הייתי צריך לא-מעט זמן התאוששות אחרי החזרה שלי מקנדה, והאמת היא שרובה כבר מאחורי. אפילו הצלחתי לשחק שני משחקי Left 4 Dead מאז שחזרתי, והכל. אבל יש לי שני חובות שעדיין לא סיימתי לטפל בהם – הראשון הוא ביקורת על Super Scribblenauts, שכתבתי ל”וואלה!”, ואני אפרסם אליה קישור מכאן ברגע שהיא תעלה שם. השני הוא Plants vs. Zombies, בגרסת ה- Xbox. אז הנה היא לפניכם.

סביר להניח שהשם “Plants vs. Zombies” כבר מוכר לכם. יותר מזה, סביר להניח שכבר שיחקתם בו בהזדמנות כזו או אחרת – על המחשב האישי שלכם, על האייפון (ולמה לא על האנדרואיד? למה?!) או אולי אפילו על האייפד שלכם. אם זה לא קרה עד עכשיו, אתם לא באמת צריכים להמשיך לקרוא את מה שיש לי להגיד על המשחק. קנו אותו. עכשיו. על ה- Xbox. על ה- PC. על הצנונית בעלת היכולת-להריץ-משחקי-אייפד שלכם. אתם מוזמנים לקרוא את הביקורת המקורית שכתבתי על המשחק, לפני כשנה וחצי, אם אתם רוצים לדעת למה.

אבל אם כבר שיחקתם ב- Plants vs. Zombies באחת מגרסאותיו האחרונות, אתם עלולים לתהות מה יש לגרסת ה- Xbox להציע לכם. התשובה, בסדר חשיבות יורד, היא מצבי משחק מרובי-משתתפים ושליטה פחות נוחה.

מצבי המשחק מרובי-המשתתפים הם רבים ומגוונים. הבסיסי שבהם הוא המצב השיתופי ה”פשוט” – שמאפשר לשחקן שני להצטרף לשחקן כלשהו שמשחק "ב”משחק לשחקן-יחיד” בכל זמן, ולעזור לו לבצר את הבית שלו בפני מתקפת הזומבים. בשביל לתת לשני השחקנים קצת יותר תעסוקה, הם יותקפו על ידי כמות גדולה יותר של זומבים מצד אחד, ומצד שני – שחקן אחד יוכל לזרוק חבילות חמאה על חלק מהזומבים בשביל לעצור אותם בזמן שהשני ממשיך לבצר את החצר שלו עם צמחים.

אם זה לא נשמע לכם מעניין במיוחד, זה רק בגלל שזה באמת לא מעניין במיוחד. המערכה לשחקן יחיד של Plants vs. Zombies היתה קלה למדי עוד בגרסה המקורית – ברגע שמוסיפים שחקן שני, היא נהיית די שטותית. אבל ברגע שמסיימים אותה, ונפתחים בפני השחקן מצבי משחק שיתופי חדשים, כל הסיפור נהיה הרבה יותר מעניין. במצבי המשחק האלה, לכל שחקן יש גישה רק למבחר קטן יותר של צמחים, וחלק מה”שמשות” שמופיעות בשדה הקרב דורשות משני השחקנים לגעת בהם בו-זמנית כדי לקבל אותן. זה עובד די טוב.

אבל גולת הכותרת של מצבי המשחק מרובי-המשתתפים היא מצב ה- Versus – מצב שמאפשר לשחקן אחד לקבל על עצמו את תפקיד הזומבים (ולייצר עוד מהם באמצעות בניית קברים שמייצרים “מוחות”), ולשחקן השני את תפקיד הצמחים. השחקן הראשון שמצליח לחדור את ההגנות שנבנות ע”י השחקן השני מנצח. וזה כיף.

כל הסיפור הזה קצת סובל מבעיות קלות בממשק. Plants vs. Zombies הוא משחק שעובד מצוין עם עכבר, ואפילו עוד יותר טוב עם מסך מגע. ברגע שמתחילים לשחק בו עם גיימפאד, לא משנה כמה Popcap מנסים לעשות לכם הנחות (כל השמשות במשחק, למשל, “נמשכות” לעבר הסמן שלכם) – מרגישים את זה. בחלק ממצבי המשחק המתקדמים יותר (כמו ה- Vasebreaker המוצלח) ההבדל הזה מורגש באופן קיצוני. אפשר להתרגל לזה, אבל זה פשוט לא נוח באותה המידה.

חוץ מאלה, ל- Plants vs. Zombies בגרסת ה- Xbox יש כמה מיני-משחקים חדשים וסוג של טבלת שיאים שבה אתם יכולים להשוות את ההישגים שלכם לאלה של החברים שלכם. אבל זה לא באמת מה שמשנה כאן. אם כבר יש לכם את Plants vs. Zombies בגרסה אחרת, כלשהי, הסיבה היחידה שלכם לקנות את גרסת ה- Xbox היא בשביל מצבי המשחק מרובי-המשתתפים.

ואם אין לכם כבר את Plants vs. Zombies… למה בכלל קראתם עד פה? שלחתי אתכם לקנות אותו כבר בפסקה הראשונה.

Plants vs. Zombies זמין לקניה דרך ה- Xbox Live Marketplace, במחיר של 1200 נקודות (או 15$, בשפה של בני אדם)