פעם נוספת, אני הולך לתרץ את חוסר הפעילות בימים האחרונים בעומס. בהתחלה חשבתי לעצמי שלא נעשה שום נזק, כי לא קרה שום דבר בימים האחרונים, אבל ב- 24 השעות האחרונות התחילו לקרות יותר מדי דברים שראוי לדבר עליהם. אז נתחיל בקטן. נתחיל מגרסת ההדגמה של Kane & Lynch: Dead Men.

גרסת ההדגמה של המשחק נתנה גם לחסרי הקונסולות שבינינו הזדמנות להבין קצת יותר טוב על מה כל הרעש מסביב לפיטוריו המסתוריים של ג'ף גרסטמן. מצד שני, אם לדבר בכנות, כל הסיפור הזה יצר לא-מעט אנטגוניזם כלפי המשחק, ונוצר הסיכון שאני אביע עליו דעה שלילית בלי קשר לאיכותו. אז ניגשתי לגרסת ההדגמה של המשחק בזהירות, וניסיתי להביע עליו דעה אובייקטיבית ככל האפשר.

הוא ממוצע עד כדי כאב.

מה שלא היה מפריע לי, אגב, אם Eidos לא היו מנסים בצורה כל כך פתטית להפוך אותו לאיזשהו מותג גדול. משהו במסעות הפרסום שלהם, בהתמקדות שלהם (עוד משלב ההכרזה על פיתוח המשחק) בדמויות העמוקות (?), אפילו בעיצוב הגרפי של קיין ולינץ', פשוט מריח לי יותר מדי כמו ניסיון להפוך אותם למותג שגם יהפוך את מלאכת הכנת הסיקוולים לקלה יותר, וגם יאפשר להם למכור יותר ברגע שהם יצאו.

בין אם זו היתה הכוונה שלהם ובין אם לא, Kane & Lynch לא ממש מצליח להפוך את הגיבורים שלו למעניינים. ייתכן שהסיפור המלא יחשוף צדדים נוספים באישיותם המלבבת, אבל שוב – כשאני מסתכל על התסריט של המשימות שהיו בגרסת ההדגמה, אני מקבל את הרושם שיוצרי המשחק מאוד ניסו ליצור אצלי אכפתיות כלפי הדמויות האלה, והצליחו ליצור אצלי בעיקר רושם קצת פתטי.

אבל נעזוב את הדמויות. הסיבה לכך ש- Kane & Lynch היא לא יותר מ"ממוצע" היא האקשן שלו. הוא שגרתי, חוזר על עצמו יותר מדי, ובלי חוסר הבנה של מה שהופך חילופי ירי לכיפיים באמת. הגיבורים שלו אנושיים ופגיעים מדי, האינטרקציה שלהם עם הסביבה היא קטנה מדי, כמות האויבים בקרבות היא קצת גדולה מדי ומהירות הקרב עצמה היא קצת איטית מדי. אלה דברים קטנים, באמת. שני אויבים פחות בחדר אחד, מוסיקה קצבית בעת תחילת הקרב בחדר שני – בפני עצמו, כל אחד מהדברים האלה לא מפריע יותר מדי. אבל כשהם מצטרפים ביחד, הקרבות הגדולים של המשחק פשוט מפסיקים להיות מהנים באמת.

ומה לגבי הסיפור עם ג'ף גרסטמן? ובכן, אני קצת יותר מבין מאיפה הביקורת שלו הגיעה. המשחק לא גרוע מספיק בשביל להצדיק יחס מיוחד, באמת, אבל מחלקת השיווק של Eidos כל כך מנסה לדחוף אותו בתור הדבר הגדול הבא, עד שבאמת מתחשק גם לי לרדת עליו ללא הפסקה באיזושהי ביקורת. בשביל הכיף.