לפני חודשיים, בתחילת ספטמבר, החליטה Ubisoft לשחרר בחינם, לכל מי שמעוניין, שלושה מכותריה הותיקים-יחסית-אבל-לא-מספיק-ותיקים-בשביל-שאף-אחד-לא-ירצה-לשחק-בהם – Far Cry, Rayman Ravid Rabbids ו-Prince of Persia: The Sands of Time (הייתי בטוח שזיירמן כתב על זה פוסט, אבל אני לא מצליח למצוא אותו. אנא ילדים, עזרו לעידן למצוא את האבידה). הקוץ הקטן שבאליה הוא שבתמורה לכך, כל מי שישחק באחד מהמשחקים האלו יצטרך לעשות את זה תוך כדי צפיה חוזרת ונשנית בפרסומת חסרת פואנטה ומטמטמת-שכל לענק המזון המהיר השכונתי שלכם – מקדונלד'ס.

לאור העובדה שאת Far Cry כבר סיימתי, ו-Rayman מעניין אותי כקליפת שום דאשתקד, החלטתי לנצל את ההזדמנות הזאת כדי להשלים את החור בצורת נסיך פרסי שהיה לי בקטגורית ה"משחקי פעולה מגוף שלישי שקצת דומים ל'Tomb Raider' אבל לא ממש". אחרי שסיימתי את המשחק הראשון בטרילוגיה, המשכתי לשני המשכיו, וממש היום סיימתי את "The Two Thrones".

אז הנה כמה רשמים שלי מכל הטרילוגיה, בלי סדר מסויים:

• · זו פשוט חתיכת גאונות להכניס את כפתור ה-Rewind לפלטפורמר. כבר יצאו משחקים עם האטה והאצה של הזמן, אבל הקונספט לפיו אתה לא חייב לחזור לנק' השמירה האחרונה (עליהן ידובר בהמשך) אחרי שנפלת למותך פשוט הופך את חוויית המשחק להרבה יותר מהנה וזורמת, ומוריד את רף התסכול למינימום. זה הפך לכזה חלק אורגני מחוויית המשחק, שכשעברתי לשחק ב-Portal או ב-HL2 Ep. 2, האצבע שלי נשלחה אוטומטית למקש ה-R בכל פעם שמתתי, או שעשיתי משהו שלא הייתי צריך לעשות, וכל פעם מחדש הייתי צריך לקבל בעצב את העובדה שעל טעויות משלמים.

• · בגדול, אלו שלושה משחקים מאוד מהנים. השילוב של דמות ראשית היפר-אקרובטית, קרבות סיף (אני די בטוח שמתישהו יצא לי להשתמש בקאפו-פרו) ורמת קושי בינונית לוחץ אצלי על כל הכפתורים הנכונים. תזכירו לי מתי יוצאת הטרילוגיה החדשה?

• · Warrior Within הוא ללא ספק המשחק החלש בחבורה. משחקי הזמן בו מבלבלים, ולא פעם לא ידעתי באיזו תקופה אני אמור לשחק בשביל להגיע למטרה שלי. העיצוב הסגור שלו, והעובדה שאתה צריך לשחק שוב ושוב באותן סביבות לא רק משעממים מהר מאוד, אלא גם יוצרים הרבה מצבים בהם אין לי מושג איפה לאיזה חדר אני צריך ללכת עכשיו בשביל להמשיך את הסיפור. אני מאמין שללא ה-FAQ's של IGN הייתי פשוט פורש מהמשחק בחצי הדרך.
  חוץ מזה, כל נושא המעבר קדימה ואחורה בזמן מכניס פרדוקסים שלא הייתי מוכן לקבל באף סרט, ספר או חוברת קומיקס נובלה גרפית. חבל שככל שזה נוגע למשחקי מחשב, התסריטאים מרשים לעצמם לחפף.

• · להלן סיפור קצר:
  אחרי שזיירמן קנה את המחשב האולטרא-מגניב-זוהר-באור-כחול-חייזרי הוא הזמין אותי אליו הביתה בשביל לעשות עליו סיבוב דאווין. הוא הריץ כמה מהמשחקים עם הגרפיקה היותר מדהימה שיצאו בזמן האחרון, כמו Bioshock או הדמו של UT3, ובמבט זחוח, כמו שחשבתי שרק אני מסוגל, העלה בהם את כל מחווני הגרפיקה לרמה המקסימלית, רק כדי להראות שהוא מסוגל.
  אז מר זיירמן היקר – אני רוצה שתדע שהעיצוב של המחוונים לא השתנה ב-2-3 שנים האחרונות, והעלאת הפרטים למקסימום במשחקים קצת יותר ישנים מעניקה כמעט אותה רמה של סיפוק.
  זהו. ואני יותר מגניב ממך. זהו.

• · משחקי קונסולות שעוברים המרה ל-PC זו רעה חולה. אין שום סיבה שעל גבי המחשב לא תהיה לי אפשרות לשמור את המשחק מתי שאני רוצה. לחזור שוב ושוב על אותם קרבות בוס, או אותה רכיבת כרכרה מקוללת, יכולים להמאיס משחק מהר מאוד.

• · היום כבר לא עושים משחקים כמו פעם.

• · זו לא היתה הערה שנובעת מפלצנות או נוסטלגיית-יתר. היום באמת לא עושים משחקים כמו פעם. ב-Warrior Within יש קטע וידאו של כחצי שעה מספיישל שנעשה על PoP לדורותיו, שמראה את השינוי בתפיסה שעברה תעשיית המשחקים. אם פעם ג'ורדן מצ'נר (הבחור שאחראי על PoP) צילם את אח שלו רץ וקופץ, הפך את סרטי הוידאו האלה לדמות ממוחשבת, ומשם המשיך לתכנת משחק שלם לגמרי לבדו, היום התעשיה דורשת עשרות מתכנתים, מעצבים, שחקנים (actors, לא players), אנשי שיווק ונסייני-בטא בשביל להוציא כותר אחד. בתמורה אנחנו כמובן מקבלים משחקים טובים, ארוכים וחווייתיים יותר מפעם, אבל, נו, אנחנו משלמים על זה בכך שהם פחות אישיים או פורצי דרך. ועולים יותר.

• · Free-Form Fighting System. ככה קוראים לשיטת הקרבות החדשה שהוכנסה לסדרה החל מ-Warrior Within. הרעיון בבסיסה היה טוב – לתת לשחקן שליטה על התנועות והמכות שלו, בניגוד ל-Sands of Time, בו כל קרב היה מורכב מלחיצות מהירות על לחצן העכבר השמאלי. הביצוע, לעומת זאת, די לוקה בחסר. כל מכה מיוחדת היא קומבינציה של לחצן העכבר השמאלי ומקש ה-E, אבל בניגוד ל-Mortal Kombat ושות', כל לחיצה צריכה להתבצע באיזו נקודת זמן ערטילאית, אחרי שהמכה ניתנה, אבל לפני שהקומבו יילך לאיבוד. אף פעם לא הצלחתי למצוא את הנקודה הזו, אז בסופו של דבר, במקום לחיצות מהירות על לחצן העכבר השמאלי, כל קרב היה מורכב מלחיצות מהירות על לחצן העכבר השמאלי ומקש ה-E, והתפעלות מהיכולות האקרובטיות שלי בסוף כל קומבו.

ומה אתכם? מה אתם חשבתם על המשחקים?