נו, זה שדורון שיחק ב- Portal וסיים אותו בזמן שאני עדיין הייתי עסוק בהתקנה של המחשב החדש, לא אומר שאני לא הולך לכתוב עליו גם כן. למעשה, היה ברור לי שאני רוצה לכתוב על המשחק הזה. מדובר, בפשטות, במשחק נפלא.

אבל אחרי הכל, אם יש לכם קצת מודעות סביבתית לכל מה שקרה מסביבכם בשבועיים האחרונים (אספתי חלק מזה בטור שלי ב- NRG), אתם כבר יודעים שמדובר במשחק נפלא. הבעיה שלי היא עם הטענה שמדובר במשחק קצר.

בפוסט שעלה היום ב- Rock, Paper, Shotgun על העובדה שמרבית האנשים לא מסיימים את משחקי המחשב שהם משחקים בהם (שמהווה קריאה מעניינת בכל מקרה), היתה פסקה שמסכמת את התחושה שלי לגבי האורך של Portal באופן מוצלח:

…Then there’s Portal, which I’m furious has been consistently scored lower than HL2 Episode 2 and TF2 (standard criticism – “it’s short”) despite being the Orange Boxette that everyone’s now quoting from and making slightly unsettling fan art of. It’s such a complete entity in a way so few games are, with a defined start, middle and satisfying end, and its brevity completely suits it. It sets a scene, tells a story and says its goodbyes while you’re still on a high.

אם יש סיבה אחת לכך שהאורך של פורטל מהווה נושא לתלונה, היא שהמשחק הזה משאיר טעם של עוד. הסיבה לזה, כמובן, היא רף האיכות הגבוה שלו לאורך כל שלב ושלב מהמשחק. כל מסך הולך על איזון מושלם בין השימוש בכישורים שהשחקן צבר עד עכשיו ללימוד של טריקים חדשים. אתם אף פעם לא מרגישים תקועים, מתוסכלים או מרומים. אני יכול לספור על אצבעות יד אחד את הנקודות שבהן באמת הרגשתי כאילו המשחק מצפה ממני ליותר מדי, וגם זה היה רק במהלך ה- Advanced Maps.

יש אנשים שטוענים ששאלת התמורה למחיר בכלל לא משחקת תפקיד, מכיוון שפורטל מוצע כחלק מה- Orange Box. זה נכון – אבל אחרי משחק ממושך בפורטל (עוד פעם אחת עם Commentary, ואז מעבר על כל המפות המתקדמות) התחלתי להכיר בעובדה שגם בפני עצמו, במחיר של 20$ שבו הוא מוצע, מדובר בעסקה משתלמת.

עבר הרבה זמן מאז שראיתי משחק שמכעט ולא ממחזר רעיונות לכל האורך שלו, ובכל זאת שומר על רף איכות כל כך גבוה. אז נו, שיהיה קצר. לא אכפת לי.