על ההצעה של טים שייפר לפתח “משחק הרפתקה” קלאסי (בואו נקרא לזה פשוט “קווסט” ונסגור עניין, בסדר?) שמעתי לראשונה ביום חמישי בבוקר, חשבתי לעצמי “וואו, זה מגניב, אני חייב לדבר על זה בפודקאסט”, ותהיתי לאן הסיפור הזה יתגלגל. כמה שעות לאחר מכן כבר היה ברור שהסיפור הזה יותר גדול משחשבתי בהתחלה. יום לאחר מכן כבר היה ברור שמדובר בסיפור מטורף לחלוטין, ושאני חייב לכתוב על זה משהו.
סיפורנו מתחיל עם חברת Double Fine – החברה שטים שייפר (Monkey Island, Day of the Tentacle, Full Throttle, Grim Fandango – וזה רק במסגרת ימיו ב- Lucasarts) הקים כשהוא פרש מ- LucasArts. חברה שהיתה אחראית על משחקים כמו Psychonauts, Brutal Legend, Costume Quest, ו- Stacking – כולם משחקים מקוריים ומעניינים, אבל לא קווסטים. אתם יודעים, מהסוג שהמעריצים של משחקי טים שייפר באמת היו רוצים לקבל. הבעיה, לטענתו, היא שמפיצות המשחקים (מחוץ לגרמניה, בכל אופן) בחיים לא יסכימו לממן את הפיתוח של קווסט.
לפני עשור, הסיפור היה נגמר בחוסר ההסכמה הזאת. אבל היום, אנחנו מכירים כל מיני מושגים חדשים. אנחנו מכירים דברים כמו “הפצה דיגיטלית”, או “משחקי אינדי”, או Kickstarter. וכך, ביום חמישי בבוקר, עלה ל- Kickstarter הסרטון הבא (בעמוד הפרויקט שנקרא "Double Fine Adventure"), שבו טים שייפר מנסה לגייס מהגולשים 400 אלף דולר בשביל להפיק קווסט, ולתעד את כל התהליך בסדרה שתעלה לרשת.
זה קרה ביום חמישי ב- 4 בבוקר (לפי שעון ישראל). שעתיים אחר כך, גיוס הכספים הגיע כבר למאה אלף דולר, וטים שייפר צייץ ציוץ תודה נרגש ("הייתי בוכה, אם לא הייתי כזה קשוח"). כעבור עוד שעתיים: עוד מאה אלף דולר. ב- 12:20 הושג היעד של 400 אלף דולר.
ומאז זה ממשיך.
נכון לזמן כתיבת שורות אלה, המשחק של טים שייפר גייס יותר ממיליון וחצי דולר. שייפר מבטיח שכל דולר מעל ל- 400 אלף ההתחלתיים שיושקע בפרויקט יסייע להפוך את המשחק למוצלח יותר – יותר מדבבים, שחרור המשחק למספר גדול יותר של פלטפורמות, תרגום לשפות נוספות. והכסף ממשיך לזרום. נכון לאתמול, הוא זרם בקצב כל כך גדול, עד שכל פוסט או אייטם חדשות שנכתב ברחבי הרשת על הסכום המרשים שהמשחק השיג הפך ללא רלוונטי בתוך שעות ספורות מהרגע שהוא נכתב. המשחק כבר הספיק להפוך לפרויקט ה- Kickstarter עם המספר הגבוה ביותר של תורמים, והפרויקט שחצה הכי מהר את רף מיליון הדולר (לשם השוואה, הפרויקט הקודם ב- Kickstarter שגייס יותר ממיליון דולר נפתח לפני שלושה חודשים, והיום עומד על 1.2 מיליון דולר).
מדהים, לא? זו מהפכה! הקץ לחברות ההפצה! הכוח לעם! אנחנו ה- 99%, או משהו!
אבל רגע, לפני שבאמת נוכל להתחיל להדהם מהסיפור הזה, קצת פרופורציות: התקציב של Day of the Tentacle, קווסט מתחילת שנות התשעים, היה 600 אלף דולר. Grim Fandango, שפותח בשנת 1998, עלה 3 מיליון דולר. Psychonauts עלה 15מיליון, ו- Brutal Legend עלה 24 מיליון דולר. פיתוח משחקים, כפי שטים שייפר בעצמו אומר, זה עסק יקר.
