עוד שנה נגמרה. ואחרי שזיירמן הוכיח שמכונת הזמן שלו נתקעה אי שם בשנות ה-90 יחד עם Magic ופוקימון, הגיע תורו של ארז לסכם את השנה שלו. ואיזו שנה זו היתה!

משחק השנה שלי: Control
החצי שעה הראשונה של Control העיפה לי את המח.
אישה מגיעה למשרד ממשלתי נטוש. יש לה עסק לא פתור עם הפקידים שם, אבל אף פקיד אינו פוקד את עמדתו. האדם היחיד שהיא נתקלת בו הוא השרת, שמפנה אותה למשרד המנהל. עוד לפני שהיא מגיעה למשרד אנחנו מבינים ששום דבר ב״משרד הפדרלי לשליטה״ אינו כפי שהוא נראה. הקירות זזים, גופות דוממות של אנשים מרחפות באוויר, ומדי פעם מופיעות מפלצות. בקיצור: לא נעים.
למרות ש-Control אינו מושלם, הוא עדיין מספק כמעט לאורך מכל אורכו שילוב מושלם בין אווירה קריפית, סיפור מסקרן, קורטוב הומור וקטעי אקשן מוצלחים. מספר קרבות מתסכלים מדי ומערכת שמירות לא מושלמת קצת העכירו את הדעה הסופית שלי עליו, אבל לא מספיק כדי לסלק אותו ממשבצת המקום הראשון של שנת 2019.
והאמת, אולי הוא משחק השנה שלי בזכות המגרעות האלה. מי ששמע אותי מלהג ב״גיימפאד״ בחודשים האחרונות וודאי שמע את מדיניות ״אפס הסובלנות״ שלי למשחקים שאני מרגיש שמבזבזים לי זמן. לצערי, אני בתקופה בחיים שלי שזמן הוא מצרך מאוד יקר, ולבזבז אותו הוא פריווילגיה שאיני יכול להרשות לעצמי. Control, בחלקיו הפחות מוצלחים, בהחלט בזבז לי את הזמן. הוא זרק עליי קרבות קשים מאוד ולא טרח להציב נקודת שמירה בסמוך אליהם. נראה לי שעל הקרב האחרון לבדו בזבזתי שעתיים עד שהיה לי מספיק מזל והצלחתי לסיים אותו בהצלחה.
ולמרות זאת, המשחק הזה תפס אותי כל כך חזק, שבשבילו הסכמתי למחול לעצמי על העקרונות, ולהמשיך לבזבז עליו את הזמן עד שהגעתי לסופו. עכשיו אני מחכה בקוצר רוח ל-DLC, שצפוי להמשיך את הסיפור המצויין שלא באמת נסגר (אבל כן הגיע לנקודת סיום מספקת). וכמשהו עובד כל כך טוב עד שאני מוכן לעשות את זה בשבילו, קל לקבוע שהוא היה המשחק שהכי נהנתי ממנו השנה.

תחילת הסוף
ימים ספורים לפני שכתבתי את הטקסט הזה פרסמה מיקרוסופט את הקונסולה הבאה שלה. ה-Xbox: Series X צפויה להגיע אלינו בעוד טיפה פחות משנה, לצד ה-PlayStation 5 של סוני. זה יפתח רשמית את ״הדור הבא״ של קונסולות המשחק, מה שמבטיח תקופה די מרגשת לחובבי הקונסולות שביננו (גם אם, ביננו, ״דור קונסולות חדש״ כבר לא אומר מה שהוא אמר פעם, מאז שהטכנולוגיות ב-PC הדביקו את הפער הטכני).
2019 הרגישה לעיתים כמו תחילת סופו של הדור הנוכחי. זו היתה השנה בה שחרור משחקים האקסלקלוסיביים של כל אחת מהקונסולות דולל לעומת השנים הקודמות (אלא אם כן מדובר בנינטנדו, כמובן. עוד נחזור אליה), כנראה כי רוב אולפני המשחקים עובדים במרץ על משחקי השקה לדור הבא. במקביל, זו היתה גם השנה בה משחקי צד ג׳ התחילו לחשוף את זקנתן של הקונסולות הוותיקות. גם ב-Xbox One X וב-PlayStation 4 Pro שלי, מרבית המשחקים של 2019 רצו בצורה לא מיטבית. ריצודים, קפיצות פריימים, טקסטורות שנטענות לאט. כל אלה הפכו לעניין מובן מאליו. Control ו-Jedi: Last Order, אני מסתכל עליכם.
דור הקונסולות הנוכחי היה אחלה דור. יצאו בו משחקים נהדרים, ואני בטוח שעוד נדון בו רבות בחודשים שיובילו אותנו לקראת הדור הבא. זו הזדמנות נהדרת לאחל לו, בפעם האחרונה, שנה טובה.

