ב-Call of Duty: Modern Warfare 2 רציתי לשחק כשהוא יצא, לפני כשנה, אבל התקמצנתי. Activision ביקשו עבורו 60 דולר, ובתור אחד שהתעניין רק בקמפיין לשחקן יחיד, שאורכו הקצר הטריד את מנוחת המבקרים, זה היה קצת מוגזם. יותר מכך: התרעמתי על העובדה שכל כך הרבה אחרים לא חשבו כמוני, והשאירו את המשחק גבוה ברשימת המשחקים הנמכרים ביותר (“תפסיקו לעודד אותם!”, חשבתי).
אבל עדיין רציתי לשחק בו, ועכשיו, כשיש לי מחשב חדש, זו נראתה לי הזדמנות טובה. מצאתי את המשחק במחיר סביר ב-DVD.co.uk (אחלה אתר, ששולח לארץ בזול). אתמול סיימתי אותו, אחרי חמש וקצת שעות משחק. כרגיל, יש לי כמה דברים להגיד.
קודם כל, No Russian. זוכרים? נו, השלב ההוא, שעורר סערה ברחבי העולם, בו השחקן משתתף בפיגוע ירי בשדה תעופה ברוסיה. איזה שלב מפגר ומיותר. המפתחים ניסו להיות אמיצים! להגיד משהו חזק! ביקורת חברתית\בטחונית\מדינית! קיירון גילן כתב בזמנו שזה בולשיט, ואני מסכים עם כל מילה. השלב הזה מרגיש כל כך מנותק ולא קשור, ללא שום הצדקה או בניית מתח לקראת שיא כלשהו, והתוצאה היתה שזה הגחיך את המשחק בעיניי. יודעים מה אני עשיתי בשלב הזה? ניסיתי לספור כמה חפים מפשע מסכנים אני מספיק לרצוח. זה הרגיש לי כמו הרגעים האלה ב-GTA, שבהם משעמם לך, אז אתה יוצא מהאוטו ומתחיל לחסל את מי שבא לך עם קלצ’ניקוב. לא חזק, לא רציני, לא מעניין, אלא פארק שעשועים שבו אתה בודק אם יש הבדל בין פגיעת ראש לפגיעת רגל (אין). במקום חיבור למשחק, השלב הזה משיג את ההפך בדיוק: ניתוק מוחלט.
למרבה המזל, שאר המשחק הוא Call of Duty במיטבו. מכירים את הסרטונים האלה ב-YouTube שבהם לוקחים קטעים עם פיצוצים מהמון סרטי אקשן שונים ועורכים אותם ביחד עם מוסיקה מלהיבה? MW2 הוא כזה: מעין רצף אקראי של קטעי אקשן נהדרים. רגע אחד אתה באפגניסטן, נלחם ברחובות בכוחות מיליציה שצצים מכל פינה (סטייל “בלאק הוק דאון”). פתאום אתה מוצא את עצמך נוהג ברכב שלג, מעלה באש טרוריסטים סובייטים (“מת לחיות 2”, מישהו?). בסצינה מעולה אחרת, אתה פורץ לבית כלא ונעזר במגן של פיזור הפגנות בתור מחסה. איזה כיף.
החוט העלילתי המקשר בין כל הסצינות האלה הוא דל, יש שיאמרו פתטי. אבל העלילה במשחקי Call of Duty תמיד היתה זניחה. העריכה המדוקדקת של כל רגע ורגע, עם המוסיקה המתאימה ועיצוב חזותי מרהיב, הופכים את המשחק הזה לחגיגה מלבבת של אש וגופות מתעופפות. והאווירה. Infinity Ward יודעים ליצור אווירה מלחיצה. איכשהו תמיד יורים עליך מכל הכיוונים, כשבקשר צועקים לך להתקדם. סתמו כבר, אני לא יכול להתקדם, יורים עליי! אף פעם לא הייתי בקרב של ממש, אבל יש לי הרגשה שתחושת המצוקה הזו משקפת משהו אמיתי.
לבסוף, המשחק ראוי לציון גם על הדברים הקטנים. הוא שומר את ההתקדמות לעיתים מאוד קרובות, בתדירות שגבוהה יותר מתדירות השימוש הממוצע ב-quick save, הייתי אומר. הגרפיקה טובה (לא מדהימה), אבל המשחק פועל חלק גם על מחשבים חלשים יותר, או כך שמעתי לפחות. בימים בהם משחקים רבים לא עוברים אופטימיזציה ל-PC, קמצנים בשמירות ונגועים בבאגים (עיינו ערך Red Faction: Guerrila ו-Prototype), זה ראוי להערכה.
