"ההתקדמות שלך ב-Alpha Protocol לא תישמר אם לא תבחר כונן אחסון. האם אתה רוצה לבחור כונן אחסון? (כן/לא)"

השאלה המטופשת הזו פותחת כל סשן משחק באלפא פרוטוקול, ולדעתי היא די מייצגת. כמו כל משחק של Obsidian (גם Fallout: New Vegas החדש, לפי הביקורות), הוא מלא ברעיונות מוצלחים, אבל גם בהרבה בעיות ובאגים שמאפילים עליהם, וזה יחזור הרבה בביקורת הזו.

אלפא פרוטוקול הוא espionage RPG שבו אתם משחקים את מייק ת'ורטון, סוכן חשאי שנשלח למשימות שונות ברחבי העולם שאין ביניהן שום קשר, או ככה לפחות אני בחרתי להאמין. המשחק עצמו מנסה לטעון אחרת, ומעמיד פנים שיש איזושהי עלילה שמחברת את הכל, אבל כל פעם שהוא עושה כזה דבר זה רק מבלבל, מעצבן או מיותר לחלוטין – או, במקרה היותר נפוץ, כל השלושה. הקטעים הכי נוראיים הם ה"פלאשבקים" (שהם למעשה "פלאשים", כי הם קורים בהווה בעוד ששאר המשחק כביכול מתרחש בעבר) בין המשימות, שבהם הבוס הגדול מספר בצורה דרמטית את מה שקרה במשימה שהרגע הסתיימה.

מבחינת ריגול, המשחק מכיל הכל – איסוף מודיעין, מניפולציות, הסתננות לכל מיני מקומות מעניינים, משחקונים נחמדים של פריצת מנעולים ומערכות מחשב, ואפילו סקס. המשימות מאוד מגוונות והרבה מהן משלבות הרבה אלמנטים שונים של המשחק, אבל בסופו של דבר הרוב מתנקז ל"להיפטר מהאויבים ולהגיע לנקודה X". לצורך כך המשחק מספק 3 גישות אפשריות: גישת ה"קומנדו" – נשקים חזקים, הרבה שריון, נכנס ומרסס את כולם; גישת ה"מרגל" – התגנבות והריגת אויבים בחשאי; וגישת ה"מהנדס" – גאדג'טים, רימונים וכו'. אלה גם שלושת הקלאסים הבסיסיים של המשחק, אם כי כמובן שתוכלו ליצור אחד משלכם אם תרצו.

מלבד הקלאס שצריך לבחור יש 9 מיומנויות להתמקצע בהן: 4 סוגי נשק + אמנויות לחימה, התגנבות, גאדג'טים, טכנולוגיה ו"קשיחות". בניגוד ל-Deus Ex (שלנצח יהיה נקודת ההשוואה למשחקים בסגנון הזה), אלפא פרוטוקול לא מאפשר להתמחות בתחום אחד לחלוטין, ותמיד דורש לשלב כמה כישורים. אל תצפו, למשל, לעבור את כל המשחק בלי שאף אויב יראה אתכם – לת'ורטון יש נטייה, אחרי שעה שלמה של התגנבויות והתחמקויות, לצאת בפתאומיות מהמסתור שלו, לנופף מרחוק לאיש שניסה למצוא אותו כל הזמן הזה ולצעוק "היי, אני כאן!", ואז להיות מופתע כשמתחילים לרסס אותו.

אני בחרתי בגישת המרגל ולכן התמקצעתי בהתגנבות, אקדחים (עם משתיק קול, כמובן) ואמנויות לחימה. ההתגנבות מופשטת יחסית, ולא מתוחכמת או מוצלחת כמו במשחקי Thief למשל, אבל בגדול המנגנון עובד בסדר. ה-AI הוא לא מהגאונים, אבל סביר – האויבים יודעים  למשל להפעיל אזעקות, מה שיכול להיות מאוד מעיק – ובאופן כללי הגיימפליי טוב אך ניתן לשיפור, והמשחק יחסית מאוזן ומאתגר.