הדבר השני שכדאי לזכור הוא שטים שייפר הוא לא היחיד שמנסה לממן את פיתוח המשחק שלו באמצעות איסוף כסף באמצעות Kickstarter. רוב מפתחי המשחקים שמנסים לעשות את זה לא מצליחים להגיע למיליון וחצי דולר. למעשה, מעטים מהם מצליחים להגיע ל- 50 אלף דולר. אין ספק שאם לא היה פה שילוב מאוד מיוחד של נסיבות (טים שייפר, רון גילברט, חברת פיתוח שכבר יש לה ניסיון מכובד וסיקור תקשורתימאוד אוהד), לא בטוח אם הם גם היו מגיעים ל- 400 אלף דולר.
אז עד כמה שכולנו היינו רוצים להאמין בזה – לא, כנראה שאנחנו לא צופים במהפכה מטורפת שלנצח תשנה את עולם הגיימינג מול עינינו. אנחנו נראה עוד אירועים מסוג האירוע הזה בעתיד, וכנראה לעתים קרובות יותר, אבל מפיצות המשחקים לא הולכות להעלם מהמפה. במילותיהם של Rock, Paper, Shotgun: אף אחד לא הולך להשתמש ב- Kickstarter כדי לגייס סכום של 100 מיליון דולר שנחוץ להפקת ה- Modern Warfare הבא, אבל למה שקרה כאן יש משמעות אחרת – הימים האחרונים מעלים כמה שאלות קשות ביותר בנוגע לרמה שבה מפיצות המשחקים באמת מחוברות לקהל שלהן ומבינות מה הוא רוצה.
זה לא חדש לאף אחד מאתנו. יותר ויותר אירועים לאחרונה מבהירים לנו שוב ושוב עד כמה מפיצות המשחקים, במיוחד החל מגודל מסוים, מפסיקות להבין מה הקהל שלהן רוצה. אנחנו רואים את זה עם בליזארד ("אתם באמת רוצים את זה?!"), אנחנו רואים את זה עם מיקרוסופט (ספציפית, Microsoft Flight הוא דוגמה עדכנית למדי, אבל אני אעלה פוסט שמדבר עליו רק בימים הקרובים). בכל מיני מובנים, אנחנו אפילו רואים את זה עם Valve (לאף אחד אין ספק שכל ההרפתקה שלהם עם DOTA 2 נובעת כנראה יותר מהרצון שלהם להצליח בקרב השוק האסייתי, למרות שמה שהמעריצים שלהם באמת רוצים לראות זה את Half Life 3).
אי אפשר להאשים את החברות האלה. אחרי הכל, הכסף שהן כן מרוויחות חייב להגיע מאיפשהו – לעתים מאותם האנשים שצועקים בכוח שהן לא מספקות לו את מה שהוא רוצה. ובכל זאת, הן מפספסות משהו. המימון של הקווסט החדש של Double Fine הוא החלום הרטוב של חברת הפצה טיפוסית – אחרי הכל, הן אוהבות הזמנות מוקדמות, וכאן מדובר במקרה הכי קיצוני של הזמנה מוקדמת שקיים – משחק שמכסה את כל העלות שלו ב"הזמנות מוקדמות" עוד לפני שבכלל התחילו לפתח אותו. במקרה של הקווסט של Double Fine, חברות ההפצה אפילו לא היו צריכות לבחור בין זה לבין משחק אחר. כבר היה להן את האנשים שרוצים לפתח משחק כזה – רק היו צריכים לתת להם את הכסף לעשות את זה. כסף שכנראה היה חוזר לידיהם אחר כך.
אז נכון, זו אמת בלתי-ניתנת לערעור שחברות הפצה רק מסתכלות על השורה התחתונה, ובסופו של דבר הן רוצות כסף. אבל מה שאנחנו לומדים שוב ושוב לאחרונה זה שאפילו בזה הן לא טובות מספיק. יש בחוץ הרבה מאוד אנשים שרוצים לתת לחברות הללו את הכסף שלהם, אם רק יתנו להם את ההזדמנות.
12 בפברואר, 2012 בשעה 0:39
נאמר במקום כלשהו, שדבר כזה כבר קיים, ועובד, וקוראים לו Alpha funding. אפילו חברינו הטוב נוטץ' השתמש בזה והלך לו לא רע.
