[audio:https://www.gamepad.co.il/Gamepod/Gamepod033-15.12.2011.mp3|titles=Episode 33: DRMWSXGA]
1:40 – דורון יעקובי הוא אדם אימפולסיבי, והוא קנה ושיחק ב- Orcs Must Die, משחק Tower Defense חדש וזול למדי. והוא די מרוצה, בסך הכל.
8:10 – חוץ מזה, הוא גם שיחק ב- Beyond Good & Evil HD, שהעסיק אותו כל כך עד שהוא לא נגע ב- Batman: Arkham City עדיין.
13:50 – והוא גם קנה מקרן. זה מאוד חשוב שתדעו, שהוא קנה מקרן.
15:50 – לעומת דורון, דקל כן שיחק ב- Batman: Arkham City. וגם הוא מאוד מרוצה.
26:40 – זיירמן סיים, סוף כל סוף, את Uncharted 3. שכבר דיברנו עליו פעמיים בעבר. אז אנחנו מדברים עליו רק קצת. ואז אנחנו מגלים שדקל משחק ב- Uncharted הראשון, אז אנחנו מדברים עליו עוד קצת.
31:20 – הממשק של ה- Xbox זוכה לעדכון חדש, עם אפשרות לאחסון משחקים שמורים בענן, חיפוש קולי ב- Bing בעזרת הקינקט, ועוד כל מיני דברים קטנים שלא ממש מעניינים אותנו ברובם.
37:00 – DLC חדש עבור Bastion. בחינם על המחשב האישי, במחיר של דולר אחד ב- Xbox.
38:30 – GSC נסגרים? לא נסגרים? הפיתוח של S.T.A.L.K.E.R 2 יופסק? לא יופסק? לא ברור.
40:10 – הגנת התוכנה של Serious Sam 3: BFE: עקרב אדום מהיר ובלתי פגיע.
42:20 – הסרטון ש- Valve הביאו לטקס פרסי ה- VGA גרם לכל מיני אנשים לחשוד שהם מתכננים ARG חדש. אבל כנראה שלא.
45:00 – עוד משהו שבזמן ההקלטה חשבנו שהוא טיזינג למשחק עתידי, אבל הסתבר שלא: הג'וקר, בנאום הזכייה שלו בטקס פרסי ה- VGA, החזיק בידיו תסריט ל- "Arkham World". מאז, קיבלנו אישור על כך שמדובר בסך הכל בבדיחה. אבל לפחות זה נתן לנו הזדמנות לדבר על כמה העלילה של Arkham City אידיוטית.
48:20 – Bioware עובדים על ה- Command & Conquer הבא: Command & Conquer: Generals 2 (טריילר).
50:40 – Tony Hawk's Pro Skater זוכה לחידוש HD! את זיירמן ואת דורון זה די מרגש.
53:00 – המשחק הבא של Naughty Dog: משחק הישרדות-אימה בשם The Last of Us (טריילר).
57:10 – המשחק הבא של Epic ייקרא Fortnite. גם בו יש זומבים.
58:10 – ב- Rainbow Six: Patriots אין זומבים. הוא גם לא נראה מעניין בכלל, אז אולי זומבים דווקא היו יכולים לעזור לו.
59:20 – משחק ההמשך ל- Alan Wake נחשף. יש לו גם טריילר, אבל הוא די מביך.
1:01:10 – והנה אנחנו מסיימים. כרגיל, אתם יכולים למצוא אותנו גם בפייסבוק ובטוויטר. וכדאי לכם. יש שם די הרבה פעילות בזמן האחרון.
16 בדצמבר, 2011 בשעה 7:47
אחד הפרקים הטובים שלכם בזמן האחרון. אגיב לכמה נקודות שנאמרו (או לא נאמרו) במהלך הפרק:
א. ארקהאם סיטי אומנם היה המשחק היחיד ששיחקתי השנה (התנחלות על מחשב של מישהו אחר, אס יוז'ואל) אבל אני יודע לזהות עלילה טובה כשאני רואה אותה. אני חושב שהקטע בכל בניית המגה-כלא הזה הייתה ליצור מקום שבו הופשעים יכולים לעשות כאוות נפשם, בלי שאף אחד חף מפשע ייפגע, בלי שאף אחד יצטרך לשקם אותם, ובלי שאף מהם ירצה לעזוב. אבל זאת רק העלילה הכללית, אי אפשר להתעכב רק עלילה. העלילה שעוסקת בסיפורו של באטמן בלבד היא – לטעמי – טובה יותר מזאת "האביר האפל". הדבר היחיד שעיצבן אותיהוא אולי הסוף, שהיה מוגזם מאוד ודחס יותר מדי אויבים לחצי שעה אחת.