כל זה משתנה כשמגיעים ליכולות ה"אקטיביות". בכל קטגוריה של מערכת הכישורים יש יכולת אחת שהיא game changer, ובעזרתה אפשר לנצח גם אויבים קטלניים בקלילות. למשל, בקטגוריית האקדחים יש יכולת שעוצרת את הזמן לכמה שניות ומאפשרת לכוון ולירות כמה יריות ברצף. את רוב הבוסים במשחק הרגתי ככה בלי שהם הספיקו לזוז בכלל. ליכולות האלה כמובן יש cooldown, אבל ברוב המקרים אפשר פשוט לחכות, או לחלופין לעשות load last checkpoint והכל יתאפס.

האלמנט ה-RPG-י הנוסף באלפא פרוטוקול – הדיאלוגים והבחירות – הוא הסיבה שהמשחק הזה בכלל שווה אזכור, ולדעתי צריך להירשם לעד בהיכל התהילה. לא כי זה משחק ממש מוצלח (הוא לא), אלא כי הוא מראה לכולם איך באמת צריך לעשות את זה. כל דבר שעושים במהלך המשחק משפיע על ההמשך. המודיעין שת'ורטון אוסף על אנשים יוכל לעזור לו בשיחות איתם או עליהם, כל שיחה משפיעה על האיש שמדברים איתו – גם בטווח הקצר וגם בעתיד הרחוק – וכל בחירה שאפשר לעשות במהלך המשחק (גם בחירה שולית כמו האם לשסף את הגרון של אויב אקראי עם סכין, או רק להמם אותו עם Judo chop) משפיעה על המשך המשחק במגוון של דרכים. מעבר לזה, בניגוד לרוב משחקי התפקידים שבהם יש בחירה ברורה בין "פילנתרופ", "דובון לא-אכפת-לי" ו"פסיכופת עם תעודות" (אני חושב ספציפית על Dragon Age כרגע), באלפא פרוטוקול הבחירות הרבה יותר עדינות, ובהרבה מקרים בכלל לא ברור מה "טוב" ומה "רע". למשל, האם להרוג בריוני מאפיה זה טוב או רע? תלוי את מי מהדמויות במשחק אתם שואלים.

מערכת הדיאלוגים במשחק לא נותנת אופציות שיחה, אלא מבקשת לבחור "גישה" שבה ת'ורטון יגיב. בדרך כלל אלה דברים בסגנון "עצבני", "מפקפק", "מקצועי" וכו'. אבל לפעמים מופיעים שם דברים פחות ברורים, כמו "Freeze" בתמונה למעלה, וכמובן שחייבים לבחור את האפשרות הזו רק כדי לראות למה לעזאזל הם התכוונו. המשחק נותן בערך 3 שניות לבחור אחת מהגישות, אבל כדי לשמור על הזרימה של השיחה הטיימר מתחיל תוך כדי שהצד השני מדבר. זה יוצר הרבה פעמים מצבים שבהם, למשל, צריך לבחור בין "כן" ו"לא", אבל השאלה עצמה נשאלת רק חצי שניה לפני שהטיימר נגמר. אז צריך להקשיב טוב טוב לשיחה ולנסות לנחש מה הולכת להיות השאלה. (ומצד שני, מצבים שבהם הצד השני רק שואל שאלה קצרה, ואז כולם עומדים ומחכים בסבלנות 3 שניות עד שהטיימר יעבור)

מה שכן, הדיאלוגים עשויים טוב. היוצרים ממש השקיעו והקליטו כמויות אדירות של טקסטים, והדיאלוגים מרגישים ממש זורמים וטבעיים. למשל, במשימות המאוחרות יותר (ואפשר לעשות אותן בכל סדר שהוא) הרבה אנשים מזכירים בשיחות את המשימות הקודמות.

לדעתי הסיבה העיקרית ששווה לקנות את אלפא פרוטוקול היא כדי שיצרניות ה-RPG יבינו שעלו כאן על משהו ויתחילו לעשות מערכות דיאלוגים ובחירות כמו כאן. מעבר לזה, כאמור, המשחק נחמד אבל לא נורא מרגש, ומלא בעיות מעצבנות שמונעות ממנו להיות משחק טוב באמת. Obsidian, אני מוריד בפניכם את הכובע על ההישג של ליצור משחק שמצליח באותו זמן לגרום גם לעצמו וגם לכל RPG אחר להיראות מטופש.