אף אחד לא יכול לגייס כ"כ הרבה כסף בלי לתת משהו בתמורה, ומבלי להראות תוצרים. רק אנשים מפורסמים בתעשייה יכולים לעשות את זה. אבל המודל הזה חיי וקיים.
12 בפברואר, 2012 בשעה 0:44
כן, ברור לכולם ש- notch עשה את זה קודם… חוץ מזה שהוא לא בדיוק עשה את אותו הדבר. ובאותו קצב. ואחרי שכל העולם ואחותו בעקביות אמרו לו שמה שהוא רוצה לעשות לא מעניין אף אחד, ואף אחד לא יקנה את זה בחיים.
12 בפברואר, 2012 בשעה 1:27
בעקרון זה נכון, כולם רעבים לכסף
אבל שמע, בקטע הזה בשבילי לפחות זה פינת ההצלה של מה שכבר לא יהיה
רק היום סיימתי בפעם הראשונה שת מונקי איילנד
שמע, אני ללא ספק רוצה לראות את המשחקים העלו חוזרים לשוק
ושמע, אני מקווה שהפרויקט הזה ממש יצליח
ונקבל איזה קווסט בסגנון הישן שיהיה מצוין
ויתן פתאום את החזרה של המשחקים העלו
אפילו עם יוציאו לעוד משחקי קווסטים ישנים חידוש כמו שמונקי איילנד קיבל
זה יעשה אותי מאושר
12 בפברואר, 2012 בשעה 7:22
"אז עד כמה שכולנו היינו רוצים להאמין בזה – לא, כנראה שאנחנו לא צופים במהפכה מטורפת שלנצח תשנה את עולם הגיימינג מול עינינו" – אני לא בטוח שאני מסכים עם המשפט הזה… כמובן שאי אפשר לדעת בוודאות, אבל אני לגמרי מקווה שעולם הגיימינג ישתנה. נכון, אז צוות הכותבים של גיימפאד לא יוכל לגייס מליון וחצי דולר בעזרת Kickstarter כדי לפתח את Gamepad Tactics – משחק האסטרטגיה בתורות המבוסס על הכתבות של גיימפד שזיירמן לא ישחק (במיוחד אם ייצא עוד Serious Sam) עד 2021, אבל המפתחות של באסטיון, לימבו, ברייד (וכמובן שאפשר לעשות פוסט נפרד על רשימה ענקית של משחקים שפותחו על ידי מפתחים עצמאיים) – כן. אני לגמרי מקווה שזו תחילה של טרנד חדש (וחיובי ביותר) בעולם המשחקים – גישה ישירה של המפתחות לקהל שלהם (והפוך) ופיתוח משחקי אינדי ללא תלות במפיצה כלשהי וללא פשרות לגבי המשחק וכניעה לדרישות של המפיצות.
12 בפברואר, 2012 בשעה 7:57
העניין הוא שזה לא טרנד חדש. חברות משחקי אינדי עושות דברים דומים לזה כבר שנים. השאלה היא עד כמה הסיפור הזה יהיה נפוץ ומה יהיה גודל התקציבים שמעורבים בעניין. מההיבט הזה, בהחלט יש כאן קפיצת מדרגה, אבל לא איזשהו שינוי פרדיגמה מטורף. כמו ש- blisf אמר, ראינו כבר משהו מאוד דומה עם Minecraft (שתכננתי להזכיר אותו בפוסט המקורי, ואין לי מושג איך זה לא קרה בסוף).
בכל מקרה, מה שיותר חשוב לי בסיפור הזה זה 3 הפסקאות שכתבתי אחרי המשפט הזה. אני לא יודע אם זה יקרה, אבל מה שיותר הגיוני שיקרה זה שנראה שינוי מחברות ההפצה עצמן בפרויקטים מסויימים. אבל בשביל זה צריך שהן יוציאו את הראש שלהן מהתחת ויפסיקו לחפש שם דרכים לנצל את פלטפורמת ה"משחקים כשירות" ומיקרוטרנזאקציות בפייסבוק כדרכים להרוויח כסף.