ב. הטריילר של Rainbow 6 החדש נראה לי ממש, אבל ממש מופשע ממשימת הטרוריסטים ב"MW2". אפילו שנתיים אחרי, אנשים מנסים לנצל את הפחד של אנשים מטרוריסטים שבאים מבית. אבל היי, אם מישהו יכול לעשות את זה יותר טוב מ"MW2" אלה יוביסופט.
ג. שום מילה על זה שג'ונו מופיעה בטריילר של The Last of Us? הייתי בטוח שאם מישהו יזכיר את זה, אלה יהיו קוראי פישאיי אדוקים כמוכם.
16 בדצמבר, 2011 בשעה 7:50
לה "להתעכב רק עלילה",התכוונתי ל'להתעכב רק עליה".
16 בדצמבר, 2011 בשעה 11:03
לגבי ג: אה… כי שכחתי? אבל כן, אני מסכים איתך על זה לגמרי.
16 בדצמבר, 2011 בשעה 15:00
אה, וספספתי את המשפט הראשון של התגובה שלך: תודה! דורון – רואה? זה מה שקורה כשאתה בא להקליט איתנו לשם שינוי!
16 בדצמבר, 2011 בשעה 15:41
גם פספסת את האיות הנכון של "פספסתי".
רציתי להגיד שיש לי הרבה מה להגיד על BG&E, אבל הדעה שלי עליו לא השתנתה מאז שכתבתי את הביקורת, אז הכל שם.
לגבי ארקהם סיטי, לא שיחקתי בו, אבל לדעתי חבל שהם לקחו את זה לכיוון של sandbox (ונעזוב לרגע את השאלה האם זה סנדבוקס טוב או לא), כי זה לחלוטין לא משהו שהיה חסר במשחק הראשון, ובאופן כללי אני מתנגד לכל הסנדבוקסיזציה של משחקים, כי ברגע שמשחק הופך לעולם פתוח הוא מאבד הרבה מאוד מהמבנה שלו ומהרציפות של העלילה. ארקהם אסילום היה פתוח בדיוק במידה הנכונה, עם מספיק אלמנטים של exploration כדי להוסיף תוכן ועניין, אבל לא כל כך הרבה שזה יעיב על העלילה ויפריע ללינארית ול-flow של המשחק, שהיו מצוינים לדעתי.
נסו למשל, בתור דוגמה קיצונית, לדמיין איך היה נראה HL2 אם Valve היו מחליטים שהוא צריך להיות יותר פתוח…
16 בדצמבר, 2011 בשעה 15:54
מבחינתי, כל משחק יכול להיות יותר אם הוא אופל למשחק עולם פתוח. ואני לא היחיד – זאת אחת הסיבות שבגללה אנשים כל-כך שנאו את "Battlefield 3". כל הפאנבויז ציפו למשחק שיהווה אנטיתזה למשחקיות הלינארית וחסרת החופש של סדרת MW, אבל במקום זאת קיבלו משחק שהיה עוד יותר מגביל וחסר חופש תנועה מזה שהוא ניסה לנצח (לכן, לדעתי, הביקורות ל-MW3 היו יותר טוב: המשחק הזה יודע בדיוק מה הוא).
ואם כבר ב-HL2 עסקינן, האם יש מקום בארץ שעדיין מוכרים בו אותו למחשב? אני רוצה לקנות אותו בתור המשחק שישיק את המחשב החדש לי (ולא, Steam זאת לא אופציה טובה בשבילי).
16 בדצמבר, 2011 בשעה 15:57
אבל היתרון המדהים בגישת אדמין הוא שאני מסוגל לערוך את התגובה שלי, ובכך לגרום לשורה הראשונה של ההודעה שלך להראות תמוהה וחסרת הקשר!
16 בדצמבר, 2011 בשעה 16:17
אתה יודע שגם לי יש אדמין, כן?
@שנאוצר: לא הבנתי את המשפט הראשון בתגובה שלך. יכול להיות יותר מה? ומה הקשר לאופל? בכל מקרה, יש הבדל בין "לינאריות" לבין "חוסר חופש". יש הרבה מאוד משחקים מצוינים שהם לינאריים מאוד אבל עדיין נותנים לא מעט חופש ואפילו מכילים אלמנטים של exploration (למשל HL2, ביושוק, Sands of Time).
