ההיסטוריה הגרועה של סרטים מבוססי-משחקים

עידן זיירמן| כללי הוספת תגובה

כפי שכבר אמרתי בכל מיני הזדמנויות, את שבוע שעבר ביליתי בניו-יורק, בחופשה עם אשתי. אני לא הולך לספר לכם על חווית הקניות בחנויות הגיימינג העצומות שביקרתי בהן – גם כי לא יצא לי לעשות את זה יותר מדי (יצאתי מניו-יורק רק עם עותק של Elite Beat Agents ל- Nintendo DS, שעליו עוד תשמעו בעתיד, אם לא שמעתם עליו כבר), וגם כי GamesGirl כבר כתבה על זה פוסט מוצלח לפני כמה חודשים טובים.

אני אני כן רוצה לנצל את הבמה הזאת בשביל לספר לכם משהו אחר. באחד מהערבים הפנויים שהיו לנו בעיר, תכננו לבלות ב- Upright Citizens Brigade Theatre – מועדון סטנד-אפ ותיק וזול שזכה להמלצות חמות. לא היה לי יותר מדי מידע על המופעים שלו לפני שהגענו לשם. הגענו בסביבות השעה 20:00, והנחנו שנראה מופע אחד או שניים, ואז נזוז הלאה. אבל אז גיליתי שב- 21:30 מתוכנן מופע בשם "Bad Video Game Movies: The Definitive History", אז נשארנו שם עוד קצת.

לרוע המזל, למרות שאני הולך להמליץ ממש על המופע הזה, אני לא בטוח איך אתם יכולים לראות אותו בדיוק. עד כמה שאני יודע, ההופעה במועדון באותו הלילה היתה האחרונה בסדרה, כך שגם אם במקרה הייתם מבקרים בניו-יורק (או שאתם שייכים לקהל הקוראים המצומצם שנמצא בניו-יורק עכשיו וקורא את הבלוג הזה) – אתם לא יכולים לראות את המופע. כך שאני מניח שמה שאני הולך להגיד זה, בעצם, שאם יוצא לכם לבקר בניו-יורק – תבדקו מדי פעם את התוכניה של Upright Citizens Brigade Theatre. מדי פעם יש להם דברים שקשורים למשחקים.

והמופע עצמו? ובכן, הוא מועבר ע"י שני חבר'ה בשם ג'ף רובין ופט קסלס – שרק לאחר המופע גיליתי שהם האנשים מאחורי בלוג הוידאו המצליח Bleep Bloop. לאורך קצת יותר משעה, הם עוברים על ההיסטוריה העגומה של הז'אנר שמתחילה ב"האחים סופר-מריו" (שהפתיחה שלו מובילה אותם להסבר על הדרכים הנואשות שבהן סרטים מבוססי-משחקים מנסים לכפות היגיון על עולמות מופרכים לחלוטין), עוברת ב- Street Fighter (שבו חברת ההפצה התעקשה שכל אחת מהדמויות במשחק המחשב תופיע במהלך עשר הדקות הראשונות של הסרט), Mortal Kombat ו- Tomb Raider ומסתיימת עם Resident Evil – היחיד מבין הסרטים שהתפתח לסדרה מצליחה-קלות. בדרך הם מסבירים שוב ושוב את הדרכים שבהן הסרטים האלה נכשלים ("מגניב במשחקי וידאו – דבילי בחיים האמיתיים", למשל, הוא כלל שחוזר על עצמו לאורך כל המופע), מסבירים איך סרטים מבוססי-משחקים צריכים להראות (ב- 71% מהסצינות ב- Mortal Kombat יש אנשים שהולכים מכות – יותר מפי 3 מהסרט Street Fighter… נחשו מה הם אוהבים יותר) והכי חשוב – מדגימים את הנקודות שהם מדברים עליהן באמצעות קטעי וידאו ערוכים היטב.

קטעי הוידאו האלה, בצירוף ההערות שזורקים שני המארחים תוך כדי, הם הכוכבים הגדולים של הערב. הם כוללים פנינים שמעולם לא ראיתי – כמו סצינות הסיום הנפלאות של Street Fighter, או הפירוט המוגזם שבו מסבירים ב- Mortal Kombat: Retribution איך עובד כדור הקסמים שמביא אותם לכל מקום בתוך מספר שעות (תגובתו של ג'ף: "וואו, זה רק קצת יותר מהיר ממטוס!").

בסך הכל, מדובר היה בשעה-וקצת של בידור משובח,  מהסוג שחשבתי שלעולם אני לא אראה בארץ (עד שגיליתי ש"ארץ נהדרת" עשו מערכון על Angry Birds). אז אם יוצא לכם לבקר בניו-יורק, תבדקו באינטרנט את התוכניה של Upright Citizens Brigade Theatre. אולי תמצאו שם דברים מוצלחים.

תוכלו לקרוא עוד קצת ממה שיש לג'ף ופט להגיד על המופע, כאן.

6 תגובות ל “ההיסטוריה הגרועה של סרטים מבוססי-משחקים”

  1. רד פיש מאת רד פיש:

    שווה להזכיר שחוץ מבליפ-בלופ, ג'ף רובין ופט קסלס הם שניים מהצוות הקבוע של CollegeHumor. וש-CollegeHumor באופן כללי מאוד אוהבים משחקי מחשב ויש להם המון סרטונים שעוסקים בהם. למשל, ממש מהזמן האחרון – הרוסט של מריו:
    http://www.collegehumor.com/video:1943487

  2. עידן זיירמן מאת עידן זיירמן:

    אם אתה רוצה לחדד עוד יותר – בליפ-בלופ שייך ל- CollegeHumor.

  3. דור שמר מאת דור שמר:

    איזה כיף! בליפ-בלופ היתה שער הכניסה שלי ל-CollegeHumor, ומאז שנתקלתי בה לפני אי-אלו חודשים הספקתי לראות כמעט את כל קטעי הוידאו המקוריים באתר (אבל איכשהו אני תמיד מגלה שיש עוד שפספסתי).
    פט מלך, וג'ף יודע כמעט כל דבר על משחקי מחשב, אבל חוץ מזה הוא מעט מעצבן לדעתי. בכל מקרה אני בטוח שהיה כיף לאללה ומקנא.

  4. יותם מאת יותם:

    גוררמיט!
    והנה אני מבזבז כמה חודשים טובים על הרצאה לאחד מכנסי הגיקים המקומיים על למה סרטים מבוססי משחקי וידאו לעולם לא יהיו מוצלחים. בעעע. קדחת.

  5. swym מאת swym:

    אני חושב שהשאלה האמיתי כאן צריכה להיות איך היה בפיטר לוגר. עזוב משחקים עכשיו, זה באמת מה שעושים מזה?

  6. עידן זיירמן מאת עידן זיירמן:

    פיטר לוגר היה ממש טעים ומוצלח, אבל… ננסח את זה ככה – אכלתי סטייקים טובים יותר באותה סקלת מחיר בארץ.

    אבל לעומת הסטייק – צלעות הכבש שאשתי הזמינה היו פשוט מושלמות.

הוספת תגובה


התחבר RSS תגובות RSS פוסטים
WP Theme & Icons by N.Design Studio
התאמה לעברית: We CMS