אחרי שבשנה שעברה תערוכת EGX נערכה באופן מקוון בלבד (מסתבר שיש איזו מגפה עולמית או משהו), השנה היא חזרה לאולמות התערוכה של ה-ExCel בלונדון, ומאחר שגם אני בלונדון, חשבתי לעצמי – למה שלא אקפוץ לבקר בה, לראות מה חדש בעולם הגיימינג.
השנה, נראה שהמילה הכי מתאימה לתיאור התערוכה היא "פחות" – פחות משחקים, פחות שטח תצוגה, פחות הרצאות, פחות אורחים, פחות צפוף, פחות תחושה של "אירוע".
בשנים קודמות התערוכה התפארה במתחמים גדולים שמוקדשים לכל אחת מהקונסולות העיקריות, דמואים של משחקי AAA שעדיין לא הגיעו לשוק, שלכל אחד מוקדשות עשרות עמדות משחק, תחרויות קוספליי, דוכני חומרה מרצ'נדייז וציוד היקפי, תחרויות eSport, וכמה מתחמי פאנלים והרצאות, מה שגורם לתערוכה השנה להיראות כמו חיקוי חיוור.
יש מעט מאוד משחקי AAA שניתן לשחק בהם בתערוכה – Deathloop, Hunt: Showdown, Crysis: Remastered Trilogy, Baldur’s Gate III ואולי עוד כמה, בתלות בכמה ההגדרה שלכם של AAA גמישה. אבל למעט באיזור האינדי, לא חושב שהיה בתערוכה משחק אחד שעדיין לא יצא לשוק (או לפחות זמין פומבית ב-Early Access).
אבל! אם אני שם לרגע את כל זה בצד, וזוכר שסך-הכל באתי לתערוכה הזו בשביל לבלות כמה שעות שכל המטרה שלהם היא לשחק במשחקי וידאו, אני מבין שלמרות הכל זו תערוכה די כיפית.
היא אמנם התחילה ברגל שמאל – כשנכנסתי לאולם התצוגה ראיתי תור קצר למשחק Hunt: Showdown, אז חשבתי לעצמי שזו הזדמנות לנסות אותו לפני שהעומס האמיתי יתחיל.
בערך שעה מאוחר יותר, כשראיתי שהתור בקושי זז, ויש לפני עוד לפחות חצי שעה של עמידה חסרת-מעש בזמן שאנשים לידי עם קונטרולים ביד אשכרה נהנים מהזמן שלהם בתערוכה, החלטתי לצמצם את ההפסדים שלי ולעזוב את התור. בהמשך היום למדתי מהטעות שלי והחלטתי לוותר גם על כניסה למתחם ה-18 פלוס (עם משחקים כמו Deathloop, Back 4 Blood ו-COD: Blops CW), כי תור הכניסה אליו הכניסה אליו ארך בערך שעה וחצי. אולי מחר אני אתן להם הזדמנות נוספת, אם אגיע מספיק מוקדם.
בגדול, המשחקים בתערוכה מתחלקים לשלושה איזורים – משחקי AAA עתירי תקציב פיתוח ופרסום, משחקי אינדי שיש להם לכל הפחות מפיצה מוכרת (Rezzed Zone), ומשחקים שהם בד"כ passion project של מפתח יחיד או זו מפתחים, שעבדו על המשחק במשך שנתיים בסופ"שים (Leftfield Collection). שני האיזורים האחרונים הם באופן מסורתי אלה שאני הכי נהנה לבלות בהם, כי המשחקים שם הרבה יותר מגוונים מאלה ששפכו עליהם מיליונים וצריכים לוודא שההשקעה משתלמת, כי זו הזדמנות לדבר עם מפתחי המשחקים, שתמיד שמחים לדבר על המשחק שלהם, וכי לא צריך לחכות בתור בשביל לשחק בהם.
אז הנה ההתרשמויות שלי מכמה משחקים ששיחקתי בהם היום, בלי סדר מסויים:
לשים את המילה "דינוזאור" במשחק או סרט בד"כ מבטיח שהדבר הזה יהיה לכל הפחות Spectacle. נראה שהאנשים מאחורי Dinosaur Fossil Hunter (שהם, בגדול, אותם אנשים שמאחורי Occupy Mars: The Game, שהוא, כך הובטח לי, אינו Surviving Mars) שמו לעצמם למטרה להוציא כל פיסת כיף מהמונח. אחרי שביליתי כמה דקות בלנקות כל אחת מחוליות הצוואר של דינוזאור שמצאתי באתר חפירה, הבנתי שגם אם אחליט שהקריירה הנוכחית שלי לא מתאימה לי, פליאונתולוגיה היא לא מועמדת לקריירה שנייה.
המשחק לוקח אתכם מתהליך החפירה של מאובנים (שכולל נסיעה לשטח, סגירת השטח, חיפוש אבנים, חפירה וניקוי שלהם, אריזה והעמסה על האוטו) דרך הניקוי ובניית המאובן ועד עיצוב חלל התצוגה במוזיאון של המאובן החדש שחפרתם.
