את 2019 סגרנו עם הסיכום של עופר שאמר "איזה משחקים הולכים לצאת ב- 2020, אה?". ובאמת – שיו, איזה משחקים יצאו ב- 2020. בעוד שהשנה הזאת, עבור המון אנשים ועבור המון צורות בידור, לא היתה מדהימה, בלשון המעטה – בפינת הגיימינג הקטנה שלנו אולי לא הכל היה "עסקים כרגיל", אבל זאת היתה שנה מצוינת.

לשמחתי, עופר כבר כתב על Hades, אז קצת יותר קל לי לסנן את הרשימה הנרחבת שלי לבסך הכל שלושה דברים שאהבתי ב- 2020. אבל היו יותר. הרבה יותר.

The Last of Us Part II

ובכן, Naughty Dog עשו זאת שוב. הם עשו משחק שריסק לי את הלב לחתיכות, ואז נתן לי כמה רגעי נחת, ואז עשה את זה שוב. ושוב. ושוב. The Last of Us Part II לא מרפה. הוא גורר אתכם עמוק יותר למעגל של אלימות, כאב וסבל, מכריח אתכם לעשות דברים איומים ונוראיים בשם דמויות שחשבתם שאתם מחבבים בסך הכל, ובניגוד למשחקים אחרים (אהם Spec Ops: the Line) לא נועץ לכם אצבע בעין ומסתכל עליכם במבט מאשים אחרי שאתם עושים את זה, אלא מסתכל ושופט ביחד אתכם את הדמויות.

באמצע הוא כולל כמה set pieces כמו שרק Naughty Dog יודעים לעשות (כולל מה שקראתי לו "סצינת המרדף מ- Uncharted 4 אם Uncharted 4 היה סרט אימה"), כמה מהסצינות הכי מקסימות שראיתי במשחק כלשהו אי פעם, ואקשן לא רע בכלל – אם כי זה בבירור לא הפוקוס כאן. כן, החצי הראשון של המשחק קצת ארוך מדי ובכיף היה אפשר לקצץ ממנו איזה 30% בלי לפגוע במשחק ובמה שהוא מנסה לעשות, אבל זה בקטנה. כל הכבוד ל- Naughty Dog על מה שהם עשו פה. בבקשה אל תעשו את זה שוב.

רוצים להקשיב לעוד כמה עשרות דקות שבהן אנחנו מדברים על כמה מושלם The Last of Us Part II? ובכן, הקלטנו עליו פרק בונוס מיוחד של "גיימפוד"! אז אתם יכולים!

Half-Life: Alyx

תראו איזה קטע, גם Valve עשו את זה שוב! הם בנו משחק שלקח ז'אנר מסוים, ויצר את בסיס ה"ככה צריך לעשות את זה" שמפתחי משחקים הולכים לנסות להעתיק ממנו במשך שנים עד שהם סוף  סוף יקלטו איך עושים את זה וזה יהפוך להיות הסטנדרט החדש. זה היה קצת יותר מפתיע במקרה של Valve. כאילו, בניגוד ל- Naughty Dog שמשחררים משחקים נהדרים באופן קבוע, ל- Valve היו מעט מאוד משחקים בשנים האחרונות, ולפחות אחד מהם היה Artifact. אבל Alyx לגמרי נראה כמו חזרה לגדולה של החברה. עכשיו רק שינצלו את זה בשביל לפתח עוד משחקים.

מה היה כל כך טוב ב- Alyx? ובכן, לשמחתכם, גם עליו הקלטנו פרק מיוחד של "גיימפוד" שבו אנחנו מדברים על זה במשך זמן ממושך. אבל התקציר הוא שמשחקי VR בדרך כלל עושים את הקטע הזה של לתת לכם לשקוע בעולם וירטואלי בצורה טובה, אבל הם לא מתקרבים לרבע מהרמה של Alyx, שגורם לכל מטאטא ופיסת עץ להגיב בצורה אמינה והופך את ההסתובבות בעולם שלו לתענוג. על זה מוסיפים כמה מכניקות נפלאות שמרגישות אינטואיטיביות אחרי דקה ורבע (Grabbity Gloves!), ואת ג'ף. יו, איזה מדהים היה ג'ף.