אז האם המשחק שווה את מחירו המלא? אם אתם כמוני ומתעניינים רק בסינגל-פלייר, אז לא. לשמחתכם אפשר כבר להשיג אותו במחירים נמוכים בהרבה. פשוט לא דרך סטים, בינתיים. במחיר של כ-100 שקלים, קשה לי שלא להמליץ על המשחק. זה האקשן הכי מרוכז שנתקלתי בו מזה הרבה זמן, בקולנוע ובגיימינג יחד.
כעת אני סקרן לדעת מה מבשל עבורנו הגלגול החדש של Infinity Ward תחת EA, העונה לשם Respawn Entertainment. סיכוי טוב שזה יהיה טעים.
30 באוקטובר, 2010 בשעה 22:22
לא יודע בנוגע לסינגל של השני, אבל הסינגל של הראשון היה מזעזע. זאת אומרת, כן היתה הרגשה של בלאגן ומלחמה בהתחלה, אבל אחרי שעה הסינגל חזר על עצמו בצורה נוראית. אומנם נטשתי אותו באמצע מרוב שיעמום, אבל ממה שאני ראיתי, אין שם שום דבר ראוי (חוץ מהשלב הראשון, בספינה).
30 באוקטובר, 2010 בשעה 22:47
אני אהבתי את הסינגל של הראשון. עד השלב שבו הוא נהיה מתסכל ממש (צ'רנוביל, החלק השני של המשימה), ואז נמאס לי ונטשתי אותו.
30 באוקטובר, 2010 בשעה 23:11
טוב,
אני הכי אהבתי את הסינגל של הראשון: Heart Breakers, Life Takers
המשחק השני היה תלוש בכל הנוגע לעלילה, והרגיש כמו חיקוי זול של הראשון.
סיימתי לשחק ביום אחד (היום, מה לעשות, אני חייל) ב-MOH החדש ואני יכול להגיד שהוא מדהים.
מה גם ש-BF BAD COMPANY 2 נותן עקיצות של COD (מגלשות שלג זה גיי), גם הוא משחק מצויין שנותן פייט רציני.
אני אשמח אם תעשה מרתון על ארבעת המשחקים הללו (אחד לכל יום) ותכתוב פה 🙂
ליל"ט
30 באוקטובר, 2010 בשעה 23:23
סבבה, צור איתי קשר דרך דף ה"מי אנחנו" כדי שאני אוכל לתת לך כתובת למשלוח המשחקים.
31 באוקטובר, 2010 בשעה 0:33
מסכים עם מרבית הדברים בביקורת למעט ענין העלילה.
זה אכן לא דומה לספרות מופת או סרט משובח, אבל יש קו הגיוני בעלילה. זה ה COD הראשון ששיחקתי בו אי פעם (אף פעם לא שיחקתי גם ב-MOH), ואהבתי את הענין שאתה משחק דמות שונה בכל שלב. לגבי המשחקיות – זה אכן סרט אקשן אחד ארוך, לפעמים עם יותר מדי bad guys שזה הופך להיות מופרך (כמו בשלב שצריך לברוח מהבית אל מסוק החילוץ, שם הגנרל "מסיים" עבורך את המשימה), אבל הסרט הזה ערוך יפה ובאופן מדוקדק.
עם זאת, המשחק זה לא נועד, לדעתי, להיות סינגל פלייר. הכינו עלילה וחשבו טוב טוב על השלבים, אבל המשחק זה מקבל את גדולתו באונליין. יכול להיות שהסינגל הוא רק תירוץ הוא שהוא הכנה לאונליין (כי שם ישחטו אותך אם תתחיל בלי שום ידע), אני לא יודע.
בשורה התחתונה – האונליין שלו מ-ע-ו-ל-ה מבחינת המשחקיות , סוגי המפות וסוגי המשחקים, הנשקים וכמובן האצ'יבמנטים שמהווים נדבך די מרכזי. יש את הדברים המעצבנים הרגילים (כל נושא השרתים וההתחברות ל-IWnet), אבל זה ללא ספק אחד ממשחקי האונליין הטובים שיצא לי לשחק בהם.
קשה לי להבין למה אתה לא אוהב משחקי אונליין (זה בטח יכול להיות נושא מעניין לפוסט). במקרה הזה אתה מפסיד חלק חשוב בחווית המשחק, לדעתי…
31 באוקטובר, 2010 בשעה 0:52
דווקא זכור לי שהוא שיחק לא מעט ב-UT2003/4 בזמנו. המולטי של COD זה פשוט לא רמה ובלי סקיל. חוץ מזה שרוב התקציב (המנופח מאוד) של המשחק הלך מן הסתם לסינגל פלייר, אז האם אפשר לומר שהמולטי הוא באמת העיקר מבחינת המפתחים/מפיצים? זה בטח לא נכון מבחינת רמת ההשקעה והתקציב. זה אולי נכון בשביל חלק מהשחקנים.