12 בפברואר, 2012 בשעה 8:37
נכון ולא נכון. אם תלך לאתר Kickstarter אתה תראה המון מפתחי אינדי שמנסים לגייס כסף למשחקים שלהם (בהצלחה כזו או אחרת) כבר מלפני ההרפתקה הזו של Double Fine ואני יכול רק לנחש שיהיו הרבה יותר שינסו את זה אחריה. אבל אני לא מדבר על מפתחי האינדי שזה המשחק הראשון שלהם. אני מדבר על המפתחות הקטנות – כמו Double Fine, כמו Supergiant Games או כמו Housemarque. מפתחות קטנות שעושות משחקים נהדרים אבל תלויות בתקציבים מהמפיצות. יכול להיות שאפילו עושות כמה הקרבות בדרך לגבי איכות המשחק לפי הדרישה של המפיצות (תאריך יציאה, מכניקות משחק, סיפור וכו'). זו ההזדמנות של מפתחות מבוססות עם קהל שכבר מכיר ויודע ואוהב ליצור קשר ישיר ולקבל תמיכה ישירה מהקהל שלהם.
גם Minecraft עבר תהליך שונה. כששילמת על Minecraft, גם לפני תאריך היציאה הרשמי, קיבלת מוצר ביד. אנשים שילמו על Minecraft כדי כבר לשחק בו (לא משנה איזה גרסא הייתה מוצמדת לכותרת) עכשיו – לאו דווקא כדי לשחק בו בעתיד.
אתה מדבר על שינוי אצל המפיצות. אני חושב שהדבר החשוב שקורה כאן הוא לאו דווקא ה"חזרה של משחקי ההרפתקה לשוק". זה פחות מעניין אותי. אני אהיה כנה איתך – קשה לי להאמין שיצאו עוד משחקים שיתפסו אותי ברמה ש Monkey Island 3, Grim Fandango או Day of the Tentacle תפסו אותי (והלוואי שאני טועה). אני יותר רואה את זה כדבר מעניין ומרגש בגלל כל הסיבות שציינתי למעלה.
אני יותר מאשמח לממן את הפיתוח של Bastion 2 🙂
12 בפברואר, 2012 בשעה 8:56
אתה מבין שבשינויים קלים, Introversion פועלת במודל הזה כבר שנים, נכון? אוקיי, הם לא התחילו מ- Kickstarter, הם התחילו מ- Uplink, אבל מאז הם מממנים את הפיתוח של כל משחק שלהם רק באמצעות המכירות של המשחק הקודם, ויש לא-מעט אנשים (אני, למשל) שקונים את המשחקים שלהם רק כדי לממן את הפיתוח של המשחק הבא שלהם. אבל Introversion הם דוגמה חיה גם ליתרונות וגם לחסרונות של המודל הזה, ומזכירות לנו שלפעמים חברות הפצה עושות כל מיני דברים שמובילים לכך שבאמת יהיה לך משחק ביד בסוף, ולא, נניח, Duke Nukem Forever. או, להבדיל אלפי הבדלות – Subversion, שהיה דמו טכנולוגי מרהיב ביותר של Introversion שלא יצא ממנו משחק, בסופו של דבר, ולא ברור אם יצא ממנו אחד כזה אי פעם.
אל תחשוב כל כך בקטן. כשאני מדבר על שינוי אצל מפיצות משחקים אני לא מדבר ספציפית על משחקי הרפתקה. אני מדבר על כל ז'אנר, או אפילו מכניקת משחק ספציפית שחברות המשחקים זנחו כי "אין לזה ביקוש". חברות ההפצה לא סתם נוהרות לעבר מיקרו-טרנזאקציות, שכפולים של Modern Warfare, הסתמכות חזקה על מולטיפלייר ומשחקי פייסבוק – הן עושות את זה כי הן חושבות ששם יש את הכסף. ובכן, הן צודקות. אבל הסיפור הזה עוזר להוכיח שיש בעוד כמה מקומות כסף. 🙂
12 בפברואר, 2012 בשעה 11:04
כל מה שאתה כותב הוא נכון – אבל אני לא רואה איך זה יגרום לשינוי אצל המפיצות
12 בפברואר, 2012 בשעה 12:36
נראה לי שהפואנטה היא לא שזה יגרום לשינוי אצל המפיצות, אלא שזה *צריך* לגרום לשינוי אצל המפיצות…
12 בפברואר, 2012 בשעה 15:35
זה לא צריך לגרום לשינוי אצל המפיצות – זה צריך לגרום לשינוי אצל המפתחות ואצל הקהל
12 בפברואר, 2012 בשעה 16:34
זה ניסוי נחמד, אבל אני לא חושב שזה מודל כלכלי טוב. אי אפשר לדעת את טיבו של משחק לפני יציאתו, ועל אחת כמה וכמה לפני שבכלל התחילו לפתח אותו (או במקרה הזה, לפני שבכלל מישהו יודע מה הולך להיות המשחק). לסמוך על מוניטין נטו זה דבר מפוקפק. אין אף שם גדול מהעבר שלא אכזב בעבר או מאכזב בהווה (בין אם זה מולינו, ספקטור, כריס אבלון, מיאקמי, מיאמוטו…). אני קונה משחקים רק כשהם גמורים ויודע שהם טובים. מעולם לא קניתי בפריאורדר, ואני לא אממן משחקים רק על סמך הבטחות ומוניטין של מפתחים.