לגבי HL2 – לא חושב שיש לך סיכוי למצוא אותו באריזה המקורית, אבל נסה לחפש את ה-Orange Box, אני חושב שזה עוד קיים בכמה מקומות.
16 בדצמבר, 2011 בשעה 16:22
אין לי מושג איך זה אפשרי והגיוני פיזיקלית, אבל הייתה לי טעות הקלדה – ניסיתי לכתוב "הופך" ויצא לי "אופל".
16 בדצמבר, 2011 בשעה 16:23
והתכוונתי שכל משחק הופך ליותר *טוב* בתור משחק עולם פתוח. מצטער על כל הטעויות, זה מה שקורה כשאתה מקליד בקצב של 7 מקשים לשנייה.
16 בדצמבר, 2011 בשעה 18:52
ברור לי שזה עניין של העדפה, אבל הכרזה כמו "כל משחק יהיה יותר מוצלח אם הוא יהפוך לעולם פתוח" היא קצת מוזרה… מה עם משחקי אסטרטגיה? פאזלים? מכות? Tower defense? פלטפורמה? קווסטים?
מה לגבי משחקים שכל הסיפור והאווירה שלהם נשענים על לינאריות ומבנה מאוד מסודר, כמו אלה שהזכרתי, או למשל פורטל, דאוס אקס, Planescape: Torment, אנצ'ארטד, Modern Warfare (הראשון)?
מה לגבי משחקים שבנויים בעיקר על עקומת קושי מאוד מוקפדת והתקדמות לינארית מבחינת האתגר? למשל God of War וכל החיקויים שלו?
16 בדצמבר, 2011 בשעה 18:55
ועוד משהו – יש גם משחקים שבהם אי אפשר לתת לשחקן חופש כי זה אומר לתת *לדמות* חופש וזה יהרוס לגמרי את המשחק. כלומר, בעיקר משחקי survival horror למיניהם.
16 בדצמבר, 2011 בשעה 19:51
אז התכוונתי יותר למשחקי הרפתקה-הפעולה, כך שפאזלים, מכות ואסטרטגיה, שכבודם אומנם מונח במקומם, אכן לא יתאימו לאמרה. גם משחקי פעולה, בתכלס, לא כולם יהיו מושלמים בתור משחקי עולם פתוח (המשחק האהוב עליי בכל הזמנים, Max Payne 2, לדוגמה).
אבל מכל המשחקים שהזכרת, דווקא MW היה לדעתי יכול לעבוד מושלם בתור משחק עולם פתוח. למעשה, תמיד אמרתי שהדבר הכי טבו שאויל אי פעם יוכל להיות משחורר לעולם הוא שילוב בין CoD לבין Elders Scrolls – אתה מסתובב בעולם ענק שמתרחשת בו מלחמה, הכל על מפה אחת. בין המשימות הראשיות של העלילה, אתה גם עושה סיורים בעולם הזה עם היחידה שלך, ומבצע דברים כמו כיבושים צדדיים, עזרה לאזרחים ועוד כל מיני דברים נוספים. ואלמנט חשוב של המשחק יהיה בניית יחסים עם חברי היחידה שלך, בקרבות עצמם וגם בין הקרבות (נגיד, כשאתם מסיימים את המשימה וחוזרים לאיזה בסיס, אתה יכול לפתוח בדיאלוג עם המפקד שלך, או לעשן סיגריה עם חייל אחר). קונספט כזה, יהיה התגשמות חלום בשבילי.
16 בדצמבר, 2011 בשעה 19:52
גם בתגובה הזאת יש טעויות כתיב. שוב, זה לא שאני לא יודע לכתוב, פשוט מהירות ההקלדה שלי מטורפת מטבעה.
16 בדצמבר, 2011 בשעה 20:08
כל הקונספט שתיארת הוא טוב ויפה, אבל אין לו שום קשר ל*משחק* Modern Warfare, אלא רק לרעיון הכללי של "משחקי מלחמה". אני לעומת זאת מדבר על המשחק הספציפי Call of Duty 4: Modern Warfare. זה משחק מצוין, שלפחות לדעתי אחד הדברים העיקריים שעושים אותו מצוין הוא שהמשחק נותן לך ממש את התחושה של איך זה להיות בתוך מלחמה. וזה היה הולך לעזאזל אם המשחק סתם היה זורק אותך במפה פתוחה ואומר "טוב יאללה, תעשה מה שבא לך, ואם מתחשק לך מתישהו אז יש פה ושם גם משימות שאולי אם יש לך כוח אז תעשה". גם העלילה שלו (שהיא מאוד מוצלחת) סותרת לחלוטין כל אפשרות לעולם פתוח.
