היום השלישי של התערוכה היה עמוס בטירוף, והסתיים מאוחר במיוחד, מה שגרם לי להתמוטט לחלוטין בסופו לשינה קצרה של מעט-מדי שעות. בגלל זה הוא מגיע באיחור, וגם אז – באופן חלקי. עמכם הסליחה. אני מבטיח שבימים הקרובים אני אסיים לדבר פה בבלוג על כל המשחקים שרציתי לדבר עליהם. ואז אני עוד אחזור על זה בפודקאסט.
כדאי להבהיר, בגלל שנשאלתי בנושא הזה בכל מיני ערוצים – המשחקים שאני מדבר עליהם כאן הם לא כל המשחקים שראיתי בתערוכה, בפורמט כזה או אחר, אבל הם כן המשחקים שאני מרגיש שיש לי מה להגיד עליהם.
EA Mobile & Social
EA לקחו אותנו בבוקר לחדר ישיבות שנמצא במלון סמוך לתערוכה, ושם הראו לנו את ההיצע של EA לפייסבוק, לסמארטפונים ולמחשבי-לוח. Sim City Social לא היה שם, לרוע המזל (למעשה, משום מה, הוא לא היה בשום מקום), אבל כן היה שם את Outernauts (ניסיון של Insomniac לעשות משחק פייסבוק “הרדקור”), שהוא “פוקימון Social” יותר מכל דבר אחר, אבל בכל זאת נראה טוב. חוץ מזה, היה שם את גרסת המובייל של Need for Speed Most Wanted ו- FIFA 13 – שתיהן מאוד מרשימות מבחינה טכנית, ומדגישות את הדבר שהכי התלהבתי ממנו במסיבת העיתונאים של EA– החיבוריות המתבקשת בין משחקים על המחשב האישי והקונסולות למשחקים על פלטפורמות ניידות.
The Elder Scrolls Online
כמה דברים שמיד שמים לב אליהם בדמו של The Elder Scrolls Online:
- הוא נראה טוב. במיוחד בסטנדרטים של משחקי תפקידים המוניים אחרים.
- הגישה של קווסטים שמיועדים לשחקן-יחיד ויוצרים שינויים עבור אותו השחקן בעולם היא נהדרת, למרות שהיא קצת מוציאה את העוקץ מהקטע של משחק תפקידים המוני. זה אמנם רעיון שכבר קיים במשחקים אחרים, אבל בכל זאת – נהדר.
- מנגנון הקרב בו נראה מעניין יותר בשלוש רמות ממנגנון הקרב של כל משחק תפקידים המוני אחר. העובדה שכל דמות יכולה “לחסום” מכות בקרב או להתגנב היא רעיון מאוד מוצלח.
לא שנראה לי שזה מה שיעזור ל- The Elder Scrolls Online, שנכנס לשוק רווי-מדי שבו משחק ממוצע הופך לחינמי בתוך 4 וחצי דקת מרגע היציאה שלו.. ובכל זאת, הוא נראה מעניין. אני מחזיק לו אצבעות.
Sim City
פה בגיימפאד, בתור מתנגדים כבדים לכל הקטע הזה של DRM ודרישת חיבור לאינטרנט, הפגנו פסימיות, חשדנות וזלזול בקטע הזה שה- Sim City החדש “תוכנן מראש כמשחק מרובה-משתתפים”. כמו במקרה של דיאבלו 3, זה נראה לנו מיותר. מסוג הדברים שאנחנו לא רוצים – בטח לא אם הוא הולך לדרוש מאתנו להיות מחוברים לאינטרנט במהלך משחק שאנחנו חושבים שאמור להיות משחק לשחקן יחיד.