13 בפברואר, 2012 בשעה 12:11
[…] הפוסט של עידן זיירמן בנושא ההרפתקאה של טים שייפר […]
13 בפברואר, 2012 בשעה 12:31
אינטר סתם בשביל הקטע,מתי מיקאמי ומיאמוטו אכזבו במשחק AAA גדול שרלוונטי לגיימרים? (ככה שאל תביא את WIIMUSIC כדוגמא)
13 בפברואר, 2012 בשעה 20:10
האמת? אני לא יודע למה עידן כל כך מופתע. Kickstarter הוכיח את עצמו בטירוף בשנתיים האחרונות. עכשיו קח ידוען אהוב עם יכולת מוכחת במשחקים שמציע פרוייקט מסוג שיש בו מחסור בשנים האחרונות וזה מה שתקבל.
עידן, המשפט הבא גם לא מקובל עלי: "לאף אחד אין ספק שכל ההרפתקה שלהם עם DOTA 2 נובעת כנראה יותר מהרצון שלהם להצליח בקרב השוק האסייתי" – לי יש ספק, ואני בטוח שיש עוד כמה מאות אלפים כמוני. אני יכול לקבל שזו הדעה (הבלתי מבוססת) שלך, אבל אל תדבר בשמי או בשם "כולם".
מה שבהחלט פורסם ונאמר שוב ושוב זה שבואלב עובדים על המשחק שהמפתחים רוצים לעבוד עליו. בתור מישהו שמעדיף להאמין שלא משקרים לו, זה מסביר בחירות פיתוחיות בלתי-אופטימליות כמו הפיתוח המיידי של L4D2, הפיתוח הבלתי צפוי של DOTA2 וכן ההשהיה הארוכה של הפרק הבא בסדרת HL, בין אם הוא ייקרא HL3 או HL2E3.
13 בפברואר, 2012 בשעה 20:11
אגב, עידן, אני לא מבין את המשפט הזה: "[חברות ההפצה] רוצות כסף. אבל מה שאנחנו לומדים שוב ושוב לאחרונה זה שאפילו בזה הן לא טובות מספיק" – למה התכוונת?
והתייאשתי מלדבר על זה שהן מוציאות לאור, לא רק מפיצות.
13 בפברואר, 2012 בשעה 20:49
אני צופה שבעיקבות זאת, ריצ'ארד גאריוט יעשה צעד דומה עם פורטלריום בכדי להפיק את פרוייקט ה-Ultimate RPG שהוא מדבר עליו בחודשים האחרונים
14 בפברואר, 2012 בשעה 0:05
@איתמר:
1. אני מופתע בדיוק מאותה הסיבה שכל אחד אחר מופתע: אף אחד לא חשב שהמיזם הזה יכשל, אבל האם אתה חשבת שהוא יתפרץ בצורה כזאת, וישבור כל שיא שהיה ל- Kickstarter עד עכשיו? בדיוק. אם אתה חזית את זה, ברכותיי, לך למלא לוטו. 🙂
2. לגבי משפטים ספציפיים שלא מקובלים עליך אני לא יכול לעשות שום דבר, חוץ מלהתנצל אם פגעתי בך בכך שדיברתי בשמך והכל. נקודה שחורה בשבילי. אבל הדעה (הבלתי מבוססת!) שלי היא שאם אתה חושב שגם בחברת הפיתוח הדמוקרטית ביותר בעולם, שיקולים עסקיים לא משחקים תפקיד בהחלטות כאלה, אתה קצת תמים. 🙂
3. חשבתי שזה ברור – זו כל הנקודה בחלק האחרון של הפוסט הזה: בכך שהן מוותרות על פרויקטים כדוגמת זה, הן מוותרות על כסף. חברה שהיתה אומרת "כן" לטים שייפר במקום להגיד לו "קווסטים זה ז'אנר מת", היתה גורפת לכיסה סכום נאה (עוד דעה לא מבוססת, אבל אנחנו יודעים, לאור המצב הנוכחי, שהוצאות בסדר גודל של עד 2 מיליון דולר משחק כזה היה מחזיר בסבירות מאוד גבוהה).
