רוצים לדעת במה מדובר? פה תמצאו את ההקדמה. פה תמצאו את כל החלקים שפורסמו עד כה.

פרצופו חיוור, שריונו מוכתם בדם, הדוכס גזה ארפאד מוטל על מזרון קש ישן באוהל מרופט במזרח הונגריה, חץ בודד מזדקר מכתפו השמאלית. בעוד שלושה גברים חסונים אוחזים בגפיו של גזה, המרפא משקה אותו בכמה לגימות של יין ואז דוחף לפיו כפיס עץ עטוף בסחבה ומורה לו לנשוך.

המרפא אוחז בחץ שבגופו של גזה ושובר אותו לשניים. לאט, בעזרת שתי סכינים ארוכות, המרפא פולה את ראש החץ מגופו, מנקה את האזור במטלית ושופך את שארית היין על הפצע הפתוח. גזה צורח.

הכאב בלתי נסבל, אולם גזה ארפאד נותר בחיים, ומבלה את שארית המערכה במיטתו, אי שם באוהל בחזית הנובוגרודית.

בהיעדרו של גזה, המצב בטרנסין הולך ומדרדר. קריסטינה ארפאד, אישתו של גזה, כורעת ללדת פעם נוספת ומכנה את הילדה ג’ודית, אבל מחלה מסתורית תוקפת את הילדה והיא מתנדנדת בין החיים למוות בשבועיים הראשונים לחייה. מאוחר יותר באותו החודש, הרוזן של מחוז גמר מכריז מלחמה כנגד כמה משכניו. שבוע לאחר מכן, האיכרים של טרנסין מתמרדים כנגד אדונם הנעדר.

בלה ארפאד, בנו השני של גזה והרוזן של אוסטרבה אשר ממערב לטרנסין מגייס כוח של אלפיים אנשים וצועד על מנת לדכא את המרד. המורד האחרון נכנע לאחר שבועיים, ובלה נכנס לטירת אביו על מנת לדרוש לשלומם של קרוביו. שם, הוא מוצא את אחותו הקטנה דורוטיה כשהיא תלויה מקורות התקרה שבחדרה, נטולת רוח חיים.

בלה ארפאד אינו אדם מתוחכם במיוחד, אבל הוא יודע שהתקוממות נוספת היא רק עניין של זמן כל עוד אביהם שוכב מעולף אי שם במזרח. לאחר חלופת שליחים מהירה עם אחיו הבכור קלמאן, השניים מגייסים סכום של מאה וחמישים מטבעות זהב ושולחים אותם לנסיך של נובוגרוד בתמורה לשלום בין נובוגרוד והארפאדים של נייטרה. הנסיך נענה להצעת השלום, וגזה חוזר הביתה.

לאחר כמה שבועות של מנוחה בטרנסין חל שיפור במצבו של גזה והוא מתפנה לנהל את ענייני הדוכסות ממיטתו. לאחר טקס אשכבה קצר לדורוטיה וסעודת ניחומים שקטה, גזה ממנה את אחותה הצעירה אמאליה למשרת אדונית המרגלים במקום המנוחה. אמאליה מוכיחה עצמה במהרה כלא מתמאימה לתפקיד, והלחץ הנובע מהצורך להגן על אביה ממזימות זרות ובו בזמן לסעוד אותו במיטתו עושה את שלו: היא נעשית לחוצה, מתפרצת על משרתיה ללא סיבה, מסתגרת בחדרה שעות ארוכות וכמה שערות לבנות אף צצות על ראשה.

יוני 1090 מביא עמו חדשות טובות לשם שינוי לטירת ארפאד, כאשר נזיר קירח וגרום מתדפק על דלתה של טירת ארפאד וטוען שביכולתו לרפא את הכתף של גזה בעזרת כוחותיו המיסטיים. גזה אינו אדם אדוק במיוחד, אולם בשלב הזה הוא מוכן לנסות הכל כדי להקל על הכאבים שלו. למרות שהתשלום מכניס אותו לחובות, הוא נעתר לבקשתו של הנזיר.