אבל לאחר צפייה בהדגמה של Sim City, אני מוכרח לציין, זה נראה… הגיוני. נכון, עדיין היה הגיוני יותר ועדיף בהרבה אם Sim City היה נותן לשחקנים הזדמנות לשחק גם עם ערים שנשלטות ע”י המחשב וכך מסיר מהם את דרישת החיבור לאינטרנט, אבל לשחק את Sim City כמשחק מרובה משתתפים לא נראה לי יותר כמו רעיון הזוי ולא הגיוני. מלבד האפשרות לבנות פרויקטים ביחד או לסייע לערים אחרות במגוון צרכים (כמו חשמל, למשל), אני מאוד אוהב את הרעיון של “זליגה” של אלמנטים מעיר לעיר – למשל, הצורה שבה פושעים (המיוצגים ע”י מכונית אדומה שמשמיעה מוזיקת רוק רועשת) עלולים לעבור לערים שכנות – ושם להפר את הסדר הציבורי (או, אם יש לשחקן בעיר השנייה נוכחות חזקה של משטרה – להזרק תוך שניה לכלא). כשחשבתי על זה עוד קצת – הבנתי גם למה אני מקבל את זה הרבה יותר בקלות מהעובדה שדיאבלו 3, לכאורה, דורש חיבור קבוע לאינטרנט כי הוא תוכנן “כמשחק מרובה-משתתפים”. אני לא רוצה באמת משחק מרובה-משתפים, אחרי הכל. אבל אם אני כבר מקבל אחד? עדיף שזה יהיה ריבוי-משתתפים א-סינכרוני, כמו מה ש- Sim City עושה. זה נותן לי את היתרונות של משחק מרובה-משתתפים במשחק לשחקן-יחיד סטנדרטי לכאורה – שזה בדיוק הסוג שאני אוהב.
חוץ מכל הסיפור הזה, אני מוכרח לציין שאני מאוד אוהב את איך ש- Sim City נראה ומתנהג. קודם כל, מאוד התרשמתי מהעובדה שאפשר להניח עכשיו בניינים בכל זווית וסוף כל סוף אפשר לצייר כבישים “מעוגלים” (אפשרות שאני מניח שלא היתה טריויאלית בכלל מבחינת תכנות). אבל יותר מזה – אני פשוט אוהב את הפרטים הקטנים במשחק הזה. את הצורה שבה שוטרים מתאספים כדי לתפוס את החשודים בשוד הבנק. את האנשים שסוחבים ארגזים ממשאית כשהם עוברים לדירה חדשה בתוך העיר שלכם. הכל נראה חי ומלא באירועים קטנים שקורים ממש מתחת לאף שלכם, והמנוע מצייר את הכל בסגנון של צילומי Tilt/Shift שנותנים לעיר מראה מיניאטורי-משהו. זה מגניב.
Crysis 3
אז הסביבה שונה, הגרפיקה מגניבה הרבה יותר, וכיף ממש לירות בחצי קשת. אבל מבחינת המשחק עצמו? נראה כאילו לא התקדמנו בכלל מאז Crysis הראשון. שזה קצת חבל, אבל לא בהרבה, כי זה עדיין מגניב להתגנב למישהו כשאתה בלתי-נראה ואז להטיח אותו בקיר.
בפעם הבאה…
…אני הולך לדבר על Star Wars 1313, ZombiU, Dead Space 3 ו- The Last of Us. השארו עמנו.
8 ביוני, 2012 בשעה 21:12
הייתה לי תגובה ארוכה והאתר אכל אותה. בקיצור:
זה צעד טבעי ל SimCity לעבור למתכונת של MMO. אני חושב שזה משהו שהמותג שאף אליו במשך השנים, בעיקר עם הגדילה של משחקי פייסבוק. החשש היחידי שלי מהמשחק הוא שאם אני לא טועה, הם אמרו שאפשר לבנות רק עיר אחת ואי אפשר להרוס אותה.
בנוגע למשחקים האחרים בכתבה:
משחקי פייסבוק זה לא הכי מעניין אותי, כנראה כי הם עדיין לא הצליחו למצוא את הנוסחה המנצחת של המשחק פייסבוק המושלם.
גם ל Eldar Scrolls Online אני לא הכי מתחבר, והנושא שלו מרגיש מאוד גנרי בעולם רווי משחקים מאותו סגנון בדיוק. אבל MMO's קמים ונופלים לפי מכניקת הקרב שלהם, אז אם אתה אומר שהוא מספיק שונה, אולי צריך לשים עליו עין.
