לפני קצת פחות משבועיים, הלכתי (ביחד עם עידן דקל, שפשוט ממש מתעצל לכתוב פוסט על הנושא) לראות את הסרט "היטמן". אתם יודעים – זה שמבוסס על משחק המחשב בעל אותו השם. בדרך כלל, הייתי כותב על החוויה הרוחנית הזאת קודם, אבל העדפתי לחכות עד שהרשמים שלי מהסרט יתפרסמו גם ב"עין הדג".

אז… היטמן. אני לא אפתיע אף אחד אם אני אגיד שמדובר בסרט גרוע. זה סרט שמבוסס על משחק מחשב – צפוי בהחלט שהוא יהיה סרט גרוע. אבל מה שמדהים זה שמדובר בסרט שלא גרוע רק מהבחינות הרגילות (עלילה, רמת משחק…), אלא גם בגלל העובדה שהוא משתין לשני סוגי צופי הקולנוע בפרצוף.

על הסוג הראשון של צופי הקולנוע דיברתי בביקורת שלי ב"עין הדג". צופי הקולנוע שלא חובבים את המשחקים, לא יצליחו למצוא בו שום דבר מיוחד. מדובר בסרטי "ג'ייסון בורן" בכל מובן אפשרי, חוץ מהאיכות. אבל אפילו חובבי המשחקים לא יצליחו להנות כהלכה מהסרט, כי הוא לוקח כל פיסה של "רוח המשחק" וזורק אותה מהחלון.

אני לא מדבר על תגובות כמו אלה שהופיעו בביקורת על הסרט ב"גיימר" – אני לא חושב שהעובדה שלא אמרו מי מדבר עם מס' 47 בטלפון "זה קטע קריטי" (ובכלל, שהייתי חייב לשחק במשחקים כדי להבין מה שהולך בסרט). אני מדבר על הגישה הבסיסית יותר של לקחת משחק פעולה איטי ומחושב מאוד, שבו היעד הוא לעשות את ההריגה בצורה שקופה ככל האפשר, ולדחוף את כל הגישה הזאת הצידה לטובת קרבות ירי בלתי פוסקים. הגישה הזאת גם הורסת את הסרט לצופי הקולנוע הרגילים (שכאמור, כבר ראו את זה בעבר, ופה פשוט רואים את זה נעשה יותר רע), וגם הורסת את הסרט למכורי המשחק הכבדים (שהרסו להם את האווירה של הסרט!). אז מה הרווחנו בזה? עוד סרט אקשן ממוצע? תודה, באמת.

"היטמן" הוא סרט מעפן. הוא לא מוצלח בתור סתם סרט אקשן מהשורה, והוא לא מוצלח בתור סרט אקשן שמבוסס על משחק מוכר ואהוב (לפחות על אנשים שהם לא אני). זה לא מפתיע אותי יותר מדי, אבל זה עדיין מאכזב.

עריכה: וכאילו בשביל לספק לכם עוד חומר קריאה בנושא, גם ב- PC Gamer UK כתבו על הסרט, תוך כדי רטינה לעבר הביקורת של רוג'ר אברט (שהעז להאשים את המשחק בדיוק בכל הנקודות הלא-נכונות) והכללה של רשימת הבדלים עיקריים בין הסרט למשחק. תקראו.