אלא אם אתה משחק את רמבו או משהו כזה, לא באמת יהיה הגיוני אם במשחק מלחמה ייתנו לך להסתובב איפה שאתה רוצה ולעשות מה שבא לך ומתי שבא לך. משחק מלחמה גם לא מסתדר טוב עם כל מיני עמודי תווך של סנדבוקס, כמו collectibles או משימות צדדיות (כן, שלחו את הצוות שלי להרוג איזו חבורה של טרוריסטים, אבל יש פה מישהו שרוצה שאני אהרוג את העכברושים במרתף שלו, אז אני רק אעשה איזה עיקוף קטן…)
That said, לא באמת ענית לתגובה הקודמת שלי…
16 בדצמבר, 2011 בשעה 20:20
הדראפט הראשון של התגובה היו אמורי םלהיות סוגריים אחרי המילה MW, בהם היה אמרו להיות כתוב "התכוונתי לז'אנר, לא לשמחק הספציפי".
Taht Said, זה עדיין אדח המשחקים שצריכים פשוט להיות מעין סנדבוקס מצומצם כזה. כלומר, שתהיה לך רק מטרה אחת ברורה, אבל שיהיו לך עשרות דרכים להשלים אותה – [בערך] כמו במציאות. זה אומנם לא מקורי במיוחד, אבל זה היה הופך את המשחק המצוין הזה (אגב, ממך לא הייתי מצפה לאהוב אותו) לעוד יותר טוב ממה שהוא כבר.
ובקשר לקונספט שאני העליתי, אתה לא אמור להיות עם חופש פעולה ברמה בת'סדאית. אתה אתה עדיין אמור להיות כפוף למפקדים העליונים שלך במידה כזאת או אחרת (כלומר, נתנים לך אזור מסויים לחקור, ויוכלו להעניש אותך אם תסרב לפקודות) אבל כל העניין של איזה משימות לקחת ואיך לנהל אותם, יהיה בידיים שלך. ברגע שלקחת משימה אחת, אתה לא יכול לעשות "עיקוף קטן", אתה חיבי לסיים קודם את מה שכבר התחלת. וגם, הסיידקווסטס לא באמת אמורים להיות דברים יותר רציניים מ"להרוג עכברושים במרתף".
RPG צבאי, זה משהו שאף אחד לא חשב עליו, לא?
16 בדצמבר, 2011 בשעה 21:21
כי גם RPG וגם סנדבוקס בנויים בצורה מאוד חזקה על חופש פעולה ובחירות אישיות, שזה משהו שלא כל כך קיים בצבא. אלא אם אתה מפקד בכיר יחסית, ואז זה כבר נהיה משחק אסטרטגיה.
לגבי הפיסקה הראשונה, נשמע שכשאתה אומר "סנדבוקס מצומצם" אתה בעצם מתכוון "משחק לינארי עם בחירות". שזה, במילים אחרות, לא סנדבוקס.
בתור חובב משחקי תפקידים אני בהחלט מסכים שמשחקים עם הרבה אופציות זה טוב, אבל גם כאן אני נאלץ לסייג ולהגיד שלדעתי יש הרבה מאוד משחקים שזה לא יעבוד בהם. זה כן עובד מצוין במשחקים כמו דאוס אקס, שבהם יש לך הרבה מאוד כלים בארסנל שמאפשרים המון גישות שונות לפתרון של כל בעיה. אבל במשחק כמו MW שבו כל מה שיש לך זה סוגים שונים של רובים, ואם יש לך מזל אז גם קצת חומרי נפץ, כמה משמעותי באמת יהיה ההבדל בין דרך אחת או 10 דרכים להגיע ליעד? בסופו של דבר, אם אתה לא רוצה שאנשים יפספסו חלקים מהעלילה עצמה, היא תהיה חייבת להתרחש בנקודות הקבועות ולא בהתפצלויות, אז כמה זה כבר משנה באיזו מבין 10 הדרכים האפשריות בחרת? והאם אתה באמת רוצה שהמפתחים ישקיעו את הזמן שלהם בלתכנן את כל הדרכים האלטרנטיביות האלה, במקום, למשל, בללטש יותר את המשחק, או להשקיע יותר בעלילה, בדמויות או בנשקים?