Crytek התמסחרו מאוד אחרי Crysis המקורי, ורואים את זה מאוד ב Crysis 2. הם יצטרכו לעבוד קשה בשביל לשכנע אותי להסתכל לכיוון שלהם. מסתבר גם שאחרי Crysis 1 הם אמרו שהקהילה של הPC היא קהילה ילדותית, ועכשיו הם אומרים בדיוק ההפך. נשמע כמו מסע סחיטה.
אני מצפה לדעת עוד על ZombiU.
9 ביוני, 2012 בשעה 10:05
אתה מודע לעובדה שהתירוץ שלך ל-Always Online של סימסיטי יכול להיות רלוונטי גם בשביל דיאבלו 3, נכון? גם את דיאבלו 3 אפשר לשחק במולטיפלייר רק מתי שאתה רוצה, אפשר לעבור לסינגל מתי שאתה רוצה ואפשר גם לאסוף חפצים ולמכור אותם בשביל עוד זהב, שזה גם תופס כאיזה מיני-משחקון 'א-סינכרוני' משהו.
זה שהוא בזבוז מטורף של כסף ומשחק מחורבן, זה לא קשור, כן? 🙂
אבל בלי קשר, ה-Always Online מסריח. זה כנראה העתיד של התעשיה, אבל זה לא משפר את המצב.
10 ביוני, 2012 בשעה 10:21
blisf: לא הציגו בכינוס ההוא של EA את Sim City Social, אז לא יכולתי לשאול לגבי זה, אבל זה נשמע הגיוני במונחים של משחקי פייסבוק אחרים. ובכל זאת, לא מטריד אותי במיוחד, משום מה.
לגבי The Elder Scrolls Online: אם אתה לא מתלהב מ- MMO-ים אחרים, קשה לי להאמין שיש מספיק דברים חדשים ב- The Elder Scrolls Online בשביל לעניין אותך.
Crytek לא התמסחרו. מאז Crysis הראשון זו חברה שיושבת מאוד חזק על בקטגורייה של חברה שמייצרת משחק AAA לקהל ה- Hardcore (וגם עוד קודם, אבל לדעתי ב- Far Cry הם היו נתונים פחות ללחצים חיצוניים, כי זה היה המשחק הראשון שלהם). אין לי יותר מדי ציפיות מהם לכאן ולכאן. אבל Crysis 3 מרגיש לי בדיוק כמו Crysis הראשון בסביבה אחרת ומעניינת, שזה לא רע בכלל. במיוחד בגלל ש- Far Cry 3, כנראה, לא ייתן לנו את התחושה הזאת.
שמיל: אה, לא הבהרתי את זה מספיק טוב במה שכתבתי: Sim City לא ידרוש חיבור קבוע לאינטרנט. הוא ידרוש חיבור לאינטרנט בעת ההתחלה של המשחק, כדי שהוא יסנכרן את הערים של החברים שלך. וחשבתי הרבה על ההשוואות בינו לבין Diablo 3 (במיוחד גם בהקשר של Watch Dogs, שגם נראה שמנפנף בסוג של עולם קונסיסטנטי, אם כי Ubisoft בעצמם עדיין לא סגורים על איך העולם הזה יתנהג). מה שהבנתי זה שמולטיפלייר לא מעניין אותי, אבל מולטיפלייר א-סינכרוני, כמו שיש ב- Sim City, Frozen Synapse או אפילו Draw Something – כן. זה גם משפיע על כמה החיבור לאינטרנט מפריע לי (כי במולטיפלייר סינכרוני אתה חייב להיות מחובר כל הזמן, בעוד שבמולטיפלייר א-סינכרוני אתה חייב להיות מחובר רק בעת ההפעלה) ומה אני מקבל תמורת זה (כשאומרים לי ש"נו, דיאבלו 3 זה משחק מולטיפלייר" אולי מצדיקים לי את ה- DRM, אבל לא בדיוק מוכרים לי את המשחק…). ומכיוון שאני לא שולל על הסף כל משחק שדורש חיבור לאינטרנט, אלא רק עושה שיקולי עלות/תועלת בהתחשב בכמות המשחקים שיש לי לשחק בהם עכשיו, השורה התחתונה שלי היא שב- Sim City אני כנראה כן ארצה לשחק, בניגוד ל- Diablo 3. 🙂
וכן, אני מסכים עם זה שנראה שזה הכיוון שכל התעשיה הזאת הולכת אליו. ושזה קצת חבל. אבל ברור שההחלטה שלי לקנות או לא לקנות את Sim City (או, לצורך העניין הזה – את Diablo 3) לא תשפיע עליו בכלל.
