Auto Assault, משחק המוני שזכה לביקורות מוצלחות למדי, נסגר. אין מספיק מנויים, אומרת חברת האם של המשחק, NCsoft. בטח כולם הלכו לשחק World of Warcraft. או לצאת מהבית, מדי פעם.
אילן גלר לא מופתע. משחקים המוניים, לטענתו (שהופיעה גם במאמר מיוחד בנענע, בנוסף לבלוג שלו) משחקים המוניים הם לא באמת משחקים שונים מהותית, וההבדלים ביניהם נמדדים רק בזכות הפופולריות שלהם. ברגע שיש בעולם World of Warcraft אחד… זהו, אפשר לסגור את הבסטה. אין מקום לעוד שחקנים באזור. אני ממליץ לכם לקרוא את הקישורים המצורפים – גם בבלוג וגם במאמר שלו בנענע, אילן בונה דעה לא-שגרתית ומאוד מעניינת. אם כי אני לא מסכים איתה לחלוטין.
כשאני משחק במשחקים המוניים, אני לא אדם חברותי. לוקח המון זמן עד שאני מתחיל להסתובב עם שחקנים אחרים, ובדרך כלל אני עושה את זה רק אם המשחק באמת מכריח אותי. אני גם לא מתלהב יותר מדי מ- Grinding: אני מסוגל לעשות פעולות מחזוריות הרבה מאוד פעמים בשביל להתקדם במשחק, אבל אני מתייחס לזה בתור רע הכרחי, ולא הרבה יותר.
אבל אני אוהב משחקים המוניים. נהניתי לשחק ב- Dungeons & Dragons Online. אהבתי את Star Wars: Galaxies. אפילו Dungeon Runners היה חביב בעיני. אני האדם הראשון שיודה שיש להם המון חסרונות, אבל לשפוט משחקים המוניים רק על סמך הפופולריות? אין סיכוי.
העולם חשוב לי. גם אם המכניקה של Star Wars: Galaxies היתה זהה לזו של World of Warcraft (והיא לא), עדיין, מבחינתי, זה "משחק אחר". אילן מנסה לנפנף את ה"עולם" הזה, ולהתייחס אליו כאל כלי שהמשחקים משתמשים בו בשביל להסיח את דעתו של השחקן מהמשחקיות – שזהה באופן בסיסי. אבל זה שטויות. באותה המידה אפשר להגיד שאין מקום ליותר מדי משחקי FPS ליד Half Life 2 – כי המכניקה של כולם זהה, ורק העלילה קצת שונה.
עלילה זה הכל. עולם זה הכל. לא שיחקתי ב- Star Wars: Galaxies בשביל להפוך לאביר ג'דיי (אחרי הכל, דרגות גבוהות כאלה אינן נגישות לבן-תמותה כמוני, שמתיימר לשחק במשחק פחות משעה ביום). שיחקתי ב- Star Wars: Galaxies בשביל להסתובב בעולם. לחקור אותו. ומהרגע שהשגתי אופנוע בתוך המשחק? הייתי עושה את זה במשך שעות. מגלה ערים קטנות וכמעט-ריקות בקצוות הרחוקים של המפה. מבקר בארמונו של Jabba the Hutt. מבקר במפלים המדהימים ליד הארמון ב- Naboo. סופג את האווירה של הקנטינה המקומית ב- Tatooine, שרק הפכה לריאליסטית יותר בעקבות העובדה ששחקנים אחרים היו נוכחים באותו המקום.
אני לא משחק במשחקים המוניים בשביל לעלות בדרגות. אני לא משחק בהם בשביל לפגוש אנשים. הדברים האלה קורים, אבל רק מכיוון שהתמריץ שלי הוא לראות עוד מהמשחק. עוד מהעולם. אם אני צריך ליצור אינטרקציה עם אנשים אחרים, או אפילו גילדה, בשביל שהדבר הזה יקרה… נו, אני יכול לבלוע את זה. אבל סגירה של משחק כמו Auto Assault, בשבילי, היא עולם אחד פחות שאני יכול לחקור. וחבל.
