תזכורת קלה מאת המארח: זהו חלק מניסוי בו אנחנו מנסים לעשות "Let's Play" בשפת הקודש. אחרי הפעם הקודמת, שבה רק הצגנו את המשחק המדובר, עכשיו אנחנו קופצים לת'כלס. מפאת אורכו, הפוסט המלא לא מופיע בדף הראשי של "גיימפאד", ותצטרכו ללחוץ על "המשך" אם אתם רוצים לראות את מלוא מעלליו של גזה.

התאריך הוא ה-26 לדצמבר 1066 והמנהיג אל תוך נעליו אכנס הפעם יהיה גזה ארפאד, הדוכס מנייטרה והרוזן של טרנסין – שניהם איזורים בצפון מערב הונגריה. גזה הוא אדם רחום ובוטח, בעל כישורי משא ומתן וניהול כספי מסויימים אך חסר תועלת בכל הנוגע ללוחמה או תככים. אם משהו לא מונח על השולחן, סביר להניח שגזה לא ישים לב בכלל שהוא קיים.

(העולם ב-1066. הונגריה היא הגוש האפור במרכז. הסגול והכחול שמתחת לו הם ביזנטיון וקרואטיה, הירוק שלמעלה הוא פולין והצהוב והכחול שממערב הם גרמניה וצרפת)

(הונגריה, מחולקת לשליטים. השטח הירוק כהה הוא השטח בבעלות גזה, השטחים בירוק קצת יותר בהיר הם שלושת הרוזנים המרכיבים את הדוכסות של נייטרה ועוד רוזן שנתון תחת שליטתו של גזה. שאר הירוק – שאר הונגריה)

אשתו של גזה היא בת אצילים יווניה בשם תיאופנו, שידוך פוליטי שאביו עשה על מנת לחזק את קשריו עם החצר הביזנטית. תיאופנו הינה נטולת כישורים מיוחדים, אך גודלה הקטן של החצר בטרנסין אילץ את גזה למנות אותה למשרת היועצת הראשית שלו. בנוסף לתאיופנו, גזה מינה אציל מקומי בשם קלמאן דרוגאת' למשרת הגזבר שלו, חייל ותיק אך חסר יחוס בשם קארולי למשרת המרשל של צבאו וחצרנית מוכשרת בשם קריסטינה לאלי למשרת אדונית המרגלים. מכיוון שלא מצא בטרנסין אדם בעל הכשרה תאולוגית מתאימה, נותרה משרת הבישוף לא מאויישת.

אף שאין אהבה רבה בין גזה לאשתו, היא נעתרת לבצע את חובות הנישואין שלה מדי פעם לפעם, ובשנה הקודמת אף הצליחה להכנס להריון וללדת לגזה בן זכר. השמחה הפכה תוך זמן קצר לזעזוע כאשר התגלה כי התינוק, אשר זכה לשם קלמאן, נולד עם מום בגבו והוא עתיד לפתח גיבנת. לפני חודשים מספר בישרה תיאופנו לבעלה כי היא שוב בהריון, ומאז אותו היום הוא מתפלל כל לילה שהילד יוולד בריא – יורש ראוי לשושלת ארפאד.

מבחינה פוליטית, מצבו של גזה אינו מזהיר. המלך שלו, סלומון הראשון מהונגריה, הוא בן דודו בן 13 השנים, ילד חשדן וחסר כל חוש לדיפלומטיה או להתנהלות כספית. הילד אומנם מאורס לנערה המבוגרת ממנו בכמה שנים, אך אם לא יצליח להביא בנים לעולם יהיה גזה – או אחד מבניו – היורש לכס ממלכת הונגריה.

