"בימים אלה, ימים של סליחות וכפרות, אני חושב כי מן הראוי הוא שסיד מאייר, האדם שחתום על כל משחקי Civilization שיצאו מאז תחילת שנות התשעים, יתנצל בפניי על מספר השעות שהקרבתי מחיי לטובת הסדרה הזו. שעות חרישה למבחנים באוניברסיטה, יציאות מהבית לפגישה עם חברים או סתם שעות שינה יקרות – כל אלה הוקרבו לטובת עוד כמה תורות בעולם הצבעוני והאלים של סדרת Civilization."

טוב, אז לא התחלתי את הביקורת על חבילת ההרחבה השנייה של Civilization IV בצורה מקורית מדי. אבל מה לעשות – אי אפשר לדבר על Civilization IV בלי לדבר על אלמנט ההתמכרות הכה-יסודי שמאפיין את הסדרה כולה.

חבילת ההרחבה הזו היתה מוצלחת, אני מוכרח להודות. ובכל זאת, אני שונא לכתוב ביקורות על חבילות הרחבה של Civilization. בדרך כלל, חבילות הרחבה דוחפות לך את התוכן החדש שלהן בפרצוף – במשחקי אסטרטגיה בזמן-אמת, קל להכנס מיד למסכים המיוחדים לחבילת ההרחבה, ואלה גם טורחים להציג ברוב הוד והדר את היחידות החדשות. ב- Civilization IV, לעומת זאת, אני חייב לעבוד קשה יותר בשביל למצוא את התוכן הנוסף. בדרך כלל צריך לשחק משחק שלם ב- Civilization, מההתחלה ועד הסוף, רק בשביל להצביע על כמה מהשינויים שנעשו בדרך. הבעיה? משחק שלם ב- Civilization עלול לקחת לי עשרות שעות מהחיים. מה שמכריח אותי לשחק סדרה של משחקים קצרים, בעולמות קטנים ועם מעט תורות – וגורם לי להנות מהמשחק הרבה פחות. כל העסק הופך למשחק מעצבן שבו אני מנסה לאתר את כל השינויים בחבילת ההרחבה בכמה שפחות זמן.

איזה מזל שזה נגמר. אם להתייחס לצורה שבה Civilization III טיפל בנושא – שתי חבילות הרחבה זה די והותר. עכשיו כל מה שצריך זה רק להוציא את חבילת ה- Gold שכוללת את המשחק עם כל חבילות ההרחבה שלו ביחד, וללכת הביתה.