האיש המוזר מבלה לילה שלם בתפילה למרגלות מיטתו של גזה, ולראשונה מזה חודשים גזה מצליח לעבור לילה שלם ללא סיוטים. שבוע לאחר מכן, הוא כבר מצליח להזיז את ידו השמאלית בכוחות עצמו וכמעט ללא כאבים. חודש לאחר ביקורו של האיש המסתורי, גזה ארפאד חוזר לעצמו.

בסוף חודש יולי מגיעות לטרנסין החדשות כי הדוכס מטרנסילבניה שבדרום הונגריה הצהיר שהמלחמה כנגד נובוגרוד גרמה לו לאבד אמון במלך, והכריז על עצמאות מהכתר ההונגרי. יום לאחר מכן, הרוזן של גמר מודיע לגזה כי ברצונו להכריז מלחמה כנגד הדוכס הסורר, והוא מבקש את עזרתו של גזה. בעודו רושם לעצמו לברר למה הרוזן מגמר אוהב להכריז מלחמה כנגד כל העולם, גזה מחליט להצטרף גם הוא למערכה ומורה לאחיו לזלו להטיל מצור על טירתו של דוכס טרנסילבניה, אי שם במחוז פהאר אשר בדרום.

ב-11 לספטמבר 1090 המצודה נופלת. למרות שמלך הונגריה לוקח את השליטה הישירה על מחוז פהאר, לגזה יש מספיק יוקרה בשביל לנכס לעצמו את תואר הדוכס מטרנסילבניה.

כעת, עם שני תארי דוכס וכתף מתפקדת, גזה מרגיש כי קרנו עולה בעולם. ואכן, בסוף נובמבר הוא זוכה להכרה חיצונית במעמדו החדש כאשר ברון בוהמי עצמאי השוכן מצפון לטרנסין מציע לכרות ברית צבאית עם גזה. הוא נעתר לבקשתו.

בעוד שנת 1090 מפנה את מקומה לטובת 1091, גזה מחליט כי אמאליה אינה כשירה לתפקד יותר כאדונית המרגלים שלו. מתוך רצון לחזק את קשריו עם הרוזנים של טרנסילבניה, גזה משדך את אמאליה לבנו של הרוזן זילה אקוס, אשר מונה ע”י המלך לרוזן פהאר. בעוד אמאליה נשלחת דרומה, מוהר נדיב של חמישים מטבעות זהב עושה דרכו צפונה.

בפברואר, קריסטינה מודיעה לגזה כי היא בהריון שוב. גזה תוהה אם הדבר הזה שהוא מרגיש עמוק בפנים זו אהבה או שהוא שוב הגזים עם הקיורטוש.

באפריל של שנת 1091 גזה ג’וניור מגיע לפרקו. כמו גזה הגדול, גזה ג’וניור הוא סקפטי בנוגע לדת וחסר יכולת בכל הנוגע לתכנון מזימות. אולם, בניגוד לאביו, הוא נוטה לבטוח באנשים אחרים ולקבל את דעתו של האדם האחרון שהציע לו משהו, מבלי לחשוב על העניין בעצמו. גזה האב אומר לעצמו שהוא שמח שהילד הוא רק שלישי בסדר הירושה, שכן אדם כמו גזה הצעיר לא יהיה מסוגל להיות דוכס מוצלח כמו שאביו היה.

במהלך חגיגת יום ההולדת, אולריך פרמסליד הבוהמי מציג בפני הנער הצעיר את קרובת משפחתו סבטלנה, ורומז לגזה כי לדעתו השניים יהיו שידוך מצויין. אולריך מתאר את הילדה כאדוקה ואמיצה במיוחד – ההפך הגמור מגזה – אבל לאחר מכן מוסיף פרט נוסף וחשוב: מסתבר שאותה סבטלנה הינה בתו היחידה של דוכס בוהמיה, אחיו הגדול של אולריך, ברטיסלאב פרמיסליד.