17 בדצמבר, 2011 בשעה 11:56
אגב, גם אותי הפתיע שאהבתי את MW. אמנם הגיימפליי שלו היה קצת רפטטיבי ומשעמם חלק מהזמן, אבל העלילה והדמויות היו מצוינים, ודבר אחד שהוא עושה בצורה גאונית זה immersion. אז אני לא אשחק בעוד משחקים כאלה, אבל הוא בהחלט היה חוויה מוצלחת.
17 בדצמבר, 2011 בשעה 13:17
עידן,קצת מפתיע אותי לאור הדיון שהיה לנו בנוגע לעלילה של דאוס אקס שלא זרקת שוב הערה לכיוון U3 בנושא.
אני גם שיחקתי וסיימתי את המשחק ואני חייב לאמר שהעלילה של המשחק השלישי היא אחת מנקודות החולשה הגדולות שלו,זה לא שהיא רעה כעלילת בי מובי שכזו,היא רעה ביחס לכל סטנדרט עלילתי מוכר.
היא דווקא מתחילה בצורה מצוינת (כמו גם המשחק עצמו) אבל בהמשך זה נראה כאילו העלילה הודבקה בגסות וברשלנות סביב ה set pieces,ללא שום היגיון,שום קוהרנטיות ושום מסגרת נורמלית שתחבר בין כל הקטעים (הבהחלט מגניבים) שהם יצרו.
חורים רבים ולא מוסברים,דברים קריטיים שנזרקים לאוויר מצד הדמויות ולא זוכות לשום התייחסות נוספת,תלישות עלילתית שנועדה לשרת את הגיימפליי בצורה גסה,villans שטחיים ולא מפותחים ועוד ועוד ועוד.
באמת לא מובן לי איך יצאה קטסטרופה שכזו מצד נוטי דוג,לדעתי היה פה לחץ של זמן לשחרר את המשחק ולא באמת חשבו איך לחבר את כל הקטעים המגנבים שהם יצרו-אז קשקשו משהו כלאחר יד.
אישית אני חושב שמדובר באחלה משחק,אבל כל הדבק הזה שיחבר בין השלבים חשוב לי מאוד,וכשהוא נעדר אז היה קשה לי להיקשר למשחק כמו בעבר,לכן הרגשתי בסופו של דבר שהוא פחות טוב מהקודם.
חבל מאוד.
17 בדצמבר, 2011 בשעה 13:19
*שום הערה
17 בדצמבר, 2011 בשעה 13:48
השניקל שלי:
אני ממש לא מסכים שהדבקת עולם פתוח או משחקיות סנדבוקס (שני דברים שונים ונפרדים, יש לאמר) תשפר כל משחק.
לעצב את עולם המשחק שלך בצורה פתוחה, או בצורה לינארית זו החלטה עיצובית של המפתחת. ניתן להעביר סיפור בצורה טובה בשני המקרים (הסיפור בHL2 מדהים בגלל הלינאריות של המשחק, בדיוק כמו שהסיפור של RDR מדהים בגלל העולם הפתוח) ניתן לבצע בצורה טובה, או בצורה טובה פחות.
בשורה התחתונה, ההעדפה היא סובייקטיבית לחלוטין.
HL2 לא היה טוב יותר אם הוא היה משחק עולם פתוח וRDR לא היה טוב יותר, אם הוא היה לינארי.
כמה המשחק טוב לא תלוי בכמה העולם שלו פתוח או סגור, אלא בכמה המפתחת הצליחה לבנות את עולם המשחק.
יש לכל שיטה/גישה את היתרונות הטכניים שלה (במשחקים לינאריים הרבה יותר קל לשלוט על פעולות השחקן ולכן הרבה יותר קל ליצור סצינות מאוד מרשימות ומלוטשות כמו בMW, בעוד שבמשחקים פתוחים יש אפשרות לשחקן "לאבד את עצמו" בעולם המשחק ולעשות עיקופים וטיולים כאוות נפשו) ואין האחת עליונה על השניה.
