באיחור קצר של מספר שנים אחרי כל העולם, סיימתי את Mass Effect בגרסת ה-PC. ויש לי כמה דברים להגיד.
אני אקדים ואומר שלא שיחקתי מעולם באף RPG של Bioware, ובעצם, הדבר הכי קרוב ל-RPG ששיחקתי בו הוא Deus Ex, או אולי Borderlands במידת מה. אם כך השעות הראשונות של המשחק דרשו ממני מעט הסתגלות. המשחק זורק אותך לעולם חדש, ומיד מתחיל להמטיר עליך כמויות של מידע. גזעים, דמויות, היסטוריה ואפילו מערכות ה-Stealth של הספינה בה אתה משרת. ובכל פעם שמישהו מסביר לך משהו, אתה יכול גם לבחור ב-“Investigate” ולקבל עוד יותר מידע. בעע. תלחץ, ולפניך עוד דיאלוג מייגע. לא תלחץ, ותרגיש שאתם מפספס משהו. מתי כבר יורים במישהו?
ואם כבר יריות, כבר מההתחלה חשתי שזו לא נקודת החוזק של המשחק. השליטה מרגישה קצת מגושמת, כלי הנשק לא מהנים לשימוש, ולפחות בהתחלה – לחברי הצוות יש נטייה למות כל הזמן ולהשאיר אותך לבד במערכה. איכשהו הכרחתי את עצמי למשוך הלאה, כי בטח יש הסבר להתלהבות לה זכה המשחק בזמנו.
הם צדקו. פתאום מצאתי את עצמי מתעניין. כמו ספר מדע בדיוני אפי, שמתחיל לאט והופך למרתק ככל שאתה שוקע בעולמו, שקעתי לתוך Mass Effect. אז מה באמת ה-Saren הזה מתכנן? ומה באמת קרה ל-Protheans? ספר לי עוד משחק יקר, tell me more! משחק רבים מנסים להיות סרטים, אבל Mass Effect הוא לא סינמטי. הוא ספרותי. הוא עמוק ועמוס בתוכן. לכל דמות יש את הרקע שלה, ולכל דבר, ממש לכל דבר (למה דמות X כל כך רגישה לגבי נושא Y, נגיד), יש הסבר, אם רק תלחצו על Investigate. אז בהתחלה זה מייגע מאוד, אבל אם מתייחסים לזה כמו סיפור אינטרקטיבי ופחות כמו למשחק שבו אתם להוטים ללכת לפוצץ את הדבר הבא, זה עובד.
זה לא Deus Ex. המשחק מציב בפניכם בחירות. אתם יכולים להיות האיש הטוב או האיש הרע, אך בשונה מהחיים האמיתיים, ומ-Deus Ex, הבחירות האלה מאוד ברורות. אתה רוצה ש-X יחיה או ש-Y יחיה? תבחר. האופציות מופיעות על גבי המסך כבמבחן אמריקאי. לפעולות שלכם, מחוץ למבחנים האמריקאים, אין השלכות אמיתיות, כי נדיר שיש יותר מדרך אחת להשלים משימה. המשימות המרכזיות הן לינאריות לחלוטין וכמעט ולא משאירות מקום לחופש פעולה. ואם אין חופש פעולה, כיצד יוכל שחקן אחד להתנהג בצורה שונה מחברו?
אבל היי, אף משחק אחר הוא לא Deus Ex, אז קשה לי לבוא בטענות ל-Mass Effect בעניין. נהניתי מהמשחק מאוד. יש לו המון בעיות (כל קטעי הנהיגה ב-Mako כל כך מעפנים שזה לא מצחיק בכלל), אבל בבסיסו הוא ספר טוב שאני ממליץ לכל אחד לקחת אותו למיטה, בהזדמנות. טוב, אתם מבינים למה אני מתכוון.
ו-Mass Effect 2? יחכה למבצע הבא ב-Steam.
24 באוקטובר, 2010 בשעה 21:17
"אבל היי, אף משחק אחר הוא לא Deus Ex" – יש עוד כמה וכמה משחקי תפקידים שמציגים חופש פעולה דומה ל-DX בתוך המשימות. RPG שלא נותן לך חופש בחירה וגמישות במשימות/קווסטים, הוא לא RPG טוב.
24 באוקטובר, 2010 בשעה 23:51
יאמר לזכותם של Bioware – הם יודעים לקבל ביקורת.
אהבתי מאוד את Mass Effect, אבל אני יכול להגיד בלב שלם ש-Mass Effect 2 הוא המשחק האהוב עלי, והסיבה: הם תיקנו את כל מה שהיה מעפאן במשחק הראשון, ושיפרו את כל מה שעבד.
