בשעה שכל אוכלוסיית הבית שלי (אפילו הכלב) תפסו את תנומת צהרי-שישי שלהם, הייתי עסוק בסריקה, בשיא המהירות, של כל העדכונים שחמקו ממני בימים האחרונים. כל כך במהירות, עד שכמעט פספסתי את הפוסט הזה של קיירון גילן, עיתונאי המשחקים החביב עלי (כפי שכבר רמזתי בעבר).
לעצלני-העכבר שביניכם, אני אספר שהפוסט שלו הוא לא יותר מהבעת-זעם כלפי הפוסט הזה של החבר'ה הבלגיים מ- Tale of Tales (גם עליהם כתבתי בעבר). החבר'ה מבלגיה טוענים: משחקי מחשב הם לא משחקים – ויש לנו רשימה של עשרה הבדלים בשביל להוכיח את זה. מר גילן טוען: אין להם שמץ של מושג על מה הם מדברים – משחקי מחשב הם הצורה העליונה ביותר של משחקים, אבל הם עדיין משחקים.
כמה שורות לתוך הפוסט של Tale of Tales, ועדיין לא הבנתי על מה הוא מדבר. נכון, משהו בטענות של כותב הפוסט לא מרגיש נכון, אבל יש לו נקודה, לא?
ואז התחילה ההפצצה. עלילה של משחק מחשב חשובה יותר מסט החוקים שלו? הם פונים לקהל בוגר יותר? אי אפשר להפסיד? בתגובות לפוסט שלו, קיירון גילן אמר שקשה לו להחליט אם הבחור מ- Tale of Tales מבין פחות בנושא משחקי מחשב או בנושא משחקים "קלאסיים". אני מזדהה עם הטענה שלו לחלוטין – הרבה מהטיעונים של הבחור בנוגע להבדלים בין משחקי מחשב למשחקים רגילים לא יכולים להיות מיושמים על שחמט, ובוודאי שלא מחזיקים מים מול משחקי האסטרטגיה/תפקידים הלא-דיגיטליים.
אז מה אתם חושבים? באיזה צד אתם?
6 ביולי, 2007 בשעה 20:06
הפוסט של Tale of Tales אומר משהו אחד נכון – משחקי ווידאו הם כבר לא משחקים במלא מובן המילה, הבעיה היא שהוא מציג את זה כדבר חיובי. הוא העלה נקודה אחת חשובה ביותר אבל, אני מדבר על מה שהוא מכנה "סט החוקים מול עלילה", למרות שלטעמי זה לא שם אידיאלי. בסה"כ, משחקים איבדו מן הניצחיות שלהם, הם הפכו למדיום "זול" שהוא לא יותר מהדודן המפגר של הקולנוע (בדומה לקומיקס, לפחות עד שגדולים כמו אלן מור וחברים הגיעו והראו למה הוא מסוגל). לכן אני מעריץ משחקים כמו DDR, שלדעתי הוא אחד מן התוצרים הכי טובים של תעשיית משחקי הווידאו. אני חושב שיוצרי משחקים שוכחים שהם יוצרים משחק ולא סרט…
6 ביולי, 2007 בשעה 23:09
…ואני עדיין בדעה שיוצרי סרטים שוכחים ברוב המקרים שהם יוצרים קולנוע ולא הצגה / סיפור בתמונות.
7 ביולי, 2007 בשעה 1:03
גם ב- Gamasutra, אגב, התייחסו לפוסט הזה. לא מפליא, מכיוון שג'ים רוסינגול שכתב את הכתבה הנ"ל ב- Gamasutra הוא אותו הג'ים ששלח לקיירון קישור לפוסט מלכתחילה. בכל מקרה, התגובה שלו מופיעה כאן:
http://www.gamasutra.com/php-bin/news_index.php?story=14595
7 ביולי, 2007 בשעה 20:39
הם לא טוענים שמשחקי מחשב הם לא משחקים, אלא שלב אבולוציוני נפרד ממשחקים "מסורתיים". זה גם לא נכון, כמובן, אבל לא בגלל מה שאתה חושב, אלא בגלל שהם מתייחסים לקטגוריה כללית מדי של "משחקי מחשב". אני חושב שבתוך הקטגוריה הזאת, כל התת-קטגוריה של משחקי "casual", שלגביה כל עשרת ה"הבדלים" לא תופסים, אבל לעומת סוגת ה"הארד-קור" במשחקי מחשב, זה נכון שרובם שונים באופנים המצויינים ממשחקים מסורתיים.
זה לא אומר שהם לא משחקים, אלא שהם סוג שונה בתכלית ממשחקים רגילים. משחקי תפקידים הם גם משהו שונה ממשחקים רגילים, ולכן הם קטגוריה נפרדת. באקדמיה, בתחומים הרלוונטיים, יש גוף מחקרי ניכר על games לעומת playing, ותת קטגוריות שונות של הסוגים הללו.
7 ביולי, 2007 בשעה 20:45
הם לא התייחסו ל"אבולוציה" בפוסט בכלל. להיפך, הם רק הקצינו את ההבדלים בין משחקי מחשב למשחקים, תוך כדי הפשטה גם של תחום משחקי המחשב וגם של תחום המשחקים הקלאסיים. דווקא קיירון גילן, בפוסט שלו, התייחס בכמה מילים לנושא ה"אבולוציה".
7 ביולי, 2007 בשעה 23:55
אני רק רוצה לנצל את ההזדמנות לומר שההפרדה לcausal וteh h4rdcorz היא בערך הדבר הכי מטופש אי פעם. משחקים הם משחקים, יש למושג הזה בסיס וגם תורה (שהיא אחד הדברים הכי מעניינים לקרא עליה). עוד משהו קטן – אני מוצא את פיינל פנטזי הרבה יותר לא-משחק מאשר Brain Age (שהוא די כיף עד שמגיעים לזיהוי צבעים, חצי אייקון ביזבזתי על לצעוק על הדבר הזה).
8 ביולי, 2007 בשעה 0:18
זו לא הפרדה מטופשת יותר מההפרדה בין משחקי פעולה, למשחקי תפקידים, למשחקי פעולה-תפקידים, משחקי Hack & Slash, משחקי תפקידים יפניים ומשחקי פעולה עם אלמנטים של תפקידים. אנשים צריכים ז'אנרים, והעובדה שקיים ז'אנר שנקרא "Casual" (ותרצה או לא – יש כזה ז'אנר, ולו רק בגלל שיש אנשים שמחפשים משחקי "Casual", ויש אנשים שמתיימרים לספק להם אותם) לא אומר שחברי הז'אנר הם פחות "משחקים".
8 ביולי, 2007 בשעה 13:40
חבל שאין לי את היכולת לקרוא כאן את כל הכתבות (זמן אינטרנט בהודו עולה כסף). עם זאת, תמיד טענתי שקיים הבדל בסיסי בין 'משחקים' רגילים ל'משחקי מחשב'. גם אם ניתן להשוות בין תכונות שונות (מרכיבי משחק וכו'), ההגדרה של בידור אינטראקטיבי כ'משחקים' מאוד מבלבלת. בפשטות – 'משחק על השואה' לא נשמע טוב. מצד שני, אני לא רואה כל בעיה ליצור בידור אינטראקטיבי שעוסק בשואה, באופן דומה לסרטים וספרים.