הבטיחו לי שבהמשך, עם העלייה ברמות כל התהליך פחות מייגע, אבל אני חייב להודות שהמשחק בבסיסו פשוט לא נשמע לי מעניין. מצד שני, ראיתי בתערוכה אנשים משחקים בסימולטור מכסחות דשא, אז מה אני מבין בכלל?
(מפתחת: PlayWay. יהיה זמין לרכישה מתישהו ב-2022)
משחק קצב מאוד מהיר וקדחתני (גוגל טוען שככה מתרגמים לעברית Hectic, אז מי אני שאגיד שהוא טועה?) שיוצא לאנדרואיד ו-iOS, כמו גם לסוויץ'.
אני סה"כ לא רע במשחקי קצב, אבל המשחק הזה היה פשוט יותר מדי בשבילי.
אם הרעיון של להחליק את האצבעות שלהם באטרף על מסך מגע, לרקע מוזיקה אלקטרונית מלחיצה מדבר אליכם, אולי כדאי לכם לתת לו צ'אנס.
(מפתחת: lowiro . זמין לרכישה עכשיו)
זה Deck-building Roguelike Turn Based game ששואב השראה מ-Mad Max. אתם משחקים נהג רכב בעולם פוסט-אפוקליפטי, שצריך לשרוד על הכביש ולהלחם בנהגים אחרים. אחרי כל קרב שתשרדו תוכלו לשדרג את כלי הרכב שלכם, וכל ציוד חדש (החל ממנוע וצמיגים, עד זוג תותחי לייזר שמוצבים על מכסה המנוע שלכם) מביא איתו סט של קלפים להלחם איתם. אני לא חושב שהוא מחדש הרבה אם אתם רגילים למשחקים מהז'אנר, אבל הוא כיפי בכל מקרה.
במקביל אליו, החברה מפתחת גם משחק קופסה פיזי בשם Death Roads: All Stars. אלה לא שתי גרסאות של אותו משחק, אלא משחקים שונים שמתרחשים באותו עולם.
(מפתחת: The Knights of Unity. אין תאריך יציאה)
D*Fuzed
זה משחק חדש שמפותח לא פחות מאשר ל-Game Boy (המקורי, אפילו לא לגרסת ה-Color). אתם משחקים חבלן שצריך לנטרל פצצות לפני שהן יפוצצו אותו. זה… חמוד, וקצת נוסטלגי, ומה שמעניין בו זה בעיקר השוק המאוד נישתי שהוא מיועד אליו (המשחק הקודם של המפתח נמכר ב-700 עותקים. הפעם הוא מקווה למכור כמות כפולה פי שתיים!). אפשר לקנות אותו כרום להורדה (אם יש לכם את האמולטור המתאים) או כ-Cartridge פיזי, אם יש לכם לאן להכניס אותו.
(מפתח: Asobi.tech. ייצא מתישהו בשנה הבאה)
שיחקתי בו בערך 20 דקות מאוד פסטורליות ונעימות. זרעתי זרעים והשקיתי אותם, ניכשתי עשבים ועזרתי לאנשים עיירה לדוג דגים, לתפוס חרקים ולקטוף אבטיחים. אף פעם לא שיחקתי ב-Stardew Valley ודומיו, אבל בדמיון שלי הם מתנהלים בדיוק כמו במשחק הזה. מאוד לא בשבילי, אבל אתם כבר יודעים אם הוא בשבילכם.
(מפתחת: Prideful Sloth. תאריך יציאה: 16/11/2021)
עוד כמה אזכורי כבוד:
Die by the Blade – משחק לחימה 1 על 1 בנוסח Street Fighter או Mortal Kombat, שהקטע שלו שהוא שמכה אחת הורגת. אז הוא מתבסס הרבה יותר על התחמקות, Parries וטקטיקה, מאשר על מכות וקומבואים (ובמקרה הגרוע – Button mashing). לא היתה גרסה שאפשר לשחק בה בתערוכה, אבל הבטיחו שהוא ייצא מתישהו בשנה הבאה.
Defend the Rook – משחק אסטרטגיה בתורות בו אתם משחקים חבורת פנטזיה גנרית על לוח משבצות, שצריכה למנוע ממפלצות פנטזיה גנריות להרוס את הצריח שעל הלוח. משהו בו הזכיר לי את Gloomhaven, רק בלי כל הטרחנות. עכשיו, כותבים מסויימים בבלוג שמכירים את Gloomahven בטח יגידו לי שמה פתאום ואני מדבר שטויות וגם טיפש והם בכלל לא דומים ו-Gloomhaven בכלל לא טרחני, אבל אני לא מקשיב להם כי אני נאמן לאמת שלי.
Zellige, The Tilemaker of Granada – אתם משחקים מעצב אריחים בספרד במאה ה-14. תאמינו או לא, אחוז גבוה מהמשחק תבלו בעיצוב אריחים.
זהו להיום. מחר – עדכון נוסף (ואחרון)