אתמול חזרתי ל- Call of Duty 4 אחרי שלא נגעתי בו כמה שבועות. הסיבה העיקרית לזה היא שהייתה לי תקופה עמוסה במיוחד בלימודים; אבל כן יצא לי לשחק כמה דברים בזמן הזה (למשל, להתחיל ולסיים את Tyrian 2000), ובאמת היה עוד משהו שמנע ממני לחזור ל- Modern Warfare.
אלה מכם ששיחקו Left 4 Dead (אני מקווה שמדובר ברוב מכריע) מכירים את הקטעים של ה-Horde: אלה קטעים שבהם צריך להתבצר באיזה מקום ולחכות כמה זמן עד שיקרה משהו, ובינתיים באים עשרות עד מאות זומבים שכל מה שהם רוצים זה קצת מוח. ארבעה אנשים מסכנים נגד המון המון זומבים. רוב הקטעים האלה מאוד קשים, כמובן. עכשיו קחו את התיאור הזה, תחליפו "ארבעה אנשים" ב"איש אחד ובוט אחד", ותנו לזומבים רובים. זה המצב שבו הייתי תקוע.
אין לי בעיה עם משחקים קשים – אני אפילו מעדיף אותם, ובדרך כלל משחק ברמת קושי גבוהה. אבל יש דרכים טובות ודרכים רעות לעשות את זה. Arkham Asylum לדעתי הוא משחק שעושה את זה בצורה מושלמת: משחק מאתגר, שנהיה יותר ויותר קשה עם הזמן, וממש מכריח אתכם להתאמן ולהכיר טוב את כל הכלים שברשותכם ככל שמתקדמים בו.
אני יודע שליצור משחק שיהיה קשה-אבל-לא-מתסכל גם לשחקנים מתחילים וגם למטורפים כמוני זה לא פשוט. אבל זה משהו ששווה להשקיע בו, כי האתגר מוסיף הרבה מאוד למשחק , ומצד שני אם המשחק קשה מדי אנשים פשוט יפסיקו לשחק בו. שתי דוגמאות קיצוניות שעולות לי לראש הן Just Cause 2 – שהוא משחק מאוד כיפי, אבל כל כך קל שלדעתי הוא פשוט לא מעניין, ולכן אני לא חושב שאשחק בו – ומהצד השני Oblivion, שבו כשה-slider של רמת הקושי נמצא על 66% כבר צריך 50 ומשהו חצים כדי להרוג כל שועל מסכן.
אבל זו בדרך כלל לא הבעיה העיקרית. משחק טוב צריך שתהיה לו עקומת קושי (Difficulty curve). זה אומר שהמשחק מתחיל ברמה סבירה, נהיה יותר ויותר קשה עם הזמן, ולקראת הסוף מתחיל להאיץ את הקצב, עד הבוס האחרון שממש דורש התמקצעות והכרה של כל המנגנונים של המשחק כדי להצליח. וזה משהו שאפילו משחקים מצוינים נוטים לפשל בו. Arkham Asylum, כאמור, עשה את זה מצוין. גם God of War זכור לי לטובה מהבחינה הזו.
מה שהפריע לי ב-MW הוא לא רמת הקושי שלו. נכון, יש בו קטעים קלים מדי ויש בו קטעים מעצבנים, אבל רוב הזמן הוא מאתגר ונחמד. ובכל זאת, עקומת הקושי שלו דפוקה.
כשאני אומר שאפילו משחקים מצוינים חוטאים בנושא הזה, זה כולל חלק מהמשחקים האהובים עלי אי פעם:
כפי שאפשר להבין מהדוגמאות שנתתי, עקומת קושי גרועה לא הופכת מיד משחק לגרוע, או אפילו לבלתי-מצוין. אבל זה יכול לבאס (כפי שציינתי פעם בגיימפוד, זה די הרס לי את הסופים של ביושוק ודרגונאז'), ומהצד השני משחק יחסית פשוט, עם עלילה מטופשת, voice acting מסריח והרבה פגמים יכול להחזיק את עצמו כמעט באופן בלעדי על משחקיות טובה ועקומת קושי מוצלחת (שוב, Arkham Asylum ו-God of War).
אני לא חושב שיש לי נקודה ספציפית שרציתי להעביר. אבל אם אתם מתכוונים לפתח איזה משחק בעתיד, תדאגו שיהיו לו רמות קושי טובות ועקומת קושי הגיונית, כי זה ישמח אותי. ואם אתם Rocksteady Studios אז יאללה, תוציאו כבר את Arkham City.
13 בינואר, 2011 בשעה 14:12
אני מסכים לחלוטין. ה- spike הזה (אנחנו מדברים על המשימה בצ'רנוביל, נכון?) גרם לי לנטוש את Modern Warfare, ולא לחזור אליו עד היום.
13 בינואר, 2011 בשעה 14:35
המשימה בצ'רנוביל באמת בלתי אפשרית… ירדתי לרמה הכי נמוכה והם עדיין פרקו לי את הצורה.