לאחר הסעודה, בנו השני של גזה, בלה, ניגש אליו ולוחש באוזניו כמה פרטי טריוויה מעניינים: מסתבר שאולריך יירש את כס דוכסות בוהמיה אם אחיו ברטיסלאב ימות ללא יורשים זכרים. אולם, אם סבטלנה תוריד צאצא ממין זכר, הכתר ידלג על אולריך ויעבור ישירות לילד, שעשוי בהחלט להיות צאצא של גזה ארפאד. עוד באותו היום מודיע גזה על האירוסין של סבטלנה וגזה ג’וניור.

סבטלנה הצעירה מגיעה לאחר מספר שבועות לטרנסין וממונה לגזברית. בעלה ממונה למרשל של צבאותיו של אביו, מתוך תקווה שהשהייה בקרב גברים מיוזעים ומחוספסים למשך שעות ארוכות תחזק את הליבידו שלו. חודשיים לאחר המינוי, סבטלנה כבר בהריון.

באוגוסט 1091 קריסטינה יולדת לגזה בת נוספת – קוסטנסיה ארפאד. באפריל 1092 מלאות 16 שנים למרגיט ארפאד, אשר גדלה להיות לחוצה וחרדתית, אולם בעלת חוש צדק מפותח וכישורים מסויימים בדיפלומטיה ותככים. גזה ממנה אותה למשרת אדונית המרגלים שלו.

באמצע מאי 1091 סבטלנה הבוהמית כורעת ללדת. הרך הנולד, אישטבאן ארפאד, הוא לא רק הנכד של גזה ארפאד כי אם גם היורש הישיר לכס דוכס בוהמיה. השלב הראשון בתוכניתו של גזה הצליח. עשרה חודשים לאחר מכן, מגיעות לאוזניו של גזה החדשות כי הדוכס מבוהמיה, אבי כלתו של בנו, הוליד בת נוספת ובכך הוכיח שביכולתו להעמיד יורשים נוספים מבין חלציו. גזה נועץ בבלה ובמרגיט – שמעולם לא חיבבה את הכלה הבוהמית של אחיה – והשניים מחליטים לעשות מעשה כדי למנוע מדוכס בוהמיה להוליד ילדים שיעקפו את אישטבאן בסדר הירושה.

מספר ימים לאחר מכן, ברטיסלב פרמסליד דוכס בוהמיה מחליק ונופל במורד גרם מדרגות ישר לתוך סכין שננעצה בליבו. בעודו מוחה דמעה מבין עיניו, גזה ארפאד מכתיר את נכדו אישטבאן -שטרם מלאה לו שנה – לדוכס בוהמיה.

ביוני מגיע שליח מבנו בלה אשר באוסטרבה, ובו הוא מבקש מאביו לגדל את אחד מילדיו, דמטריוס בן החמש. למרות שגזה נרתע בתחילה משמו היווני של הילד, בנו בלה מבטיח לו כי הוא אינו ממזר וכונה כך מכיוון שאביה של כלתו היווניה של בלה מת זמן קצר לפני לידתו של דמטריוס והם החליטו לשמר את זכרו.

על מנת לבדוק את טיבו של הילד, גזה לוקח את דמטריוס לטיול ציד יחד עם המרון ממחוז ניטרה, אחד מחבריו. בעוד השלושה משתובבים להם ביערות טרנסין, סוסתו של גזה מועדת על שורש בולט וזורקת את גזה על האדמה. כתפו הימנית, זו אשר נפגעה במערכה ההיא נגד הנובוגרודים, מתלקחת שוב בכאב.

