במהלך השבוע-פלוס האחרונים, מאז הרגע שאישרתי את עסקת האשראי שהורידה לי כ- 8,000 ש"ח מהחשבון, בתמורה למחשב שאמור להיות מסוגל להתמודד כהלכה עם סימולציות גרעיניות, חששתי מדי פעם שאולי עשיתי טעות. בכל זאת, לא מדובר בסכום כסף פעוט, שהולך ברגל. ומה אם המשחקים של היום לא יסתדרו טוב עם המעבד מרובע-הליבה שלי? ואולי הייתי צריך ללכת על גרסת ה- 640 מגה של ה- Geforce 8800 GTS? או להשקיע קצת פחות במארז ובספק, בתמורה ללוח אם טוב יותר? והאם מסך המחשב שלי באמת יעמוד בציפיות, או שהיה עדיף להקריב כמה אינצ'ים מהמסך בתמורה לדגם שאמור להציג תמונות באיכות גבוהה יותר?

אבל אז המחשב הגיע אלי הביתה. לאחר קצת עבודה מאומצת (שכללה העברה של שני דיסקים קשיחים וכרטיס Firewire מהמחשב הישן שלי, ופירמוט של קצת יותר מ- 500 ג'יגה של שטח אחסון), פצחתי במלאכת ההתקנות המקודשת. אבל בין ההורדה של פיירפוקס להעברה של כל אלבומי התמונות שלי למחשב החדש, דאגתי גם להתקין את Rainbow Six: Vegas – המשחק היחיד שנמצא אצלי בבית שעובד על המנוע של Unreal 3, ואחד שכשכתבתי עליו את הביקורת, ביליתי את רוב המשחק ברזולוציה של 640×480 וקצב פריימים מזעזע.

והוא עבד חלק. טסתי מעל העיר המקסיקנית של פתיחת המשחק ברזולוציה של 1600×900, ואז נחתתי במרכזה – מרסס בחדווה (ובקצב פריימים מרשים) לכל עבר. זה נראה פשוט מדהים, וזו גם היתה הנקודה שבה הפסקתי להתחבט עם עצמי לגבי נכונות ההחלטות שביצעתי.

יאללה, אני זז להוריד את הדמו של Unreal Tournament 3. שמעתי שהוא נראה די טוב, הדבר הזה.