4 ביולי, 2007 בשעה 2:36
תגיד, אתה משחק GuildWars? זה נשמע בדיוק כמו מה שאתה רוצה. אין גרינד, יש אפשרות לשחק לבד או בקבוצה מצומצת (בעיקר בnightfall) והוא מתוכנן להיות ברמה שווה בין אנשים שמשחקים 3 שעות ביום ואנשים שמשחקים 3 שעות בשבוע (ובגלל שאין תשלום חודשי, זה גם מרגיש יותר נוח).
רק… אל תקנה את factions.
4 ביולי, 2007 בשעה 8:52
*מסכים נמרצות*
ואני חושב שבנוסף, הכתבה של אילן עולה על כמה נקודות טובות אבל יוצאת מראייה פשטנית מדי של התופעה המורכבת הזו וסתם מנסה להגיד משהו נחרץ, בכל מחיר.
4 ביולי, 2007 בשעה 10:15
אני דווקא הייתי מחריף ואומר שאילן טועה באופן מהותי מאוד, שנובע מכך שהוא לא שיחק בכלל במשחקים שנגדם הוא יוצא נחרצות ובראשם WoW.
זה אמנם נכון שמכל מיני סיבות (בעיקר טכניות) יש הרבה מאוד משחקי מקוונים שלא ממש מנסים להציע לשחקן הרבה יותר מאשר "רשת חברתית" כדברי אילן, אבל ההצלחה של WoW היא בדיוק בגלל שהוא דווקא כן עושה את זה, ועושה את זה טוב מאוד.
מצער אותי לראות שהמנהל והעורך הראשי של אחד משני אתרי המשחקים המקצועיים והגדולים בישראל כותב מאמר מתלהם וארוך בנושא שהוא לא מבין בו ולא התנסה בו. הייתי מצפה למצוא כל כך הרבה טעויות עובדתיות וקונספטואליות אצל כתב חובב, לא אצל מקצוען עם נסיון רב כמו אילן.
4 ביולי, 2007 בשעה 10:18
אם אתה משחק רק כדי לראות את העולם – אז מה זה משנה בכלל שמדובר במשחק תפקידים המוני? מבחינתך זה לא "משחק" בכלל, אלא רק עולם תלת-מימדי וירטואלי שאתה יכול לטייל בו. Second Life הוא בדיוק הדבר בשבילך, ואפילו זה אובר קיל, כי אתה לא באמת צריך שם אנשים אחרים.
או שפספסתי משהו בהסבר שלך, או שאתה אומר בעצם "אני לא אוהב משחקי תפקידים המוניים, אבל נורא אוהב עולמות וירטואליים, אז אני מוכן לסבול את המשחק כדי לראות אותו".
4 ביולי, 2007 בשעה 10:47
יובל, הייתי מתווכח איתך, אבל המהירות שבה אתה יורד לפסים אישיים הורסת לי את כל החשק. תהיה בריא.
4 ביולי, 2007 בשעה 11:04
כמה שעות חיים גמרתי על LINEAGE II
התחלתי לשחק בו בC2 שחקתי גם בC3
לאחר הפסקה קצרה הצטרפתי לחגיגה של C5
וINTERLUDE
ועכשיו אני בגמילה (עובד.)
4 ביולי, 2007 בשעה 12:57
אילן, אני לא רואה כאן פסים אישיים. השאלה הפשוטה היא, האם שיחקת במגוון משחקי תפקידים המוניים, או לא. אם כן, אז יובל טועה, וגמרנו. אם לא, אז יובל צודק, וגמרנו. אין כאן שום האשמה אישית מעבר לבדיקה עובדתית של הדברים.
אם כבר, הוא קורא לך "מקצוען בעל ניסיון רב".