ארצותיו של גזה ממוקמות בצפון מערב הונגריה, בגבול עם האימפריה הרומית הקדושה ופולין. הוא שולט ישירות באיזור טרנסין, ותחתיו ארבעה רוזנים – שלושה מהם בארצות שמקיפות את טרנסין, ואחד מהם, אחיו הצעיר לאזלו, בביהאר הרחוקה. למרות שהוא דוכס, הארצות שבבעלות גזה והרוזנים שתחתיו אינן מפותחות מאוד והמיסים אותם הוא מסוגל לגייס מגיעים לכדי כמה מטבעות זהב בחודש בלבד.

ארבעה חודשים בלבד לאחר שמונה למשרת ראש צבאו של הדוכס, החייל הזקן קארולי לופת את חזהו במהלך מסדר הבוקר ונופל מסוסו ללא רוח חיים. במקומו, הדוכס נאלץ למנות למשרה בן אצולה צעיר בשם צ'אק קאוניץ, שהבטיח לגזה שפעם מישהו הראה לו מאיזה צד צריך להחזיק חרב.

אפריל הוא חודש קר בהונגריה, וגזה מקפיד לבקר את מיטת אישתו בתדירות גבוהה כדי להתחמם. אחד מהביקורים הללו מוכיח עצמו פורה מהרגיל, ותיאופנו מודיעה לגזה שהיא בהריון. מלא תקווה שיוולד לו בן זכר בריא, גזה מזמין את אשתו לסעודת קיורטוש על חשבונו.

באוגוסט של אותה השנה, בישוף גרמני בשם דיטריך ואן-גרונינגן מבקר בטרנסין בעקבות השמועות על הקיורטוש המפורסם של חצר ארפאד. לאחר סעודת קבלת הפנים, הבישוף מגלה שאין מי שיאייש את משרת הבישוף בחצרו של גזה וכותב מכתב לאפיפיור על מנת שיטפל בכך. מספר שבועות לאחר מכן מגיע לטירת ארפאד תאולוג הונגרי צעיר בשם טאדור.

מעונג שזכה לתשומת לב מהאב הקדוש בכבודו ובעצמו, גזה מזמין את ואן-גרונינגן להשאר בחצרו ולסעוד על כמה קיורטושים שרק ירצה. באחד הימים, הבישוף הגרמני מבחין בבנו המעוות של גזה וממליץ לשלוח אותו לגידול במנזר, בתקווה שחינוך נוצרי תקין לילד יזכה אותו בחסדו של האל אשר יתקן את גופו המעוות. גזה מסכים.

מספר חודשים לאחר מכן, תיאופנו כורעת ללדת וגזה מתברך בתינוק יפה וחף מפגמים גופניים. מאושר, גזה קורא לילד על שם אביו, שלו בלה ארפאד. כדי לחגוג את לידת בנו הבריא, גזה מרוקן את חדר האוצר שלו, מארגן טורניר ומזמין רוזנים ודוכסים מכל רחבי הונגריה. בסעודת הקיורטוש שלאחר אחד מהמקצים הוא שומע את אורחו הבישוף ואן-גרונינגן ממלמל כי מתחיל להמאס לו מהקיורטוש של גזה והוא שוקל לחזור למולדתו. גזה מזדקף במקומו ומצווה על הבישוף לעזוב את ההיכל תכף ומיד, ושאף אחד לא מעליב את הקיורטוש של גזה ארפאד ושיזהר כי הוא לא ידע מאיפה זה יבוא לו למה עכשיו הוא באמת עצבן אותו.

אחרי שהבישוף מסתלק מההיכל, גזה נשבע בפני הנוכחים שימצא את הגרמני יום אחד ויסלק אותו מאדמתו. כמובן, הונגריה רחוקה מאוד מהבישופות של צ'ור, אי שם בהרי האלפים שבמערב, אבל אף אחד לא מתעסק עם הקיורטוש של גזה.