נינטנדו עושה זאת שוב
זו כבר מסורת. בכל שנה נינטנדו משתלטת על אחד הסעיפים של סיכום השנה שלי. ו-2019, יותר מתמיד, סימלה עד כמה החברה הזאת עוד לא אמרה את המילה האחרונה. להיפך. עם המשחקים המצויינים שהיא הוציאה השנה ועם קצב המכירות הדמיוני של ה-Switch, נראה שמקומה ברשימה הזו מוצדק מאי פעם. זו הייתה גם השנה בה רוב הצוות של ״גיימפאד״ רכש לעצמו סוויץ׳. היוצא מהכלל הוא עידן דקל, ובואו, הוא לא באמת מייצג שום דבר.
זה גם המקום לציין את הכניסה המבורכת של ״תור גיימינג״, שהפכה ליבואן הרשמי של נינטנדו בישראל. עד לפני כשנה, לחשוב בכלל על ייבוא מסודר ורשמי של נינטנדו לארץ נשמע כמו מדע בדיוני. והנה, לא רק שיש יבואן, היבואן הזה משקיע הון עתק בשיווק ואפילו פתח חנות רשמית ומאוד מאוד מרשימה בדיזינגוף סנטר. אם עדיין לא ביקרתם, מומלץ לעשות זאת.
מבחינתי, זו היתה השנה של Fire Emblem: Three Houses המצויין, ששרף לי עשרות שעות בהנאה גדולה (לצערי לא סיימתי אותו, אבל הצלחתי להגיע עד הקרב האחרון ואז להחליט שהוא מעצבן מדי ולנטוש). גם הרימייק המקסים ל-Link's Awekening היה משמח (אותו דווקא סיימתי, למרות שגם בו היה מבוך אחד מעצבן במיוחד). וגם Pokemon Shield. ויש גם את Astral Chain שמחכה לי על המכשיר כבר חודשים ואני פשוט לא מספיק להגיע אליו, כי יש כל כך הרבה משחקים אחרים שצריך לשחק בהם.
אין זה פלא שהסוויץ׳ שלי רשמה עשרות שעות משחק בחודשים בהם גם הפלייסטיישן וגם ה-Xbox נשארו כבויות. ואם השמועות לגבי 2020 נכונות, לא אופתע לגלות שגם בשנה הבאה המצב יהיה זהה. נינטנדו, אולי לאחרים כבר נמאס לראות אותך מככבת ברשימות סיכום השנה שלי, אבל לא לי. להיפך. מקווה שתפציצי שוב גם בסיכום הבא.

ובקטע רע: הזדקנות
לפני מספר שבועות טסתי לכמה ימים בלונדון. לפני הטיסה הייתי שקוע עמוק בשני משחקים: Pokemon Shield ו-Star Wars Jedi: The Last Order. שיחקתי בהם על בסיס יומי והתקדמתי בשניהם בקצב מספק. ואז טסתי, וטיילתי, ונהנתי ואפילו עשיתי קצת שופינג. ומאז שחזרתי לארץ לא נגעתי באף אחד מהם. עזבו את זה, מאז שחזרתי בארץ בקושי נגעתי באף משחק אחר. אבל ככה זה. השנה התחלתי סוף סוף לעבוד בהיי-טק, עבודה של גדולים עם שעות מרובות, שלוקחת ממני הרבה אנרגיות בכל יום. ויש גם את לירי, שהיא הילדה הכי חמודה בעולם שממלאת את החיים שלי באור גדול, אבל גם שואבת ממני את מעט האנרגיות שאני מצליח להגיע איתן הביתה אחרי יום העבודה. ואז, אחרי שגם הילדה הולכת לישון וסוף סוף יש לי שעה-שעתיים לעצמי, אני פשוט סחוט מדי לעשות משהו אקטיבי, ומעדיף להתייבש מול הטלוויזיה.זה קצת עצוב שיציאה כל כך קצרה מהשגרה מצליחה לשאוב אותי החוצה משגרת המשחקים שלי. זה מאוד עצוב להבין שהגעתי לשלב הזה בחיים בו קשה מאוד לגייס את האנרגיות והזמן בשביל להשקיע בתחביב הזה שלי, שאני כל כך אוהב.
הייתי רוצה לשחק יותר. הייתי רוצה להספיק לסיים את כל "משחקי החגים" של השנה. הייתי ממש רוצה להשלים משחקים שפספסתי בחודשים האחרונים כמו Return of the Obra Djin או Intro the Breach (שניהם מחכים לי בסבלנות בסוויץ'). הייתי מת לצאת להרפתקה של עשרות שעות באחד ממשחקי התפקידים היפניים שעדיין לא שיחקתי בהם.
אבל מצד שני, משחקים הם תחביב. הם משהו שאני לא אמור "להתאמץ" בשבילו. להיפך, הם משהו שאמור לסייע לי להרגע ולהנות אחרי שאני כל כך מתאמץ בחיי היומיום שלי. ועם הגיל וההורות והעבודה וכל השאר – זה הרגע בו אני נאלץ להודות שכבר אין לי המון זמן להשקיע בתחביב הזה.
מצד שני, אנחנו בסוף השנה וזה הזמן לגבש New Year Resolution. ובכן, שלי ללא ספק יהיה "להצליח למצוא, איכשהו, יותר זמן למשחקים". שיהיה לי בהצלחה.