לא נוהגים במאקו המעצבן, אין בכלל ניהול של כל כלי הנשק עם השיפורים שהיה מיגע, והקרבות הרבה יותר כיפיים.
לגבי חופש בחירה – יש משימות שאתה יכול לבחור איך יסתיימו, ואפילו כאלה שבסופן אפשר לבחור האם להרוג את כולם או לדבר איתם כדי להביא לפיתרון לא אלים. העלילה הראשית נשארת קבועה, אבל יש לך כשחקן בחירה בהרבה מעלילות המשנה.
הם הוסיפו מערכת שאספה מידע סטטיסטי על המשחק השני, ואפילו פרסמו חלק מהמידע. שני שחקני PC סיימו את המשחק 28 פעם, שזה מטורף.
המערכת הזו אומרת שהם הולכים להשתפר אפילו יותר במשחק שיסיים את הטרילוגיה.
הנה משהו לצפות לו.
25 באוקטובר, 2010 בשעה 11:00
אני היחיד שאהב את המאקו? זה כמו רכב צעצוע שיכול לנסוע כמעט על הכל. הבעיה העיקרית עם קטעי הנהיגה שכוכבי הלכת היו ריקים ומשעממים.
ושוב, יש חופש פעולה במיקרו ובסוף המשחק יש אפילו חופש לבחור בין שני סופים. וחופש לבחור איזה חבר צוות ימות.
25 באוקטובר, 2010 בשעה 16:52
גם אני אהבתי את המאקו! אני מסכים עם יותם שהמשחק השני שיפר את החסרונות של הראשון.
אבל אני התאכזבתי שהעולם עצמו היה קטן יותר, לדוגמא הcitadel בראשון די גדולה ובשני היא הפכה לשוק קטן (נכון שיש לזה בערך הצדקה בסיפור אבל עדין). אני מקווה שהשלישי יהיה מעולה כמו השנים הראשונים ואם נלך על ההקבלה לסטאר וורס, שלא יהיו בו שום Ewoks.
25 באוקטובר, 2010 בשעה 22:04
המאקו עם קונטרולר עוד היה איכשהו נסבל, אבל במקלדת ועכבר הוא היה די סיוט.
אני לא יודע אם זה משהו במנוע אנריל שהופך את השליטה הסטנדרטית ברכבים בו ללא כל כך כיפית (בבורדרלנדס וUT2007 זה היה *כמעט* סביר, בגירס 1 ומאס אפקט זה היה ממש גרוע), אבל משהו שם באמת מרגיש קצת מפוספס.
חופש הבחירה במאס אפקט הוא בהחלט לא דוס אקס, אבל כן יצא לי להנות מכמה בחירות מעניינות במאס אפקט שהן לא שחור ולבן. בכלל, המשחק הזה שובר כמה קונבנציות של עולמות מדע בדיוני סטנדרטיים – בעיקר כשזה מגיע לגזעים השונים.
25 באוקטובר, 2010 בשעה 22:38
zipdrive, swym: הבעיה שלי עם הבחירות ב-Mass Effect היא שהן מאוד בינאריות וברורות. דוגמא לא אמיתית כדי לא לספיילר: אם המשחק רוצה שתבחר בין להציל את בני הערובה לבין להרוג את כולם, אז הוא ישאל אותך – האם אתה רוצה להציל אותם, או להרוג אותם? דאוס אקס לא ישאל אותך. תעשה מה שנראה לך לנכון, ותתמודד עם התוצאות. עץ העלילה שיצרו ב-Bioware הוא הרבה יותר מוגדר, עם הסתעפויות בנקודות מאוד מסויימות.
ועכשיו דוגמא אמיתית – ספוילר:
כשהמשחק רוצה שתבחר בין שתי הבנות, הן שתיהן ניגשות אליך ואומרות לך לבחור. זה הרגיש כל כך לא אמיתי ומנותק מהמציאות, אבל נראה שהמשחק מתעקש שתהיה מודע לכל ההחלטות שלך, וזה פוגע בתחושת ה-Immersion שלו.
26 באוקטובר, 2010 בשעה 16:57
כן, bioware לא חזקים ב-subtlety…
29 בדצמבר, 2010 בשעה 19:52
[…] נו, אז זה משחק ישן. אבל שיחקתי בו ב-2010, ובדיעבד הוא השפיע עליי יותר מכל משחק אחר ששיחקתי […]
5 במרץ, 2014 בשעה 20:35
[…] אני מאוד אוהב משחקי תפקידים ואת BioWare בפרט, אבל אם אפילו דורון נהנה ממנו, כנראה ששווה […]