@טל:
שיהיה לו בהצלחה עם זה. RPG-ים זה עסק… יותר יקר.
14 בפברואר, 2012 בשעה 0:10
נראה שאני בחברה טובה – לא רק אני הופתעתי מההצלחה של הפרויקט, אלא גם טים שייפר עצמו:
http://www.escapistmagazine.com/news/view/115808-Tim-Schafer-Thought-Hed-Get-Two-Grand-Not-2-Million?utm_source=rss&utm_medium=rss&utm_campaign=news
(וכהערת שוליים: תשלום של 40 אלף דולר עבור הפצת עדכון דרך ה- Xbox Live? וואו).
16 בפברואר, 2012 בשעה 9:44
עידן,
1- אני רק אומר שזו הפתעה קטנה, לא הפתעה גדולה. מכיוון שלא שמעתי על הפרוייקט הזה לפני הפוסט אצלכם אני לא יכול לומר אם הייתי חוזה את זה או לא. מה גם שאני לא חושב שזה יעזור לי עם הלוטו…
2- יש מרחק גדול בין "אין ספק שואלב מפתחת את DOTA2 כדי להצליח בשוק האסייתי [נגד מה שהמעריצים שלה רוצים]" לבין "שיקולים עסקיים משחקים תפקיד". המשפט השני הרבה יותר מדוד ולכן גם סביר בעיני.
3- אתה כתבת "הן לא טובות מספיק" – מול מה אתה מודד? מספיק בשביל מי, או בשביל מה? אני לא מכיר אף עסק בהיסטוריה שניתן לומר שתמיד עשה את ההחלטה האופטימלית, וגם את זה אפשר לבדוק רק בדיעבד, אז הקביעה הנחרצת והמוחלטת שלך לגבי "חברות ההפצה" (קרי: מוציאות לאור) נראית לי עלומה והתיקון בתגובה האחרונה שלך נשמע מצוין.
21 בפברואר, 2012 בשעה 1:06
[…] למיקרוסופט כסף עבור שדרוג החוויה שלהם? בפוסט שלי על המשחק הבא של טים שייפר כתבתי על איך שחברות הפצה לפעמים מוותרות על אפיקי הכנסה […]
26 בדצמבר, 2012 בשעה 16:01
[…] כבר קיבלנו מ- Kickstarter את FTL. ואת הסדרה התיעודית על פיתוח המשחק של טים שייפר. והחשוב יותר: אמירה חד-משמעית לחברות ההפצה שהן לא תמיד […]
6 באפריל, 2013 בשעה 12:44
[…] – המשחק של Double Fine Adventure שהיה בקיקסטארטר בשנה שעברה נחשף סוף סוף לעולם הרחב, […]
6 ביוני, 2013 בשעה 0:34
[…] או מימון המוני אחר כלשהו. כבר מזמן עברנו את השלב שבו זו דרך חדשה ומסקרנת לממן משחקים, שכולם תוהים אם יהיה אפשר לשבור את המודל […]
6 ביולי, 2014 בשעה 9:15
מסתבר שצדקתי אחרי הכל…
ולא היה לי מידע מקדים… כל הכבוד ל-SOTA 🙂
6 ביולי, 2014 בשעה 11:23
וואו, כל הכבוד על ה- followup. שנתיים וחצי אחרי!
20 במאי, 2015 בשעה 20:03
[…] שלוש שנים, Broken Age שבר את קיקסטארטר. ההבטחה של טים שייפר לקווסט 'קלאסי' מהאנשים שהיו אחראים […]
30 במאי, 2015 בשעה 15:53
[…] הפוסט של עידן זיירמן בנושא ההרפתקאה של טים שייפר […]