31 באוקטובר, 2010 בשעה 1:58
דורון מוזמן לתקן אותי אם אני טועה, אבל קשה לי להאמין שהוא לא רוצה לשחק במולטיפלייר של COD6 כי זה "לא רמה ובלי סקיל".
ומאיפה המידע לגבי חלוקת התקציב בין הסינגל למולטיפלייר של המשחק?
31 באוקטובר, 2010 בשעה 10:13
[…] לקריאת הפוסט בבלוג המקור לחצו כאן. […]
31 באוקטובר, 2010 בשעה 13:49
רענן – זה לא שאני לא אוהב משחקי אונליין. הם פשוט דורשים הרבה יותר זמן ומאמץ ממה שיש לי כיום על מנת ליהנות מהם. השקעתי בזמנו לא מעט ב-UT 2004 וב-Team Fortress 2. וגם ב-Left 4 Dead.
אני מעדיף סינגל פלייר, כי יש לו סוף. כי אני יכול לעבור מהר לסיפור הבא ולחוות הרבה דברים שונים. הזמן שיש לי למשחקים די קצר, ואני מעדיף לנצל אותו לדברים מגוונים. למשחקי מולטיפלייר יש נטייה להיות הרבה יותר כיפיים ככל שאתה משחק בהם והופך לפחות noob, אבל אין לי סבלנות לזה כבר בימינו.
אז כדי שאני אשחק במולטיפלייר של משחק כדאי שהוא יהיה ממש מיוחד ומגניב. זה לא קשור לסקיל – InterAl. אני פשוט לא מתעניין במשחקים כמו COD\Counter Strike\AA ודומיהם, כי אני מוצא אותם בנאליים. תנו לי Quake, UT ו-Team Fotress 2 ואני הרבה יותר מרוצה 🙂
31 באוקטובר, 2010 בשעה 15:53
אני 100% עם דורון בעניין הזה של משחקים לשחקן יחיד.
ונחזור לענייני עברית, כי כבר מזמן לא הצקתי לכם, וזה בכלל בא מ- InterAl: "סקיל"? באמת? הוציאו את המילה "מיומנות" מאבן-שושן ואף אחד ל סיפר לי?
31 באוקטובר, 2010 בשעה 20:15
zipdriver-הוציאו אותך ממעגל הגיימרים המודרניים ואף אחד לא סיפר לך?
אני מעריך מאוד עברית טובה (ואני יכול להתקיל אותך בכמה דברים) אבל בכל הקשור למחשבים זה סלנג,סלנג ועוד סלנג.
אני אהבתי הרבה הרבה יותר את MW הראשון,השני גם טוב והוא מתעלה על MW1 אבל מי ששיחק קודם בMW ואז בMW2 הרגיש שהיינו כבר בסרט הזה,הרבה קטעים במשחק הרגישו מאוד ממוחזרים.
בקר לעלילה-היא באמת היתה תמיד מאוד לא קשורה,וכשאני קורא בויקיפדיה את העלילה אני לא כ"כ מצליח לקשר אותה למשחק אבל בסה"כ היו כמה טוויסט לא רע במשחק.
31 באוקטובר, 2010 בשעה 20:16
אני דווקה אהבתי את המשימה בשדה התעופה, אני לא למה עשו מימנה עניין כזה גדול.
31 באוקטובר, 2010 בשעה 22:38
דורון – הם בנאליים כי הם פשטניים ונטולי סקיל.
עידן – זה ידוע.
zipdrive – לא סתם סקיל, סקילזזזזזז.
1 בנובמבר, 2010 בשעה 0:55
ידוע, ידוע, אבל לחלק מאתנו ידוע משהו אחר. ולכן, איך אומרים בוויקיפדיה… citation needed.
1 בנובמבר, 2010 בשעה 18:16
טוב, את הדעה שלי על "השלב ההוא כתבתי כבר לפני כמעט שנה:
http://trident.at.corky.net/2010/%D7%A0%D7%99%D7%A1%D7%95%D7%99-%D7%94%D7%9B%D7%9C%D7%90-%D7%A9%D7%9C-call-of-duty/
ככה שמן הסתם אני לא מסכים עם הבולשיט של קיירן.
@InterAl, עיקר התקציב של המשחק (מעל 200 מיליון דולר) לא הלך לסינגל או למולטי, הוא הלך לשיווק ופרסום.
לגבי החלוקה הפנימית של תקציב הפיתוח עצמו – אני מניח שראשי הפרוייקט + רואי החשבון של IW ואקטיוויזן הם האנשים היחידים שבאמת יודעים איך הוא חולק בין הסינגל למולטי.
1 בדצמבר, 2010 בשעה 23:18
[…] זאת, במובנים רבים, Black Ops הוא נחות מ-Modern Warfare 2. זה מתבטא, בין השאר, בעיצוב שלבים קצת פחות מוצלח. […]