17 בדצמבר, 2011 בשעה 15:59
שוקי – אני מסכים באופן חלקי. כן, לאנצ'רטד 3 יש עלילה פחות טובה מזו של שני המשחקים הראשונים. יש לה המון בעיות (הבעיות שאני ראיתי הן לא בהכרח הבעיות שאתה אמרת – מה שעצבן אותי בעיקר היה שהיא קצת תבניתית מדי, ביחס לזו של שני המשחקים הראשונים), אבל יש לה גם הרבה דברים שאהבתי (די חיבבתי את מרלו, ואת ההתייחסות היותר עמוקה ליחסים של סאלי ודרייק). וכן, יש גם המון דברים שלא זכו להתייחסות בכלל בהמשך העלילה, שאני לא אפרט אותם כאן מחמת ספוילרים…
אבל המרחק בין זה לבין הסוף של Deus Ex 3, לדעתי, הוא מאוד גדול. למרות הכל, Uncharted 3 מסתיים ב- setpiece מאוד מרשים שהוא בסך הכל הסוף הצפוי וההגיוני למשחק הזה. קצת צפוי מדי, אבל בסך הכל סביר – גם אם לא מוצלח. Human Revolution מתרסק בצורה הרבה, הרבה יותר חזקה מזה ברגעי הסיום שלו. אבל זו בסך הכל הדעה שלי, כן?
בכל מקרה, אני בטח אתייחס לנקודה הזאת קצת יותר בפירוט אם וכאשר אני אכתוב על אנצ'רטד 3 ביקורת פה בבלוג.
17 בדצמבר, 2011 בשעה 17:00
עידן,לפחות דאוס אקס *ניסה* לבנות עלילה.
אנצ'רטד 3 היה ממש עלבון מהבחינה הזו.
חוץ מכמה דמויות סייד קיקס נחמדות לא ראיתי פה כלום.
העלילה פשוט מקושקשת,אין לי מילה אחרת לתאר זאת.
לא מבין מה יש לאהוב במרלו,אנחנו לא יודעים עליה כלום,אין לה שום אישיות מלבד המורה הסמכותית,היא גם נעדרת 80 אחוז מהמשחק.
יש כ"כ הרבה רגעים מופרכים,כמו הקטע ש*XXXX* בורח ממך,מה לעזאזל?
סתם תירוץ כדי להכניס את הset piece.
כל ההתפצלות העלילתית שהובילה לספינה-קלוש ביותר.
למען האמת אני לא מצליח לראות כמעט נקודות אור מלבד ההתחלה המצוינת.
אני באמת יכול להמשיך ולהמשיך עם הטענות כלפי הדבר הזה שהם שרבטו בתור 'עלילה'.
17 בדצמבר, 2011 בשעה 18:34
אז… לא. אני לא חושב כמוך בכלל.
קודם כל, יש הבדל ברמת הציפיות. או, אם אתה מתעקש, רמת היומרנות. כל סדרת אנצ'רטד אמורה להיות קלילה וכיפית. מאוד אינדיאנה ג'ונס. כן – כאן, בהשוואה לאנצ'רטד 2, יותר כופפו את העלילה בשביל להגיע ל- Set Pieces, ודרייק היה יותר מעצבן ופחות הזדהיתי עם הדמות שלו, אבל חוץ מזה – אני לא ממש מזדהה עם הדברים שאתה אומר.
17 בדצמבר, 2011 בשעה 19:40
לא חושב שזה עניין של הזדהות.
מה שאני מציין אלו דברים שכן קיימים בעלילה של המשחק.
זה כמו שאני אספר לך חור באיזה סרט ותאמר שאתה לא מזדהה,אולי אתה פשוט לא חושב שזה מפריע,אבל כן יש חורים וכן הדמויות של הרעים לא מפותחות ועוד כל מני דברים שאפשר לאמר באובייקטיביות שקיימים.
העלילה של UC2 לא יצירת מופת,והיא גם קצת מתחרבשת לקראת הסוף,אבל היא קוהרנטית וסכ"ה לוגית (ובעיני מבדרת לרוב ויותר מעניינת בניגוד ל UC3),היא עושה את עבודת האנדיאנה ג'ונסית שלה.
אף קטע לא מרגיש מאולץ וout of place,הכל מתקשר עם מסגרת עלילתית מוצקה.
אני חושב שהעלילה של ה 3 ממש לא עושה חסד גם לרמות הנמוכות של הנראטיבים,כולל אנדיאנה ג'ונס,היא באמת נבנתה נטו מסביב ל set pieces,ורואים את זה בבירור.