Tony Hawk's Pro Skater 1+2

ולפעמים לא צריך לפרוץ גבולות חדשים. לא מבחינה נראטיבית, לא מבחינת משחקיות, אפילו לא מבחינה גרפית. לפעמים פשוט מספיק לעשות שיפוץ קל בשביל לעדכן קלאסיקה על-זמנית שבה אתם רוכבים על סקייטבורד, עושים תרגילים מדהימים ושוברים לעצמכם את המפרקת, כדי שלא תראו מוזר כשאתם משחקים בה בשנת 2020.

לעתים קרובות מה שהרימייקים האלה עושים, אפילו הטובים שבהם, זה לחשוף את הצדדים של המשחק המקורי שלא הזדקנו טוב – פגמים שלא חשבנו עליהם כפגמים עד שהתגברנו עליהם מאוחר יותר, תפיסות מיושנות של עיצוב משחקים, קלישאות עלילתיות שהפכו במרוצת הזמן לבלתי נסבלות. אבל ברימייק של Tony Hawk's Pro Skater 1+2 אין בעיות כאלה, פשוט כי למשחקים המקוריים לא היתה אף בעיה כזאת. המשחקיות שלהם מושלמת, עיצוב השלבים מצוין, האיזון ללא רבב, הפסקול מדהים. הגרפיקה, התמיכה במשחק מרובה משתתפים, והצורה שבה הקוסטומיזציה במשחק הזה עובדת עברו עדכון טכנולוגי נחוץ, וזהו. המשחקים מושלמים בדיוק כפי שהם היו בתחילת המאה.

(על טוני הוק לא הקלטנו פרק שלם של "גיימפוד", אבל כן דיברנו עליו הרבה במהלך פרק רגיל לחלוטין של "גימפוד", אז יש לנו את זה לפחות)

ובצד הרע…

Kingdom Hearts III Re Mind

ב- 2019 קראתי ל- Kingdom Hearts III "משחק השנה שלי", לזעזועם של רבים מחברי הבלוג. מהסיבה הזאת, די שמחתי שיוצא לו DLC. התלהבתי מהזדמנות נוספת לחזור לעולם של Kingdom Hearts. אמנם קריאת תקציר העלילה של ה- DLC הצפוי עוררה בי חששות, אבל נופפתי אותם הצידה. יי! עוד Kingdom Hearts! איזה יופי זה הולך להיות!

זה לא היה יופי.

הבעיה המרכזית ב- DLC של Kingdom Hearts III היא שהוא היה מעליב. כבר ראיתי תוספות תוכן ממש דלות למשחקים שנמכרות במחיר ממש גבוה, אבל מעט מאוד מהן הכריחו אותי לשבת ולצפות מחדש בסרטונים של 30 דקות שנלקחו בשלמותם מהמשחק המקורי, רק בשביל לשחק משחק "מצא את ההבדלים" עם איזה 4 וחצי שניות של תוכן נוסף שנדחפו פנימה. כל מה שהפך את Kingdom Hearts III למשחק השנה שלי ב- 2019, הייצוג היפהפה של עולמות דיסני, הגישה הילדותית והתמימה, הצורה שבה הוא לא לוקח את עצמו ברצינות (או לפחות, לא מאוד ברצינות) – כל זה נזרק מהחלון לטובת שלוש שעות של מלודרמה מטופשת שלפחות חצי ממנה כבר ראיתי כשסיימתי את Kingdom Hearts III. לא יפה, סקוור אניקס. בבקשה תתאמצו יותר לקראת Kingdom Hearts IV. אתם יודעים, זה שבטח יצא ב- 2034. אבל בכל זאת!