זולת התקרית המצערת הזו, החיים בטרנסין מתנהלים על מי מנוחות. עם יותר מדי זמן על הידיים, גזה מתפנה לעיסוק בו עוסקים כל הגברים הצעירים והבריאים. התוצאות, כמובן, לא מאחרות לבוא:

על הדרך, גזה מגלה כי הוא מתחיל להנות מכל הביקורים שלו לחדריה של אשתו. יום אחד, הוא מוצא אותה בחדרה כשהיא לבושה בכותונת לילה שקופה למחצה ואוחזת שק קטן עם אגוזים גרוסים. “לוש אותי,” היא לוחשת באוזנו בעוד אצבעותיה מחליקות במורד גבו, “לוש אותי כמו הבצק של הקיורטוש"

בנו השלישי של גזה, גרגלי, נשלח בדצמבר של שנת 1071 לגידול בחצרו של ברון זוטר. מספר שבועות לאחר מכן, רוכב מגיע לטירת ארפאד באמצע הלילה ובפיו חדשות נוראות: התינוק הצטנן במהלך המסע לביתו של הברון ומת לאחר כמה ימים. גזה מסתגר בחדרו באבל למשך כמה ימים, אולם נאלץ לצאת משם לבסוף כאשר ענייני ניהול ארצותיו קוראים לו: בתו הרביעית, דורוטיה, גדלה מספיק בשביל להשלח להתחנך. למרות המסורת של משפחת ארפאד לתת לאצילים מקומיים לגדל את ילדיהם, גזה זוכר את אשר קרה לגרגלי ומוסר את בתו למטפלות שבטירת ארפאד. כך, הוא יוכל להשגיח עליה מקרוב מבלי לשאת באמת בעול גידול הילדה הקטנה.

בספטמבר, כאשר לבתו אמאליה מלאה שנה, גזה מרגיש בטוח מספיק לשלוח ילד נוסף לגידול ע"י הברונים. אמאליה הקטנה נשלחת לטיפולו של אציל מקומי, וגזה מתפנה לנהל את עסקיו שלו.

בפברואר 1073, אשתו של גזה מבשרת לו כי שנות השלום הארוכות היטיבו עם כלכלת מחוז טרנסין, וגזה מנצל את המיסים החדשים בשביל לבנות רשת דרכים חדשה ונוצצת לאורך המחוז.

שנה וחצי לאחר מכן, בנובמבר 1074, מלאות שש שנים לבלה, בנו הבריא של גזה. בתקווה שיגדל להיות הלוחם שאחיו הנכה אינו מסוגל להיות, גזה שולח אותו להתחנך כנושא כלים של אחד מאבירי החצר. באפריל של אותה שנה תיאופנו כורעת שוב ללדת, וארפאד נוסף נולד. מאושר, גזה מכנה את הילד על שם האדם אותו הוא אוהב מכל בעולם: גזה.

מספר ימים לאחר מכן ניגשת לגזה אדונית המרגלים קריסטינה ובפיה בשורה – הילד הקטן אינו שלו, כי אם ממזר! גזה לא מסוגל להקשיב לאף מילה: אחרי הכל, הוא ואשתו מאוהבים! איך יכול להיות שהיא תעשה לו את זה? והילד נושא את שמו שלו! של מי יהיה, אם לא שלו? הוא סוטר לקריסטינה החצופה ומשלח אותה מחדרו, שלא תטריד אותו בשטויות כאלה יותר.

בינתיים, בפברואר 1076 תיאופנו יולדת בת נוספת. גזה בוחר לכנותה בשם מרגיט. חודשיים לאחר מכן מלאה לגזה ג'וניור שנה, וגזה האב שולח אותו להתחנך בקרב אחד מהאצילים הכפופים לו – הרוזן מאוראבה, איבנקה שמרה. מספר ימים לאחר מכן, הוא מגלה כי איבנקה רטן למשרתיו על כך שהוא נדרש לגדל "את הממזר הבכיין של הזונה היווניה". גזה יודע שאיבנקה הוא פחדן שלעולם לא יפעל בגלוי כנגד אדונו, אולם היחסים בין השניים מתקררים במהרה.

