הו, איזו שנה זו הייתה.

לא, ברצינות, שמישהו יענה לי על השאלה. איזו שנה זו הייתה? כי אני סגור כל כך הרבה זמן בבית שאני כבר לא בטוח מה קורה סביבי.

בכל מקרה, לא משנה באיזה דרכים מקוריות 2020 הלקתה בכם – היא עדיין נתנה לנו מספיק חומרים לדבר עליהם בסיכום המסורתי שלנו. אז יאללה, פעם אחת אחרונה ודי לשנה זאת: בואו נסכם!

קונסולות חדשות!

הן גדולות, הן חזקות, הן עמוסות בפיצ׳רים חדשים – והן כנראה הדבר הכי משמח שקרה לי בשנת 2020, לפחות בכל הקשור לגיימינג (כי בכל זאת, התינוק החדש שיצא לי השנה משמח קצת יותר. אבל רק קצת). הפלייסטיישן 5 וה-Xbox Series X כבר יושבות אצלי מתחת לטלוויזיה. אני בדור הבא בייבי!

ההשקות עצמן, חייבים להגיד, לא היו כל מה שפיללתי אליו. אין מספיק משחקים בלעדיים, וגם הקיימים לא באמת מציגים עדיין את מלוא הפוטנציאל של הדור החדש. גם הקטע המעצבן את זה שהייתי צריך למכור את נשמתי לשטן כדי לאבטח לעצמי את הקונסולות החדשות בהשקה, בזמן שרוב רובם של חבריי לא הצליחו להשיג לעצמם מכשירים, לא להיט.

אבל למרות זאת, קשה לי לא לחייך כשאני רואה את ממשק המערכת החדש של הפלייסטיישן מופיע על מסך הטלוויזיה שלי (ממשק מחורבן אגב, אבל עדיין גורם לחיוכים), או כשאני מפעיל את ה-Series X והיא מספיקה להדלק מהר יותר ממכשיר הטלוויזיה שלי. קשה שלא להנות מ-Assassin's Creed החדש ב-4K HDR 60FPS, או מלהטוטי השלט החדש של פלייסטיישן שבאים לידי ביטוי במיילס מוראלס או ב-Astro Bot. קשה שלא לצהול כשמסתכלים על הפלייסטיישן 5 ותוהים בקול רם על איזה חומרים משני תודעה היה מנהל העיצוב התעשייתי של סוני כשעיצב את המפלצת המכוערת והמרשימה הזאת.

את הפוטנציאל האמיתי של הדור החדש נגלה במהלך השנים הבאות. עד עכשיו המשחקים מרגישים פחות או יותר אותו דבר, עם שדרוגים גרפיים שגורמים לאנשים מסויימים לחרחר בבוז ״חחחחחחחח, ב-PC החזק שלי יש גרפיקה יותר טובה כבר שנתיים״ (תודה, אנשים. אם הייתי מעוניין בדיעה שלכם הייתי… מישהו אחר, אני מניח). ובכל זאת, קונסולות חדשות! גדולות! חזקות! עמוסות בפיצ׳רים! איך אפשר שלא להתלהב.

Assassin's Creed: Valhalla

לפעמים אני מרגיש שיוביסופט השתמשו באנימוס כדי לסרוק את ה-DNA שלי, ואז יצרו את הטרילוגיה הנוכחית של Assassin's Creed בדיוק על פי הדברים שאני אוהב. Valhalla, השלישי בטרילוגיה, הוא כנראה המוצלח ביותר בסדרה.

הוא גדוש בתוכן, אבל מרווח מספיק כדי שזה לא ירגיש מאיים. הסיפור שלו אמנם מתחיל קצת לאט, אבל צובר תאוצה ועד מהרה קשה לעזוב אותו. מערכת הקרב שלו אדירה וכיפית. הגרפיקה שלו מהממת. הקווסטים הצדדיים שלו מעולים. המשימות הראשיות אולי קצת רפטטיביות (״כמה מפתיע – עוד טירה שצריך לכבוש!״), אבל למרות זאת אף פעם לא משעממים או נמרחים.