10 ביוני, 2012 בשעה 11:41
ממה שקראתי ולמדתי, ומהטיפה ששיחקתי במשחק, Crysis 2 היה הפניית גב לקהל המקורי של המשחק, שהוא ה PC master race. אני לא מדבר על העובדה שהמשחק עבר למולטי פלטפורם, אלא לזה שהוא נטש את העקרונות שהוא הציב לעצמו, שהיו בעיקר תקדים טכני עם גראפיקה מהממת ומפות עצומות ופתוחות. מה שהם עשו במשחק הזה הוא צמצום דרסטי של המפות והפכו אותו לליניארי מאוד, והורדת איכות הגראפיקה לטובת תאימות לקונסולות (המשחק השני רץ יותר טוב מהראשון וההמשך שלו). כשהמשחק יצא, הוא יצא בלי תמיכה ב DX11 מה שהראה לחברה בעיקר אכפת מכסף.
לגבי SimsCity:
אני רואה את עצמי בתור צרכן מודע. אני בודק משחקים טוב לפני שאני קונה אותם (חוץ מאינדי באנדלס, אבל הם בד״כ מכילים לפחות משחק אחד ששווה קנייה). כשאני מסתכל על Diablo 3, אני שואל את עצמי מה הוא מוסיף לי, בתור הצרכן. אני בסה״כ רוצה לשחק במשחק עם חברים וליהנות. אני מאמין שהרוב המוחלט של האנשים שקנו את המשחק (לפחות 90% לפי דעתי) רוצים אותו דבר כמוני.
עכשיו, מה המשחק נותן לי מעבר ל Diablo 2?:
Anti cheat שהוא חסין כדורים.
Auction house גם בכסף אמיתי וגם בכסף של המשחק, שבו אני יכול להשיג איזה ציוד שאני רוצה אם יש לי מספיק כסף.
אנט צ׳יט לא מעניין את הבן אדם הפשוט שרוצה לשחק עם החברים שלו, ובית המכירות מרגיש כמו מעין רמאות שבו אני יכול ״לעבוד בבורסה״ לצבור כסף מקנייה ומכירה של חפצים, בעוד שאני מקבל כסף לקנות דברים שלא אמורה להיות לי גישה אליהם מוקדם במשחק. אני רוצה לשחק את המשחק, אני רוצה לחוות אותו, אני לא רוצה לנסוע על אוטומט ולפרק כל מה שאני נתקל בו. זה מוריד מהערך של חווית המשחק.
עכשיו, הקטע הבאמת חשוב, מה המשחק לוקח ממני?:
את האפשרות לספוג את כל המשחק ב play through אחד. אם אני רוצה לקבל מעבר לנשקים גנרים, אני חייב לסיים את המשחק יותר מפעם אחת.
אני חייב להיות מחובר לאינטרנט. מה אם אני רוצה לשחק לבד? מה אם אני רוצה לשחק בלאן עם חברים? החיבור גם אומר שאני תלוי במשחק השחקנים שמשחקים כרגע כדי לקבל את האפשרות לשחק במשחק. כמו שההשקה הוכיחה, העניין של השרתים יכול להיות הפכפך.
נשים בצד את הנקודה הראשונה, כי אין באמת מה להגיד עליה.
