, לא מצאתי לכך סימוכין ברשת.
מצד שני, מי שרכש את "מטליקה" בלבד יתבאס לגלות שהוא צריך לשלם תוספת מיוחדת עבור האלבום האחרון שלהם, כך שאי אפשר לעולם לרצות את כולם (וכל הנושא הזה תיאורטי בלבד, כי בטח אף אחד לא קנה את האלבום הזה).
9 ביוני, 2009 בשעה 14:25
הערכה שלי: ענייני זכויות יוצרים.
אני לא מתעדכן בItunes, אבל למיטב זכרוני לא ניתן לקנות שם (או בשום מקום אחר) שירים בודדים להורדה דיגיטלית של הביטלס – והדרך היחידה לקנות אותם היא בדיסקים של אלבום מלא.
אני מניח שגם פה בעלי הזכויות פשוט רוצים לשמור על איזשהי "יוקרה" לא מובנת ולאפשר לאנשים לקנות את המשחק רק במסגרת של "אלבום מלא" ולא במסגרת של שיר בודד להורדה.
אותי אישית יותר עניין לשמוע על גרין דיי…
9 ביוני, 2009 בשעה 14:37
דור – כמה שאני מנסה, אני לא מצליחה לדמיין אותך צווח. אתה בטוח שלא התיישבת בטעות על גמביט או קרמבו ומשם הגיעו הצווחות???
9 ביוני, 2009 בשעה 15:29
צווחה וירטואלית במקרה הטוב
11 ביוני, 2009 בשעה 13:49
זה לא מפתיע, זכויות היוצרים של הביטלס הן בעתיות מאוד. לקח שנים עד שבכלל היה אפשר להוריד אותם באי טיונס והיה אפילו מאבק משפטי על הלוגו של התפוח.
http://en.wikipedia.org/wiki/Apple_Records
12 ביוני, 2009 בשעה 0:05
טוב, הנה זה אושר. Green Day מגיעים ל- Rock Band.
http://www.rockband.com/forums/showthread.php?p=2555438#post2555438
הבעסה היחידה היא שחבילת השירים החדשה תכיל רק שירים מהדיסק החדש שלהם. שאותו לא שמעתי אף פעם. עם מי צריך לשכב כדי שהם יוציאו ל- Rock Band את Holiday?
12 ביוני, 2009 בשעה 0:25
האם אני היחיד שלא באמת משנה לו איזה שירים יש במשחקים? מה שחשוב הוא האם כיף לשחק את השיר ולא כמה אתה אוהב אותו בפני עצמו.
12 ביוני, 2009 בשעה 1:29
לא יודע אם אתה היחיד, אבל אני רוצה גם שירים שיהיה כיף לשחק בהם, וגם שירים שאני אוהב אותם בפני עצמם.
חוץ מזה, לאלה ששרים זה בטח משנה. 🙂
12 ביוני, 2009 בשעה 9:55
זמרים…
12 ביוני, 2009 בשעה 9:58
לא, אני לא בטוח שלכל מי ששר בעת משחק ב- Rock Band אפשר לקרוא זמר. 🙂
12 ביוני, 2009 בשעה 20:01
ובכן אפילו הזמר האיום הנורא והזייפן ביותר הוא עדיין זמר.כמו… כמו שסופר מן 64 הוא עדיין משחק. בערך.
12 ביוני, 2009 בשעה 20:54
אל תעליב את האינטילגנציה שלי, סופרמן 64 הוא *לא* משחק!
ובנוגע לדיון של דור ועידן. מדובר בשתי אסכולות מאוד שונות לגבי המשחק. האחת, שדור ציין, מציגה את המשחק כמסלול מאתגר נטו. השנייה, שמהיכרות אישית אני מבין למה עידן מצדד בה, תופסת מהמשחק כמכונת בידור במסיבות. כלומר, היא שם בשביל שכמה חבר'ה יוכלו לשיר שיר מוכר ולצחוק אחד על השני (כי זה מה שעושים במסיבות, לא?).
אני יותר קרוב לזו של דור, כיוון שאני באמת מכוון יותר לאתגר שבמשחק (ולעזאזל עם Devil went down to georgia!!!) ואני מאוד נהנה להתקדם ברמות הקושי השונות. אני גם מאוד אוהב לגלות שירים שלא היכרתי ופתאום לקלוט שהם מתנגנים לי בראש נון-סטופ רק בגלל המשחק.
12 ביוני, 2009 בשעה 21:02
כמו שאמרתי, אני רוצה *גם* שירים שיהיה כיף לשחק בהם, *וגם* שירים שאני אוהב אותם בפני עצמם. אני מפונק. אני רואה את המשחק כמשחק מוצלח לשתי המטרות. לעזאזל, לא סתם רשמתי את הפוסט הזה:
http://idanz.blogli.co.il/archives/596
13 ביוני, 2009 בשעה 21:01
טוב אז אולי הבאתי דוגמא קצת קיצונית. אבל העיקרון הוא שחשוב.