4 ביולי, 2007 בשעה 18:34
אם כך, נסכם שיובל טועה. 🙂
4 ביולי, 2007 בשעה 19:59
אילן, אתה מקצין את הדעה שלי. כן, המניע מספר אחד שלי הוא לחשוף עוד מהעולם ומה"עלילה" (גם אם העלילה היא סדרה של קווסטים עם קשר לא-חזק ביניהם). זה לא שאני לא נהנה מהחלקים האחרים. Second Life הוא דוגמה רעה, כי דווקא בעולם כזה אין שום אתגר. כל חלקי העולם נגישים בפני, יש מעט מאוד דברים שאני לא יכול לעשות בעולם, מבחינה טכנית, מהרגע הראשון… ואין שום פיסות עלילה לחשוף, או חלקים חדשים של העולם לנסות להגיע אליהם.
אז אתה יכול להגיד שאני מוכן להסתפק במכניקות משחק חלשות ומחזוריות (תאורטית, עדיין יש את הטענה של יובל – אבל הדעה שלי לחלוטין לא תלויה בשאלה האם הטענה הזו נכונה או לא) רק בשביל לחשוף עוד כמה פיסות מעולם וירטואלי. אתה תהיה צודק לחלוטין, אבל היי – אפשר להחיל את הטיעון הזה גם על משחקי תפקידים או פעולה, למשל.
5 ביולי, 2007 בשעה 9:09
אני לא יכול להבין איך מבקר משחקים בעל נסיון יכול לשחק ב- WoW ולא לראות שמדובר במשחק סוחף, רחב יריעה עד מאוד מבחינת חקירה וגילוי של עולם פנטסטי, עם מגוון רב למדי של מנגנוני משחקיות שמתרכבים יחדיו בצורה כמעט מושלמת.
כמשחק, הוא הרבה יותר מורכב, מגוון ובעל משחקיות עמוקה מרוב המשחקים בשוק, כולל רוב משחקי התפקידים. אולי רק אובליוויון וגות'יק 3 יכולים להתחרות בו, רק שאצלם רמת האומנות האודיו-ויזואלית והליטוש לא מתקרבים לרמה של בליזארד. אגב, Final Fantasy XII מרגיש כל כך מיושן ומוגבל יחסית לשלושת אלו שזה ממש מעליב.
WoW מצליח כי הוא משחק מעולה. לא סתם משחק טוב, מעולה. הוא אגב רחוק מלהיות הכי פופולרי בעולם. לא מעט משחקים אסיאתיים חינמיים לא רואים אותו ממטר מבחינת כמות שחקנים. כך שהטיעון המרכזי ש- WoW מצליח כי הוא מצליח ואין בלתו ממש לא מחזיק מים.
הטיעון שהכי מסגיר את העובדה שלא ממש שיחקת ב- WoW, אילן, הוא זה (אני מצטט מהמאמר שלך): "כשחקנים, מידת ההשפעה שלכם על תוצאות הקרב מינימלית. מרגע שבחרתם עם מי ברצונכם לצאת למשימה, ומי האויב הראוי ליכולות דמותכם הווירטואלית, אתם למעשה צופים מהצד במתרחש."
זה היה נכון למספר משחקי MMORPG ישנים, וכבר שנים שזה לחלוטין לא נכון. אם נתמקד ב- WoW זה לא נכון כבר מהדרגה החמישית, אליה אתה מגיע לאחר 30 דקות של משחק. ברגע שצריך לשתף פעולה עם שחקנים אחרים הסיפור הזה נגמר, ועומק הטקטיקות שניתן להשתמש בהן הוא עצום. ואני אפילו לא מזכיר משחק תחרותי מול שחקנים אחרים.
במשחקים אחרים כמו Guild Wars הטיעון הזה עוד פחות נכון. הסיבה שאין יותר מדי הצלחות (וגם זה לא נכון – יש המון הצלחות, רק לא במודל המנוי החודשי) בתחום ה- MMORPG היא לא בגלל שאין כאן משחק או גיוון משחקי, אלא מכיוון שהקמה של MMORPG הוא הפרוייקט הכי יקר, קשה וארוך בכל תעשיית המשחקים כרגע, ורוב החברות לא יודעות To Pull It Off.