כל הקטע של להיות מחובר כל הזמן נועד מראש בשביל ״ההטבות״ שציינתי למעלה. בליזארד טוענים שהדרישה שחיבור רציף נועדה כדי לשפר את חווית המשחק, בעוד שבפועל היא נועדה רק לקבוצת שחקנים מאוד קטנה שהמטרה שלה היא להיות הכי טובה שהיא רק יכולה. לכל שאר ה 90%, ההטבות הופכות לנטל. זה למה אני לא מתקרב למשחק.
עכשיו, נסתכל על SimsCity, ונשווה אותו למשחקים קודמים. מה שהוא נותן:
מולטיפלייר א-סינכרוני, שמאפשר לחבר את הערים בעולם אחד.
מה הוא לוקח:
מותר רק עיר אחת.
חייבים להיות מחוברים בתחילת המשחק.
כשלוקחים את השחקן הממוצע של המשחק, שבסה״כ רוצה לבנות לו עיר להנאתו, התוספת של המולטי יכולה באמת להוסיף לחווית המשחק שלו. הוא יכול להרגיש שהוא הרבה יותר קרוב לחוויה של ניהול עיר אמיתית במערכת של ערים. נכון, כששמים את זה מול החסרונות, עולה השאלה ״למה באמת צריך את זה?״. אבל פה הצורך בחיבור אונליין באמת בעל משמעות לשחקן הפשוט, כי הוא מוסיף לחווית המשחק שלו. בדיאבלו, ההחלטה לחיבור רציף לא מוסיפה כלום לשחק הפשוט.
הפואנטה שאני מנסה להגיע אליה, היא שהדרישה לחיבור לאינטרנט היא מעצבנת. אבל צריך לשאול ״האם היא באמת מוסיפה משהו״. במקרה של דיאבלו, 90% מהפעמים התשובה היא ״היא לא מוסיפה כלום״, בעוד שבסימסיטי, האחוז הוא הרבה יותר נמוך, מהסיבה שההטבות יכולות לדבר לכל שחקן.
10 ביוני, 2012 בשעה 11:49
לפעמים אני נסחף ולא שם לב כמה אני מדבר על נושא. אבל צריך הרבה מקום בשביל להעביר הנחה לוגית בסדר שנראה הגיוני. אני מצטער על החמש דקות שלקחתי מכם.
10 ביוני, 2012 בשעה 18:22
עזוב את זה, נראה לי שאתה מתבלבל בין Sim City Social ל- Sim City. קשה לי להאמין שב- Sim City, כשיצא, יהיה אפשר לבנות רק עיר אחת ולא יהיה אפשר להרוס אותה.
10 ביוני, 2012 בשעה 18:40
אני דיי בטוח שקראתי שתהיה הגבלה לעיר אחד כדי לחזק את הקטע של ה metagame.
בכ"מ, זה מחזק את הטיעון שלי.
11 ביוני, 2012 בשעה 11:48
אם כבר SimCity, הם הציעו סוג של משחקיות אסימטרית כבר בSimCopter ו-Streets of Sim City (הנוראיים) – משחקים שנתנו לך לייבא ערים קיימות מSimcity 2000 ולשחק בהן בצורה קצת אחרת.
האינטרנט עוד היה רק בתחילת הדרך אמנם ככה שמשחקיות אונליין לא בדיוק היתה שם, אבל זה היה משהו מאד חדשני בזמנו – התחלה של הכיוון שרואים עכשיו עם משחקים כמו Dust 514 בעולם של Eve Online.
16 ביוני, 2012 בשעה 23:25
[…] על היום הקודם של התערוכה, שכחתי לחלוטין מהמשחק הזה. וזה לא בסדר. ממש, ממש לא בסדר. […]
30 ביוני, 2012 בשעה 23:41
[…] שהם משחקים במנותק לגמרי מכם. יש שיגידו שזה מזכיר להם את Sim City, וסגנון המשחק המרובה-משתתפים-אסינכרוני שלו, אבל האמת […]