17 בדצמבר, 2011 בשעה 20:08
אוקיי, הם אובייקטיבית נכונים. אני אומר שהם פשוט לא הפריעו לי. 🙂
17 בדצמבר, 2011 בשעה 20:36
אבל איך זה הטריד אותך פחות מדאוס אקס שסכ"ה הציג סיפור יותר טוב?!
נראה לי שפשוט אנצ'רטד יותר נוגעת לליבי ודאוס אקס לליבך,לכן אנחנו לא חוסכים את שבטנו מהמשחקים הללו,זה הכל מאהבה 🙂
17 בדצמבר, 2011 בשעה 20:42
עידן בהחלט מוזמן לתקן אותי אם אני טועה, אבל אני חושב שהסוף של דאוס אקס הפריע לו הרבה יותר, בגלל הפער העצום באיכותו משאר המשחק ומהציפיות שיש מהכותר הזה.
לעומת זאת, אף אחד לא משחק באנצ'רטד בגלל שהסיפור מצוין. למעשה, אף משחק אנצ'רטד לא מציג סיפור מוצלח במיוחד, כך שבאופן טבעי, האכזבה מהסיפור של אנצ'רטד 3 לא גדולה במיוחד.
כגודל הציפיות, גודל האכזבה.
17 בדצמבר, 2011 בשעה 20:59
שחר,שיחקת ב UC3? גם לסטנדרטים של הסדרה מדובר ללא ספק בחלק הכי גרוע עלילתית.
אף אחת מהעלילות של הסדרה לא יצירות מופת,אבל לפחות הן מעוררות התעניינות מינימלית ועושות את העבודה כעלילות הרפתקאה בי מוביות שכאלה.
UC3 מבחינה עלילתית נעשה ברשלנות-ממש רואים בגסות איך בנו עלילה סביב ה set pieces ולא להיפך.
וזו לא שיש בעיה שבונים ככה עלילה,הבעיה היא שלא מצליחים להסתיר את זה מספיק טוב ונותנים כל מני תירוצים עלובים למה אנחנו הולכים לשחק ב set piece הבא…
בכל אופן אני את שלי אמרתי.peace out.
17 בדצמבר, 2011 בשעה 22:13
(לא הקשבתי עדיין לפרק).
בתור מי שלא שיחק בכלל במשחקי עולם פתוח כמעט עד עכשיו, AC ממש לא נורא מהבחינה הזו, לפחות עד הנקודה שהגעתי אליה. (4-5 שעות בתוך המשחק). אמנם בהתחלה יש תחושה שיש יותר מדי משימות צדדיות, אבל העיצוב שלהם לא מאפשר לשחקן לשקוע לחלוטין ולאבד את העלילה הראשית, כי מתישהוא הוא צריך לחזור אליה כדי להשלים אותן.
מעבר לזה, לא ברור לי איך היה אפשר לשמור את הדגם של העיר בלי לשלב לפחות כמה אלמנטים של Sandbox… ושוב, אם יש אזורים שחשובים לעלילה הראשית ולא רוצים שיגיעו אליהם בטעות, אז הם פשוט חסומים. לדעתי בכלל ,AA היה לינארי מדי, התירוץ היחיד לחזור אחורה היה בשבל החידות , ואני לא יודע כמה שחקני באמת טרחו ופתרו את כולן..
17 בדצמבר, 2011 בשעה 22:22
אני לא יודע למה דאוס אקס הטריד אותי יותר, אבל אם אני מנסה לנחש, העניין הוא שבסדרת אנצ'רטד אף פעם לא היו עלילות מבריקות – הן היו יותר טובות ופחות צפויות ממה שחשבתי שהן יהיו, אבל לא מבריקות. מה שאהבתי בעיקר באנצ'רטד היה הדמויות, והאינטרקציה ביניהן. כל הדברים האלה קיימים גם במשחק השלישי – בצורה פחות טובה, אבל קיימים גם שם. וכאמור, במקרה של חלק מהדמויות – גם מעמיקים את סיפור הרקע שלהן, אפילו אם חלק מהפעולות שהן עושות זה רק בשביל להצדיק את ה- Set Pieces הנ"ל.