אדונית המרגלים קריסטינה, שמעולם לא סלחה לגזה על הסטירה שנתן לה, מחליטה בדצמבר 1078 שאינה רוצה לעבוד בשביל אדם שמסרב להכיר בכישוריה, והיא עוזבת את טירת ארפאד. במקומה, גזה ממנה חצרנית זקנה בשם קטלין וון- סטרנברג למשרת אדונית המרגלים. היא לא מוכשרת כמו קודמתה בתפקיד, אבל אין לגזה אדם יותר טוב בחצר.

עזיבתה של קריסטינה גורמת לגזה להרהר בהחלטה שקיבל באותו הלילה, כאשר הסבירה לו על מחזורי ירח ופוריות והראתה לו כיצד גזה הקטן לא יכול להיות שלו. למרות שהוא לא מתעמת עם אשתו בנוגע לעניין, היחסים בין גזה ותיאופנו מתקררים והוא מפסיק לפקוד את מיטתה לעיתים קרובות כבעבר. הקש האחרון נשבר כאשר תיאופנו יולדת בן נוסף במרץ של שנת 1079: גזה מעניק לתינוק מבט אחד, פוסק שהוא שהילד נראה כמו יווני ולא כמו הונגרי אמיתי, ומסתלק ממיטתה של תיאופנו. תיאופנו מסרבת לתת לבעלה את הסיפוק שבעניין ומעניקה לילד שם יווני ראוי – ברדאס.

בינתיים, מחוץ לממלכת הקיורטוש הקטנה שבצפון הבלקן, העולם מתחיל להשתנות.

באיבריה, המוסלמים הבריחו את שליט דוכסות גליסיה מאדמתו ודחקו את מלך קסטיליה לצפון חצי האי. ממלכת לאון ודוכסות ברצלונה נותרו הכוחות הנוצריים המשמעותיים האחרונים באיזור, אולם גם הם לא יכולים לעמוד לבדם לנצח.

באירופה, נוצרי נושא חרב כנגד אחיו הנוצרי וממלכת גרמניה מתפרקת מבפנים. הקיסר הגרמני, שטוען עדיין לכתר של גרמניה, איטליה ובורגנדי, שולט כעת על שטחים מנותקים בבוהמיה, פרנקוניה ואוסטריה בלבד. מולו, הדוכסים של לוריין עילית , סכסוניה ובוואריה מניפים את נס המרד ואפילו הפגאנים הבלטיים הצליחו לכבוש כמה מארצות צפון גרמניה.

במזרח, מגוון נסיכויות רוסיות אורתודוכסיות קמות על אחיותיהן הקטנות ובולעות אותן. פולוטסק ופריסלבל מתחזקות, ולא רחוק היום בו יאימו אפילו על הונגריה ופולין הקתוליות.

בארצות האימפריה הביזנטית, העיר קונסטנטינופול נבזזה בידי הטורקים הסלג'וקים. הקיסר הביזנטי איבד את השליטה על כמעט כל ארצותיו באסיה הקטנה, ואנשים החלו מדברים בגלוי על היום בו הממלכה היוונית תכרע ברך בפני האיום האסלאמי הפורץ ממזרח.

וארץ הקודש, בה הלך ישו מקדם, עומדת מחוללת. בעמקים בהם הלך ישו ובנהר בו נטבל רועים כעת מוסלמים חסרי תרבות, ברברים מנוונים שדחו את חסדו האלוהי של ישו. האפיפיור שברומא רואה את כל אלה, ומחליט לעשות מעשה.

ב-23 במאי 1079 האפיפיור שולח איגרת לכל השליטים הקתולים באירופה – אחזו את חרבותיכם ולכו לשחרר את ירושלים מיד העריץ המוסלמי. הגיע שעתו של הצלב הקתולי להאפיל על הבורים המוסלמים והבדלנים האורתודוכסים. הגיע הזמן לכבוש את ירושלים. הגיעה שעתה של ממלכת אלוהים עלי אדמות.

דאוס וולט!