גזה מובל חזרה לטירת טרנסין ונותר במיטתו בשבועות הקרובים. באוגוסט 1093 מגיעות אליו חדשות רעות – שילוב של תסכול ממעמדו הנחות כרוזן ושלהוב מהשמועות אודות נצחונות הצרפתים והשוודים בארץ הקודש, אחיו הצעיר של גזה לאזלו ארפאד החליט לצאת למסע צלב פרטי כנגד הפצ’נגים ממזרח להונגריה. מרותק למיטתו, גזה לא יכול לעשות הרבה זולת להכריח את אחיו להעביר את כל השטחים שיכבוש לשליטתו הישירה.

בשני לפברואר 1094 כוח של שלושת אלפים הונגרים תחת שליטתו של לאזלו ארפאד נכנסים לסברין, מחוז קטן בשליטה פצ’נגית פגאנית בין הונגריה לארצות האימפריה הביזנטית. הצ’יף הגדול של הפצ’נגים מכריז על מלחמה כנגד גזה ארפאד, והונגריה כולה נגררת שוב למלחמה כנגד הפצ’נגים.

סברין נופלת ב-14 באפריל 1094, ולאזלו ארפאד מצעיד את שלושת אלפים ההונגרים שלו מזרחה, לעבר מחוז טורנו, שנכנעת שבועיים לאחר מכן. בטרנסין, לעומת זאת, כאביו של גזה הולכים ומחמירים והוא חשש שיומו האחרון קרב ובא.

עייף וחולה, גזה חש שהגיעה העת להפסיק את המלחמה ולהחזיר את כוחותיו של לאזלו הביתה, לביהאר. מספר שליחים משוגרים לשליט של הפצ’נגים במטרה להשיג שלום בינו לבין הדוכס, אולם נשלחים חזרה לטרנסין ללא ראשם. באוקטובר 1094, כוח של ארבעת אלפים פצ’נגים פולש לטורנו ומשמיד את חיל המוצב הקטן שהשאיר שם לאזלו.

כאשר החדשות מגיעות לגזה, הוא מבין פתאום. בחיים שלמים של שלטון וחומרניות, מה בדיוק השיג? כסף, יוקרה, בנים, קיורטוש – כל אלה עשו אותו יותר מאושר? אחיו כבש למענו שתי טריטוריות חדשות בגבול האימפריה הביזנטית, וכל מה שיצא מכך זה מוות וחורבן. הרס וסיוטים. מה הוא העולם הזה עם לא עולם של סבל וצללים?

בסוף אוקטובר גזה מכריז בפני חצרו כי החליט להפוך לדוכס-נזיר. מעתה יקדיש את שארית חייו לשליטה בשמו של ישו הנוצרי, ולא יקרב את החטא הקדמון עוד אל גופו.

תוך זמן קצר מגיעות החדשות על חזרתו בתשובה של גזה לכל קצוות הונגריה וכמרים, ונזירים נודדים ואנשים קדושים מגיעים לטרנסין להתדפק על דלתות טירת ארפאד. אחד מהם, ילד יחף ובן לא יותר משלוש עשרה, מופיע בפני גזה יום אחד ומודיע לו כי הוא מסוגל להקל על הסבל שגרם לו הפצע בכתפו. בזוכרו את אותו נזיר מסתורי אשר ריפא אותו בפעם הקודמת שהפצע הציק לו, גזה נעתר לבקשתו של הילד. לאחר לילה שלם של תפילות זה לצד זה, גזה חש הקלה. הפצע הישן שוב החלים. נראה כי ישו הוא אכן האדון האמיתי.

בנובמבר 1095, כוח משותף של הונגרים תחת הנהגתם של לאזלו ובלה ג’וניור מצליח להביס את הפצ’נגים ולשחרר את טירגוביסטה, מחוז הממוקם בין סברין לטורנו. חודש לאחר מכן, אותם הכוחות משמידים את הפצ’נגים שפלשו לסברין ומשחררים גם את טורנו משליטה פגאנית. בינואר 1956 נופלת אולביה, הפרובינציה הפצ’נגית האחרונה אשר על גבול הים השחור, והצ’יף העליון של הפצ’נגים מוצא להורג. השלום חוזר להונגריה.

