וואו. זה היה סופ”ש מוצלח לפוסטים אורחים. קיבלנו גם אחד של דורון פישלר (יש הרבה לינקים שרלוונטים לפועלו של פישלר, אבל אני פשוט אקשר כאן ל’משטרת הפוטושופ’ ואסגור עניין), על משחקי Xbox Live Arcade בכלל, ו- Greed Corp בפרט. תהנו.

חמדנות יכולה להיות אחלה דבר. החמדנות של מיקרוסופט, למשל, גרמה להם לדרוש כסף רב עבור הזכות לחבר את האקס-בוקס שלך ל-WiFi, אבל על זה עידן דקל כבר כתב כאן. לפני כמה חודשים, בגלל שינויים מבניים ופרסונליים בבית שלי, יצא שהמודם התרחק מהאקס-בוקס, ולכן היא נותקה מהרשת. רק בשבוע שעבר חיברתי אותה חזרה, זמנית, וניצלתי את הזמן השאול כדי להוריד את כל הדמואים החדשים מ-Xbox Live Arcade שנראו מעניינים אפילו במידה גבולית. וגיליתי, באותה הזדמנות, שאני ממש אוהב את Xbox Live Arcade.

המשחקים בארקייד הם בדרך כלל בנקודת האמצע הנעימה שבין משחקי "AAA” הפקות ענק מגלומניות בעלות של עשרות מיליוני דולרים, ובין משחקי פלאש קטנים וחינמיים. המשחקים בארקייד לעתים קרובות מושקעים מאוד, אבל פשוטים יחסית, לא דורשים השקעת עשרות שעות שאין לי, ועולים בין 5 ל-15 דולר למשחק. אבל הכי חשוב – כמות היצירתיות והמקוריות במשחקים שבארקייד היא הרבה מעבר למה שאפשר למצוא במשחקים "אמיתיים". כשקיבלתי הרבה מזה בבת אחת, אחרי חודשים של נתק, זה נראה פתאום כמו עושר נפלא.

כמה דמואים שווים הצצה שעלו בחודשים האחרונים:

The Misadventures of P.B. Winterbottom – עוד משחק בז'אנר ההולך ומתהווה של משחקי פלטפורמה-חידה שבה אתה משכפל את עצמך, שכולל את Braid, Chronotron ו-The Company of Myself – כולם משחקים שאני מאוד אוהב, אז אפשר לומר בבטחון שזה ז'אנר שאני ממש סבבה איתו. הקונספט אמנם כבר לא לגמרי מקורי ולא מפוצץ את הראש כמו ב"Braid", אבל גם "ווינטרבוטום" (שבו אתם משחקים זקן בריטי שגונב עוגות בעזרת הרבה שכפולים של עצמו) עושה רושם טוב, ויש לו עיצוב רטרו מקורי ומגניב.

Chime – אם אתם מהאנשים שאוהבים את Lumines, אז אתם לא יכולים להרשות לעצמכם לפספס את Chime, או שאתם לא יכולים להרשות לעצמכם לשחק בו, כי סביר שזה יעשה שמות בזמן הפנוי שלכם. אני לא מת על משחקים דמויי-טטריס בדרך כלל, אבל זאת הוריאציה הכי מקורית על הנושא שראיתי כבר הרבה זמן, ואפילו בשלב הבודד שהדמו מציע שיחקתי שוב ושוב ושוב. חוץ מזה, הוא עולה רק 400 נקודות (כלומר 5 דולר) ו-60% מזה הולכים לצדקה.

Toy Soldiers – משחק Tower Defence, רק עם אקשן, שנראה די מגניב, אבל לא הספקתי לשחק בו הרבה כי בינתיים התמכרתי ל-Greed Corp.

אז זהו. Greed Corp. העניין העיקרי שעליו רציתי לדבר. מבין כל הדמואים שניסיתי, הוא היה היחיד שריתק אותי במידה כזאת שקניתי כמעט מיד את המשחק המלא, ועדיין לא התחרטתי על זה. "תאגיד חמדנות" הוא משחק אסטרטגיה בתורות שבו קיימים רק חמישה סוגים של יחידות/מבנים, לוח המשחק קטן יחסית, ולכל היריבים יש אותן היחידות בדיוק. הרושם הראשוני הוא של משחק אסטרטגיה למתחילים, והרושם הזה מוטעה לחלוטין.

כמו בכל משחק אסטרטגיה אחר, גם Greed Corp כולל איסוף משאבים. רק שכאן, המשאב שאתה אוסף הוא הקרקע שאתה עומד עליה. לוח המשחק מורכב מ"עמודים", שככל שמנצלים אותם לגיוס כסף, הם הולכים ומתנמכים, עד שהם מתפוררים לחלוטין. מהר מאוד אתה לומד שהאויב הגדול ביותר שלך הוא אתה עצמך, ואם לא תיזהר, הקרקע תישמט מתחת לרגליך, פשוטו כמשמעו (ובלי להגיד "כדור הארץ" או "מיחזור" אפילו פעם אחת, זה גם המשחק עם המסר הסביבתי הכי אפקטיבי שראיתי במשחק עד היום). רוב המשחקים מסתיימים כשמשדה הקרב נשארו רק "אי" אחד או שניים בודדים בים של ערפילים. העובדה הזאת, ועוד כמה טוויסטים על נוסחאות האסטרטגיה המוכרות, גורמות לכך שמחשבה כמה צעדים קדימה היא לא אופציה, אלא הכרח, אם אתם רוצים לשרוד יותר מדקה.

מכירים את זה שמשחקים מציגים בפניכם את היחידות אחת אחת, ומתחילים עם כמה קרבות פשוטים שבהם תוכלו לנצח בלי להתאמץ, רק בשביל ההרגשה הטובה? אז זהו, שזה כל כך לא משחק כזה. Greed Corp הוא משחק קשה, מהרגע הראשון. ה-Tutorial (הלא נורא מוצלח, חייבים להודות) זורק עליך את כל החוקים בבת אחת, ולוקח די הרבה זמן להבין איך העסק עובד. גם בהמשך, המשחק לא סלחן: אין Undo, ומהלך שגוי אחד לעתים קרובות יעלה לכם בהפסד בקרב כולו.

החסרון של Greed Corp הוא החוסר בגיוון. שדות הקרב משתנים ואיתם גם האסטרטגיות הנדרשות, אבל כלי המשחק נשארים זהים מהמשחק הראשון ועד לאחרון (כנראה. עוד לא הגעתי לשם). בכל זאת, היה יכול להיות נחמד לגלות עוד כמה סוגי כלי נשק או יחידות לאורך המשחק, וגם איזה "קרב בוס" עם אויבים שונים מהרגיל היה מתקבל בברכה. עדיין, זה משחק מצוין שיהיה עוד יותר מצוין, אני מנחש, במשחק רב משתתפים מקומי. בקיצור, תורידו אותו, תתאמנו קצת, ואז נראה אתכם נגדי.