בקיצור: אם אתם אנשי Assassin's Creed, המשחק החדש ממש ממש בשבילכם. ולמרות שנאלצתי לוותר על להציב במקום הזה את Hades (תודה, עופר!) או את Last of Us Part II (תודה, זיירמן!), לא היו לי יותר מדי לבטים לפני שהחלטתי לתת לו את תואר ״משחק השנה״ שלי לטובת הסיכום הזה.

Paper Mario: The Origami King

2020 לא היתה שנה מדהימה לנינטנדו.

נכון ש-Animal Crossing עשה חיל, וגם אוסף משחקי התלת-ממד של מאריו היה הפתעה משמחת (אם כי לוקה בחסר. איפה Galaxy 2 איפה?), אבל עדיין היה חוסר במשחקי הארדקור גדולים באמת בשביל הנינטנדופילים שביננו, בוודאי יחסית לשנים הטובות יותר של הסוויץ׳.

ואז הגיע Paper Mario. הוא הגיע כמעט משום מקום, שלושה חודשים בלבד אחרי שהוכרז. זה הרגיש כאילו נינטנדו מנסה לטאטא אותו מהר מהר החוצה, כאילו היא מנסה להסתיר משהו, ובדרך כלל זה סימן די מחשיד. לא אצל מאריו. The Origami King הוא כנראה המשחק הכי underated של השנה, וחבל: הוא נורא מצחיק, הוא כיפי לאללה, הוא מפתיע כל הזמן. הוא פשוט יופי של משחק.

בשלב הזה, לא ברור מה נינטנדו מתכננת לנו ל-2021. רשימת המשחקים שלה לשנה הקרובה דלילה עד לא קיימת, וגם השמועות על קונסולת Switch Pro עוד לא בדיוק מחזיקות מים. ובכל זאת, אם החברה הזאת הצליחה לשחרר לנו משחק כל כך מוצלח תוך שלושה חודשים, אני לא באמת דואג. יש סיכוי סביר שהיא תצליח לעשות זאת שוב.

ומהצד השני: 2020

2020 היתה חרא של שנה, זה קונצנזוס בכל העולם. והחרא הזה, שעיקרו הגיע מהקורונה, זלג פעמים רבות גם לתעשיית המשחקים.

כתבתי כבר על הקונסולות החדשות, שבגלל אילוצי קורונה נאלצו לקבל סוג של ״השקה רכה״. משחקים רבים נדחו. אחרים לא נדחו אבל יצאו חצי אפויים מהתנור והצליחו להרוס לחלוטין את המוניטין של אחת מחברות המשחקים האהובות ביותר בעולם (נראה אם תצליחו לנחש על איזה משחק אני מדבר!).

ובכלל, המצוקה והסטרס שתקפו את העולם כולו גרמו ל״גיימריםםםםםםםםם״, לא עם מאוד מנומס גם בימי שגרה, להפוך פעמים רבות לאפילו יותר מעצבנים, ולשיח שמתמקד בתחביב שלנו להרבה פחות סבלני ונעים. רק נסו להזכר בסופת החרא שהתפרצה מייד עם יציאתו של The Last of Us 2, רק כי היוצרים העזו לקחת כמה החלטות אמנותיות שנויות במחלוקת. או לאווירת ה-Doom and Gloom בעקבות ההשקה העקומה של Cyberpunk 2077 (עקומה עקומה אבל בואו, זה לא המשחק המבוגבג הראשון שיצא לנו לפגוש).

תעשיית המשחקים תמיד שוקקת תככים, ומלאה במעריצים רעילים שמעדיפים לריב באינטרנט מאשר להתלהב מהתחביב המגניב שלהם. 2020, כך נראה לי, שמה דגש על הצדדים הפחות יפים של התעשייה. נקווה שב-2021 ימצאו חיסון גם לזה.