ובטרנסין, גזה ארפאד מחייך לעצמו. חזרתו בתשובה – הוויתור שלו על תענוגות הבשר הארציות – הוכיחה כמועילהמעל ומעבר. הוא היה כעת אדונו הישיר של שטח עצום בין האימפריה הביזנטית להונגריה, עם חמישה רוזנים תחת שליטתו, כסף רב ועשרות יורשים. איזה עוד הוכחה צריך לכך שישו לצידו?

(הונגריה, לאחר המלחמה עם הפצ’נגים)

בחיוך, גזה מתפנה לנהל את עסקיו הפנימיים – ראשית, גזה מכריז על עצמו כדוכס וולאכיה – אותם שטחים אשר נלקחו מהפצ’נגים. שנית, הוא שולח את בנו השלישי, גזה ג’וניור, לשלוט על חלק מוולאכיה כרוזן של טירגוביסטה. לבסוף, הוא ממנה את ברדאס, הממזר של תיאופנו אשר הגיע בינתיים לפרקו, למשרת המרשל ומשדך לו גרמניה מלוקסמבורג בשם ריצ’נזה, שממונה למשרת הגזברית.

השנה שלאחר מכן עוברת ללא אירועים מיוחדים, וגזה נדרש בעיקר לענייני ניהול פנימיים וחינוך ילדיו של בנו בלה, אשר הועברו לחסותו. שלווה מבורכת זו נשברת במרץ 1097 כאשר ברדאס ארפאד, בנו הדחוי של גזה, מודיע יום אחד שהוא יוצא לסיור עם כמה מהפרשים שלו ולא חוזר. אישתו הגרמניה ובנם נותרים מאחור בטרנסין, זנוחים. עכשיו, יותר מאי פעם, גזה יודע שברדאס אינו בנו – אף ארפאד אמיתי לעולם לא היה עושה מעשה שפל שכזה.

השנתיים שלאחר מכן עוברות גם הן בשקט, וגזה נדרש בעיקר לענייני הניהול הפנימיים של הממלכה. בספטמבר 1101 הדוכס של אוסטריה, אחד מנתיניו של מלך הונגריה, מבקש לכרות ברית הגנה עם גזה, וזה נעתר לבקשתו – הדוכס של אוסטריה היה בעבר אדם רב עוצמה, וברית שכזו עשויה להתגלות כמשתלמת בעתיד.

ביולי 1102 מגיעות לגזה החדשות שהדוכס של פקס – איזור עשיר בדרום מערב הונגריה – מרד גם הוא במלך הונגריה והכריז על עצמאות. גזה אומנם זקן, אבל הוא מזהה הזדמנות להשיג עוד תואר ולצבור עוד כוח – למען ישו, כמובן. הוא משתמש במעט מהיוקרה שלו על מנת לטעון לכתר של הדוכס הסורר, ומכריז עליו מלחמה.

זה היה המעשה האחרון של גזה ארפאד.

ב-19 באוגוסט 1102 קריסטינה שולחת משרת לחדרו של גזה, לברר מדוע איחר להגיע לארוחת הבוקר. המשרת מוצא אותו במיטתו כשהוא ללא רוח חיים, פניו הזקנות קפואות בהבעה של שלווה וקבלה.

גזה ארפאד, הדוכס של נייטרה, וולאכיה וטרנסילבאניה והרוזן של טרנסין, אולשי וסברין מת בשנתו בגיל 63.

בפרק הבא: הדוכס קלמאן ארפאד משפץ את טרנסין, ושושלת ארפאד כולה עומדת בפתח דלתו של הגורל.