(אחי הקטן לעומת זאת, סיים את המשימה בקלילות ברמה הכי גבוהה, פאק)
13 בינואר, 2011 בשעה 14:43
כן כן, בהחלט הקטע בלונה פארק בצ'רנוביל. לקח לי איזה 4 שעות לעבור אותו. ועוד עם הכלבים המעצבנים האלה! הם יותר גרועים מ-Hunters.
13 בינואר, 2011 בשעה 14:56
הגיוני.
יכולתי לעבור את רמת הקושי בשביל לעבור אותה, אבל דברים כאלה פשוט מוציאים לי לחלוטין את הכיף מהמשחק. קרה לי סיפור כזה גם עם משימת המירוץ ב- Mafia, שאחרי כמה זמן מצאתי צ'יטים שיעזרו לי לעבור אותה, אבל פשוט כבר לא היה לי כוח.
13 בינואר, 2011 בשעה 16:25
אם אני לא טועה היה גם שלב ממש ממש קשה באחד מהSerious Sam-ים
יוצאים מאיזו מערה למישור פתוח ו… זהו…
13 בינואר, 2011 בשעה 16:48
אני ממש מזדהה עם הפוסט. יש קטע גם ב – MW2 שממש קשה לשרוד אותו (לדעתי יותר קשה מצ'רנוביל), וקצת מזכיר גם כן קטע של horde.
דרך אגב, אמנם לפי מה שראיתי פה עד היום משחקי ספורט לא חביבים ממש על כותבי הבלוג, אבל גם הז'אנר הזה סובל מעקומות קושי בלתי סבירות לחלוטין. גם משחקים מצוינים כמו NBA2k11 ימררו את חייך בהינף העלאת רמת קושי אחת. זה קופץ ישירות מ"תקרע ליריבים שלך את הצורה" ל"שב בצד בזמן שאנחנו משמידים אותך 20 הפרש".
13 בינואר, 2011 בשעה 18:45
פורטל… מה הקטע עם השלב האחרון…
13 בינואר, 2011 בשעה 18:56
מתן: מה שאתה מדבר עליו הוא לא עקומת קושי. הבדלים קיצוניים בין רמות קושי זו בעיה אחרת שיש בהרבה משחקים (למשל Left 4 Dead, שבו הגענו למצב שאנחנו רצים בקלילות דרך קמפיינים ברמה מסוימת, ובקושי מצליחים לעבור שלב אחד ברמה מעליה).
אבל זה לא קשור לעקומת קושי, שהיא העלייה ברמת הקושי לאורך המשחק.
13 בינואר, 2011 בשעה 22:05
ממליץ לך לקרוא על הקונספט של Flow, שעושה עבודה טובה בלהסביר מנגנונים פסיכולוגיים שעומדים מאחורי התסכול שלך בהקשר הזה.
14 בינואר, 2011 בשעה 15:39
לצערי חברות המשחקים היום מתמקדות יותר באווירה מאשר בעקומת הקושי-דוגמא מצויינת לזה זה AC2.
אני מניח שאחד המשחקים אם עקומת הקושי הכי מוצלחת שנתקלתי בה זה world of goo,כי אם לא הבנת את הקונספט ב2-3 שלבים,אתה יכול לדלג עליהם.
15 בינואר, 2011 בשעה 10:41
as :bradrhood הוא המישחק הכי קשה בעולם אל רמה קשה ואני לא מדבר אל זה שקשה להרוג במסימות היתגנבות זה קשה רצח
16 בינואר, 2011 בשעה 20:36
מתן: NBA 2K11 אכן מעצבן בטירוף.
17 בינואר, 2011 בשעה 11:50
המשימה ב- MW נקראת All Ghillied Up או משהו כזה, שזה מתייחס לחליפת ההסוואה. רובה דווקא סבבה. רק הקטע הסופי ליד גלגל הענק קשה יותר.
בזמנו כששיחקתי MW לקח לי שניים-שלושה ניסיונות לגמור את הקטע ברמת הקשי הרגילה. בשנה שעברה החלטתי לשחק שוב MW, הפעם ברמה הקשה והלך לי לא רע עד השלב הזה, בו פשוט נכנסתי בקיר אימים.
לאחר משהו כמו שלושים ניסיונות שונים ומשונים פשוט הסרתי את המשחק מהמחשב ולא הסתכלתי אחורה.
17 בינואר, 2011 בשעה 12:53
בקיצור, אתה מסכים עם כולנו.
21 במרץ, 2011 בשעה 20:58
[…] שכן הצליחו לאכזב אותי , למשל , העקומה של רמת הקושי, כמו שעופר פעם הראה, יש עקומות חדות ויש עקומות מתונות. העקומה של T.O.V לא […]
9 באוגוסט, 2013 בשעה 0:38
[…] שנתיים וחצי שיחקתי ב-Call of Duty 4. אני לא באמת אוהב את הז’אנר של military shooters, אבל החלטתי […]