אני לא אוהב משחקים מרובי משתתפים.

יש הבדל גדול בין ההצהרה הזאת לבין "אני לא נהנה ממשחקים מרובי משתתפים". אני מאוד נהנה ממשחקים מרובי משתתפים, אני פשוט חושב שבסולם ההנאות שלי, הם מדורגים נמוך יותר ממשחקים "קלאסיים". אני יכול לשחק במשחקים מרובי-משתתפים. אני יכול אפילו להתמיד בהם לאורך זמן – למשך תקופה מסויימת שיחקתי Warcraft III מספיק זמן בשביל להיות, תאמינו או לא, ברמה סבירה. אבל מרבית המשחקים מרובי-המשתתפים עברו לי מהר מאוד מול העיניים. אפילו Unreal Tournament 2003, שקניתי, בעיקר העלה לי אבק על המדף.

לא נכנס לסיבות בנוגע ל"למה". זה נושא לפוסט אחר, בזמן אחר. את ההצהרה הזו אני אמרתי רק בשביל להבהיר את הנקודה הבאה: כמות השעות שהשקעתי ב- Team Fortress 2 עד עכשיו (לפי Steam Community – קצת יותר מארבע שעות) היא לא טריוויאלית בכלל. למעשה, העובדה שאני משחק במשחק הזה יותר משעה ועדיין רוצה לשחק בו יותר היא עדות לעד כמה הוא מוצלח.

יש  המון דברים שאני אוהב ב- Team Fortress 2. העובדה שהמצלמה מציגה את השחקן שהרג אותך בכל פעם שאתה מת. העיצוב דמוי הסרט-המצויר של המשחק, שלא עושה הנחות (כל נקודה במשחק, מהקרבות עצמם ועד לתפריט בחירת הקבוצה, מעוצב בצורה נהדרת). הצורה שבה האפשרות להשיג Revenge Kills הופכת את כל העסק הזה לאישי הרבה יותר. ההומור. העובדה שאין אף Class שלא כיף לשחק. העובדה שהמפות מעוצבות בצורה חכמה, עם שלטים בולטים וצעקניים שמאפשרים גם לשחקן המתחיל להתמצא בסביבה בקלות. העובדה שלא רק שיש למשחק עושר טקטיקות עצום – אלא המבנה של המשחק מעודד את יצירת הטקטיקות האלה בקבוצה אפילו אם השחקנים לא מתקשרים ישירות אחד עם השני. אין מה להגיד, Team Fortress 2 הוא משחק מצוין.

אבל מה שאני הכי אוהב ב- Team Fortress 2 הוא מה ששחקני ה- X-Box למדו לקבל כבר כמובן מאליו. אני אוהב את Steam Community. אני אוהב את העובדה שלא רק כמות השעות ששיחקתי במשחק בשבועיים האחרונים חשופים לציבור, אלא גם כל הסטטיסטיקות המפורטות שלי: מהעובדה שלא שיחקתי בכלל בתור Pyro ועד העובדה שבתור Soldier השיא שלי הוא קצת יותר מ- 700 נזק לפני שנהרגתי. דף הסטטיסטיקות הזה מעוצב בצורה נהדרת: אין בו אף סטטיסטיקה שלילית. יש בו המון נתונים שצועקים "אתה לא טוב מספיק! אתה יכול להשתפר!", אבל שום נתון שמציג באופן מובהק את העובדה שאני, מה לעשות, די רע במשחק הזה. כן אפשר לראות מה מספר הנקודות המקסימלי שהשגתי בסיבוב. אי אפשר לראות מה מספר הפעמים שמתתי ביחס למספר הפעמים שהרגתי. כל זה הופך את דף הסטטיסטיקות שלי למשהו שאני מרגיש איתו הרבה יותר בנוח. למעשה, זה רק מדרבן אותי לשחק עוד יותר כדי שאני אוכל להציג דף סטטיסטיקות מוצלח יותר לעולם. וכדי שאני אוכל להשיג כמה Achievements.

אבל כאמור, יש עוד הרבה דברים שעובדים לטובתו של Team Fortress 2. המקצוע שהכי כיף לשחק, לדעתי, הוא ה- Spy. הטקטיקה הבסיסית שלו פשוטה מאוד: להעלם משדה הקרב, להופיע מחדש בתוך חדר שסמוך לבסיס הקבוצה היריבה, אבל נסתר משדה הראייה שלה, להתחזות לאחד מאנשי הקבוצה היריבה, ואז להשתולל עם הסכין. אבל הטקטיקה הבסיסית הזו מקבלת המון טוויסטים אפשריים. אם, למשל, תדקרו מהנדס שעומד ליד ה- Turret שלו, ה- Turret מיד יפנה אליכם בעקבות הסרתה של התחפושת שלכם. זה מכריח אתכם, למשל, להעלם מיד ולברוח מטווח הראייה של ה- Turret. אפשרות אחרת היא לסמוך על קומבינציית ה- Medic/Heavy המפורסמת בשביל להתקרב בקלות ל- Heavy בלי לעורר חשד, ועוד לדחוף אותו יותר קדימה לשדה הקרב (אם כי בדרך כלל ברגע שהם שמים לב שאף אחד לא מרפא אותם, זה זמן מוצלח לעשות Cloak ולהסתלק במהירות מהמקום).

אבל גם ה- Class-ים האחרים, כאמור, מאוד מהנים. אני מחבב את ה- Scout, שהמהירות שלו מאפשרת לעשות תמרונים כמו ריצה מהירה לעבר קבוצת האויב, ירייה מהירה של Shotgun בפנים של ה- Medic התורן, ואז בריחה מהירה אחורה. אני אוהב את ה- Engineer, שבעזרת תחזוקה נכונה של טלפורטרים יכול להטות את מאזן הקרב. אני אוהב את ה- Heavy, מסיבות ברורת מאליהן (מכונת הירייה הענקית, למשל). אני לא אוהב כל כך את ה- Pyro, אבל חוץ מזה, באמת שהכל סבבה.

התלונה היחידה שלי לגבי המשחק קשורה כנראה לזמני הטעינה האיטיים להחריד שלו. אבל היי, כנראה שהבעיה היא אצלי. אחרי הכל, בקרוב אני צריך להחליף מחשב.