אין ספק ששנת 2011 לא תרשם בספרי ההיסטוריה בתור השנה בה דני כתב הרבה פוסטים. אמנם השתתפתי בגיימפוד לא מעט, אבל בהחלט אפשר לומר שנעלמתי פחות או יותר מהנוף הכתוב של הבלוג. למרות זאת, השנה הייתה מוצלחת מבחינת מבחר המשחקים שלה, ולכן תאלצו לקבל את גם התרומה שלי לספיישל סיכום השנה.

1. The Elder Scrolls V: Skyrim

המשחק הוא אמנם החמישי בסדרה ארוכת שנים, אבל אין ספק שהוא משך תשומת לב באופן חסר תקדים – וזו הייתה ראויה בהחלט. מדובר באפוס ענק, בו אפשר להלך ברחבי היבשת במשך ימים ארוכים ולהתקל באין ספור תופעות שלא נראה סביר כי הן כתוצאה מיד המקרה; אנשים רצים לכיוון מסוים כשנראה שיש להם תכלית כלשהי, מקומות מחבוא של מפלצות, שודדים ודברים אפלים יותר, ערים עם סיפורי רקע עשירים ועוד. כמובן שכל זה עטוף בשני קווי עלילה מרכזיים וכמות נכבדת מאוד של פיתוח דמות, במיטב מסורת משחקי התפקידים. מבחינתי, ההישג הכי גדול של המשחק היה שהוא הצליח לשאוב לי עשרות שעות מהחיים בתקופה בה לא היו לי עודפים של זמן פנוי.

היכולת של המשחק להראות כאילו הוא לא חוזר על עצמו היא מרשימה במיוחד, כשאפילו המערות האקראיות נראות מגוונות באופן יחסי למשחקים אחרים מהז'אנר. התחושה ש-Skyrim מצליח לתת לשחקן – שהוא נמצא בעולם חי, מורכב, עמוס ומושקע –  היא מדהימה, וכל מי שמעריך משחקי תפקידים אפילו במעט צריך לתת לזה צ'אנס.

לצורך הדגמת המערבולת הרגשית שעברתי המשחק, הקלטתי את אחת הסצינות הדרמטיות (זה קצר!):

2. Might & Magic: Heroes VI

חוץ משינוי לא מאוד סביר לשם המשחק, האיטרציה השישית לסדרה הביאה איתה שינויים דראסטיים לאיזון האסטרטגי. העניין הזה לא חדש במיוחד, מאחד וגם המשחק הרביעי ניסה דברים חדשים לחלוטין על מנת לרענן את הזכיון ולשמור עליו רלוונטי. אבל השינויים שנעשו הם שנויים מאוד במחלוקת, וגררו תגובות אוהדות מחלק מהשחקנים והמון כעס מאוהדים ותיקים של הסדרה. מבחינתי, מדובר בתחושות מעורבות. מצד אחד המשחק עשוי טוב, מחדש המון, נראה יפה וכיף לשחק. מבחינת הסגנון הויזואלי, נראה שעשו מאמצים רבים על מנת שהמשחק ישמור על אותה התחושה, למרות כל השינויים ועדכון הגראפיקה.

אבל מצד שני, קשה מאוד להתעלם מהעובדה שהמשחק מתנהל בצורה שונה לחלוטין. מהרבה בחינות, הוא רודד משמעותית – הורידו כמה סוגי משאבים, גיוס המפלצות נעשה באופן ריכוזי מכל הטירות במקביל, וקסמי Town Portal, שעכשיו זמינים כמעט בכל רגע נתון, שינוי לגמרי את האופן שבו זזים ממקום למקום ומתכננים את ההגנה על הטירות. בסופו של דבר, בעיני עדיין מדובר במשחק מצוין שנותן שעות ארוכות של זמן משחק, אבל אוהדי הסדרה ששוקלים להכנס למשחק השישי צריכים להיות מוכנים לשינוי.

3. The Witcher 2

The Witcher הראשון היה משחק בעייתי מאוד מהרבה בחינות, אבל הוא היה באופן הבולט ביותר פשוט שונה לחלוטין ממה שהיה בשוק באותה תקופה.The Witcher 2 הפנים את רוב הלקחים הנכונים ושיפר את הנוסחה בצורה דרסטית, מבלי לפגוע במה שהפך את המשחק למיוחד. מעבר לעובדה שמדובר באחד מהמשחקים הכי יפים שיצא לי לראות, הוא גם מצליח לתת אווירה מיוחד, סיפור מעניין ודמויות עם עומק וקונפליקטים. זה נחמד לראות משחק שסוטה באופן מכוון מהקלישאות המוסריות שניתנות על ידי מרבית ה-RPGs, גם אלו שלא טורחים להכניס סולם מוסרי בתור פרמטר אמיתי למשחק. במקרה של  The Witcher, לבחירות יש השלכות בעולם המשחק, לעיתים משמעותיות, ולא נראה שיש באמת תשובה אחת נכונה.

למרות זאת, המשחק עדיין מצליח ליפול לכמה בורות, אפילו שאלו לא גורעים בצורה מכרעת מחווית המשחק. למשל, העובדה שאין מצפן נורמאלי במסך הראשי מקשה מאוד על ההסתובבות בעולם המשחק, והמפה עצמה גם היא לא נוחה בעליל. בחלק מהמקרים נראה שהתגובות של הדמות הראשית הן איטיות ומגושמות, מה שפגע בדרמטיות של הקרבות. אבל בסך הכל, מדובר במשחק מצוין שראוי לתשומת לב מצד כל מי שחובב את הז'אנר.

ומצד שני…

אני לא יכול שלא לציין את Might & Magic : Heroes VI גם בחלק הזה של הפוסט. מהר מאוד לאחר ההתקנה נתקלתי במה שהוא ללא ספק מנגנון ה-DRM המסרס ביותר שיצא לי לראות בחיי. למרות שמדובר במשחק מבוסס Steam, הוחלט משום מה להוסיף מנגנון שלצורך העניין אקרא לו – קישוריות קיברנטית ליוביסופט, או בקיצור – קק"י. משום מה, קק"י היה נחוש להרוס לי את חווית המשחק בצורה מתודית, מכוונת ואפלה.

קודם כל, במקרים רבים הנסיונות העגומים של קק"י להסתנכרן מול מוח כוורת כלשהו הוביל לכך שלמשחק לקח יותר מחמש דקות לעלות. זה משך אבסורדי של זמן לתהליך שאמור להיות שקוף למשתמש. אבל התופעה הגרועה ביותר הייתה ללא ספק הניתוקים. מאחר ומדובר ב-Always on DRM, היו מקרים מסוימים בהם החליט קק"י כי אני מנותק מהאינטרנט, ולכן אפשר להעיף אותי חזרה למסך הראשי. כמובן שהתופעה הזו התרחשה בדיוק באמצע הקרבות הגדולים ביותר, על מנת למקסם את הרצון שלי להעיף את המחשב מהחלון. מדובר בתופעה מגוחכת וחסרת הגיון, שפוגעת באותם צרכנים שהחליטו לקנות את המשחק. אם לפחות היה איזשהו ערך מוסף מורגש לשכבה החברתית של Ubisoft, אולי עוד הייתי יכול להעלים עין. אבל זה בפירוש לא המצב.