ב- Deus Ex, לעומת זאת, אין דמויות טובות בכלל. חלק מהעניין זה בגלל שהשחקנים שמדובבים אותן הם גרועים למדי. חלק מזה זה בגלל שלאדם ג'נסן יש אישיות של קרטון ביצוע. מאליק ופריצ'ארד הם סבירים, אבל זה הכל, בערך. וגם התפקיד שלהם במשחק הוא לא בדיוק כמו התפקיד של סאלי או אלנה באנצ'רטד. Deus Ex נשען בצורה הרבה יותר חזקה על העלילה שלו (שלא לדבר על זה שאי אפשר להמנע מלהשוות אותו ל- Deus Ex המקורי). ככה שכשזו מתרסקת, זה כואב הרבה יותר. שלא לדבר על זה שכל ההתרסקות מובילה למסך האחרון המזעזע ההוא…
כשאנצ'רטד נופל, הוא עושה את זה בשביל להוביל אותך בצורה מגושמת לסצינה שבה אתה נלחם נגד אנשים בזמן שספינת הפאר שאתה נמצא עליה מתהפכת וטובעת. אז יש לי אקשן מצוין, יש לי דמויות שאני מחבב… ויש כמה דברים בזרימה של העלילה שמעצבנים אותי. בעיני זה סביל לגמרי.
אבל זה לא באמת קריטי בעיני. כמו שאמרת – זה הכל מאהבה. 🙂
17 בדצמבר, 2011 בשעה 22:32
פרק מצוין כמו תמיד. רציתי לציין שג'נרלס הוא אחד המשחקים האהובים עלי, והוא אולי זניח במכירות וביחס הכללי של התקשורת/מעריצי הסדרה, אבל אני חושב שאם חוזרים אליו היום אפשר לראות שמדובר במשחק מצוין ובנוי היטב, מאוזן וכיפי כמו שצריך. מי שאוהב משחקי RTS ועדיין לא התנסה, אני ממליץ בחום.
(אגב, למה לא היתה מוזיקה בפרק? חשבת שלא ישימו לב? 😉 )
17 בדצמבר, 2011 בשעה 22:52
אה, אני חושב שג'נרלס הוא אחלה משחק ושהרבה אנשים היו שליליים כלפיו שלא בצדק. אבל אם מסתכלים על התמונה הכוללת, הוא מותג די זניח בסדרת Command & Conquer…
לגבי המוזיקה… אה… מה? היתה מוזיקה בפרק! כנראה שהיא היתה חלשה מדי…
(הקטע הזה של המוזיקה החלשה קורה לי יותר מדי בזמן האחרון. אולי אני צריך להשיג עורך נוסף שיגיד לי מתי אני צריך להגביר את המוזיקה בגרסה הסופית…)
17 בדצמבר, 2011 בשעה 22:57
איתי: אני לא חושב שיש שום קשר בין כמות ה-backtracking שאתה עושה לבין כמה המשחק לינארי. כשכל איזור בפני עצמו הוא גדול ומלא ב-exploration, סודות ודברים צדדיים, אתה יכול לבלות שעות בשטויות לא חשובות בלי להצטרך לחזור אחורה אף פעם (וזה בדיוק מה שהיה ב-Arkham Asylum, או למשל בהרבה RPG-ים). ומצד שני, משחק יכול להיות לינארי בטירוף ועדיין להכיל הרבה backtracking (למשל Shadow Complex).
17 בדצמבר, 2011 בשעה 23:23
@עידן: נכון, סליחה על האשמות השווא. הגברתי ואכן שמעתי את המוזיקה.
17 בדצמבר, 2011 בשעה 23:39
מזל, חשבתי שאני משתגע.
18 בדצמבר, 2011 בשעה 0:02
שמתי לב שהמוזיקה חלשה מדי, אבל זה היה אחרי שהפרק כבר עלה אז לא היה לי מה לעשות בעניין…
18 בדצמבר, 2011 בשעה 0:09
די! כמה אפשר! כל הזמן עוד באנדל ועוד באנדל!
אנחנו לא יכולים!
18 בדצמבר, 2011 בשעה 0:23
עופר – כן, השבוע בכל מקרה לא היה אפשר לעשות עם זה כלום, כי הפרק היה מוכן קצת אחרי שיום חמישי נגמר. אבל בדרך כלל אתה יודע שאני מעלה את הפרק לדרופבוקס שלנו כמעט 24 שעות שלמות לפני שאני מעלה אותו לאתר. 🙂
ברוך – כן, אבל הבאנדל האחרון כל כך טוב!
18 בדצמבר, 2011 בשעה 14:02
עידן, אני חושב שאתה מגזים בתיאורך את באנדל האינדי האחון. הוא לא סתם כל כך טוב. הוא הבאנדל הכי טוב שראתה האנושות מאז הקופסא הכתומה.